בג"צ קצב למדינה חמישה חודשים להגיע להחלטה בנושא עסקת בריכות המלח, בתגובה לעתירות שהגישו החברה להגנת הטבע, התנועה לאיכות השלטון והקשת הדמוקרטית המזרחית.
כזכור, מדובר בהסכם שנחתם לפני כשנתיים בין קבוצת דנקנר למועצת מקרקעי ישראל, לפיו ישונה ייעודן של קרקעות בהיקף של כ- 2,000 דונם בעתלית ובאילת, עליהן מוקמות בריכות המלח של קבוצת דנקנר, וכן בהענקת זכויות בנייה המעורכות בעשרות אלפי דולרים לחברות המלח, לאחר שינוי הייעוד.
החברה להגנת הטבע, התנועה לאיכות השלטון והקשת הדמוקרטית המזרחית עתרו לבג"צ בעניין, בטענה כי בהחלטה בעייתית ביותר. חלק מטענות החברה להגנת הטבע בעתירה נוגעות לשטחי בריכות המלח בעתלית, המוגדרים על-ידי מוסדות התכנון כשטחי נוף כפרי פתוח ושטח משאבי טבע, ובתוכם אף נכללת שמורת טבע.
העסקה מייעדת את השטח לבנייה למגורים ולתיירות, דבר שלטענת החברה יחסל את משאבי הטבע באזור, בהם מושבות קינון לפלמינגו ולעופות נדירים נוספים.
בדיון שנערך (ה') בבג"צ טענו העותרות שיש לדון בעתירה, ולא לדחותה פעם נוספת, משום שהחלטת מנהל נקרקעי ישראל לאשר את העסקה כבר ייצרה ערך שוק לקרקעות או לחברה המחזיקה בזכויות עליהן, היא חברת המלח. השופטים חשין, ביניש וג'ובראן החליטו לקצוב למדינה חמישה חודשים עד שתתקבל החלטה בנושא עסקת המלח.
על טענת העותרות כי יש חשש שהדחייה תוביל לקדם עסקות בהסתמכות על החלטת מנהל מקרקעי ישראל אומר השופט חשין: "לא נקל ראש בטענה זו, אולם אומרים אנו דברים שאנו אומרים כדי תמרור אזהרה לבעלי הדין ולאחרים".
הנחת המוצא שבבסיס עסקת המלח מצד מנהל מקרקעי ישראל ונציגי האוצר הייתה, כי היות ומדובר ב"מצב ביניים" שאין לגביו הכרעה חד-משמעית, היינו, האם מדובר בקרקע חקלאית או בקרקע עירונית, הרי שיש מקום להסדיר את העניין בפשרה.
לטענת העותרות, קשה עד מאד לקבל "פשרה" בענייני קרקעות מדינה שניתנו לחברות המלח מכוח זיכיון, למטרת ייצור מלח.
השאלה החשובה העומדת על הפרק אם כן הינה - למי הזכות על הקרקעות? - למדינה או לחברה פרטית החוכרת ממנה את השטח?. לטענת העותרות, להחלטה בנושא העסקה ישנה משמעות גדולה באשר לכל השטחים שבבעלות המדינה.
החברה להגנת הטבע, התנועה לאיכות השלטון והקשת הדמוקרטית המזרחית גורסות, כי לתוך מאזן הרווח וההפסד מעסקות נדל"ן מעין אלה יש להזין שיקולים ציבוריים של הגנת הסביבה והגנת משאבי טבע, ודאות החוק, שיוויון, וצדק חלוקתי. "כאשר ידוע כי גם הבסיס העיסקי הוא כ"כ רעוע, אין כל סיבה לקבל את העיסקה, הפגומה מכל בחינה שהיא", טוענות העותרות.
