אני פותח כהרגלי מדי יום את מדור הדעות בעיתון של נוני מוזס, וקורא את הכותרת "קיצור תולדות הזיגזג" (
ידיעות אחרונות, 26.2.13). מעל הכותרת, שאלה: מה קרה לגברת הברזל? התמיהה הזאת התגבשה אצל הכותב, גדעון פרידמן, רק בגלל ש
ציפי לבני הייתה הראשונה לקפוץ לקואליציית נתניהו.
לא יודע מי זה גדעון פרידמן. הקלדה בגוגל מעלה כמה גדעון פרידמן. האמת, זה גם לא חשוב. מה שהניע אותי אל המקלדת זאת הביקורת המתחסדת שמתח הכותב על הזיגזג שעשתה מי שהוא מכנה "גברת הברזל" (פךךךךךך). "המעשה של לבני", פסק פרידמן, "הוא מהחמורים שבהיסטוריה שלנו".
אבל לא רק הזיגזג של לבני הרגיז אותו - גם הזיגזג של
שאול מופז, וכמה שנים קודם - של
אהוד ברק. בקיצור, שלושת הזגזגנים לבני, מופז וברק, אליבא דפרידמן, "פוגעים אנושות ביסודות הדמוקרטיה שלנו". קראתי, ומעצמן זינקו שלוש שאלות צמודות: "פגיעה אנושה בדמוקרטיה"? מדוע לא הזכיר זגזגנים כבדים יותר? מה באמת "זומם" הכותב?
גרועים יותר מלבני, מופז וברק, הם שני המושחתים אולמרט ושרון. אותם לא הזכיר. שניהם מועדפי נוני מוזס. אולמרט, למי ששכח, נשבע לירושלים השלמה לפני שנבחר לראש
ממשלה, והציע לאבו-מאזן את חלוקתה לאחר שנבחר. וזה, שימו לב: אחרי שתקף את ברק על שהפר התחייבות דומה לפני שנבחר, והציע ל
יאסר ערפאת את חלוקתה לאחר שנבחר. גרוע ממנו שרון. לפני ואחרי שנבחר תקף את תוכנית פינוי היישובים מגוש קטיף של
עמרם מצנע, פתאום - שינה את עורו. נשארנו עם השאלה השלישית.
מה באמת "זומם" גדעון פרידמן? "אם
יאיר לפיד ו
נפתלי בנט יקפידו להיצמד למילתם ולאמונתם", כתב פרידמן בסוף מאמרו, "יש סיכוי שמסורת השקרים והזלזול בבוחרים, תסתיים". כאן האסימון ירד לי. כמו רבים מהעדר, גם פרידמן רוצה לתרום את חלקו להידוק הברית בין לפיד ובנט - מול נתניהו; שזה במילים פשוטות, לכפות את רצונם על ראש הממשלה, כדי לאפשר לנוני מוזס ולעדר שהוא מנהיג, לחגוג את כניעתו.
הזיגזג של בנט, שהתחייב לפני הבחירות ללכת רק (!!!) עם נתניהו, לא ממש מפריע לפרידמן. להפך. כי ככה הם הצבועים. כמו שעוד לא נולדה התקרבות לנתניהו שלא זכתה לעוינות, כך עוד לא נולדה ההתרחקות ממנו, שלא זכתה לתשואות (אין כאן הגנה על נתניהו, אלא חשיפת צביעות).
לבני נקלעה לחוסר ברירה. פרידמן לא סלח לה, למרות שבעבר הלא רחוק הסבה לו הרבה עונג, כשפתחה פה על ראש הממשלה נתניהו. האמת היא שגדעון פרידמן היה צריך לגלות קצת יותר חמלה כלפיה. כדי לרצות שונאים מסוגו, היא הלעיגה את עצמה לדעת. כניסתה לקואליציית נתניהו, היא אילוץ שנגרם כתוצאה מתוצאות הבחירות.
לבני היא טרגדיה פוליטית. כשיגיע יומה לרדת מהבמה, היא תסכם לעצמה את הקריירה במילים: "גם אכלתי את הדגים המסריחים, גם את הצפרדעים, ולא הגעתי". המסלול שבחרה כלל בגידה במצביעי הליכוד, בגידה במורשת אבא, תמיכה בעקירת אלפי יהודים, ביקורת נטולת הדר נגד מי שהכניס אותה לפוליטיקה, ואם כל זה לא מספיק, היא הגיעה עד למרחק נגיעה מהכיסא הנכסף. בספרי ההיסטוריה היא תוגדר "אפיזודה".
(יודגש!: אילו החזירה את המנדט לליכוד בטרם הפכה את עורה, ה"התפכחות" שלה הייתה לגיטימית. על המנדט של מצביעי הליכוד להחריב ישובים? זה פשע!)
שובה לפוליטיקה לווה בהצהרות חלולות על תהליך מדיני. למען עתיד ילדינו כמובן. גדעון פרידמן כועס עליה שהצטרפה לקואליציית נתניהו. היה צריך להציג אותה כגנבת דעת, מפני שבטרם קדימה ניצחה בבחירות (2006), היא הבטיחה את אותו הדבר. אחרי שלטון קדימה, הייתה צריכה להחליף מסרים. הלכתי לארכיון...
לפניכם חמישה סרטונים - בסרטון הראשון - ציפי לבני הבכיינית מציגה באור נלעג את הקביעה של פרידמן על היותה "גברת הברזל"...
- בסרטון השני - לבני הודפת טענות משמאל ומסבירה את הסיבה לעקירת ישובים בלי הסכם: "אין לנו פרטנר".
- בסרטון השלישי (הוקלט במרס 2006, לפני הבחירות) - לבני מסבירה לבוחרים מדוע צריך להצביע לקדימה: נקדם תהליך מדיני... נקבע את גבולות הקבע. עדיף בהסכם. אם אין עם מי, אז בלי הסכם (התכנסות).
- בסרטון הרביעי - אותו ראיון - לבני מדגישה: הבחירות האלה יקבעו את העתיד של ילדינו. זאת לא סיסמה, זה אמיתי...
- בסרטון החמישי - אותו ראיון - לבני מצהירה: "נכנסתי לפוליטיקה כדי לקדם תהליך מדיני, לכן אני רוצה להיות שרת החוץ". היא הייתה שרת החוץ. נו?
שורה תחתונה: ציפי לבני היא פיקציה שמאלנית שנופחה על-ידי כלבי השמירה של הדמוקרטיה. ועל פוליטיקאים כמוה צריך לומר "פני השמאל כפני הכלב(ים)".
