בעוד ימים אחדים ירד המסך מעל הקריירה (הארוכה מדי) של
בנימין נתניהו בפוליטיקה הישראלית. במשך 25 שנים ריחפה דמותו בשמיים האוויריים של הפוליטיקה הישראלית, וגרמה נזקים בעיקר לדמותה של הפוליטיקה בעיני הציבור, אך גם בענייני מהות, ובראשם: כלכלה וביטחון, מוסר וצדק, עליונות המשפט, ורמתם הירודה של שליחי הציבור שהיו לעבדיו הנרצעים בעד לטרת הבשר שהשליך לעברם בדמות משרות ציבוריות, בזמן שהוא עצמו, ורעייתו, התמידו בנהנתנות ראוותנית ומנקרת עיניים על חשבון הציבור הישראלי ופטרוניהם המיליארדרים מן הארץ ומחו"ל.
הוא צלח את ימיו בלי הרשעה. הישג מדהים כשלעצמו אם מביאים בחשבון את רשימות התורמים שלו, שאורכן ונפחן גדול אף יותר מן האגו שלו. אחד קנה לו במתנה
עיתון, אחר מימן עבורו טיסות, מלונות ומיני מזונות ומשקאות, סיגרים ותענוגות. הגלידות על חשבון משלם המיסים, גם המאפרת. מי שראה אותו משלם את החשבון אי-פעם במסעדה, שיקום. אף אחד לא קם. אבל כל אלה הם כסף קטן. מנקר עיניים אבל קטן. הכסף הגדול נמצא ביחסי ההון-שלטון. ההוא שקנה לו עיתון, לא היה קונה את העיתון למי שאינו בשלטון. אומנם אין תמורה בעד האגרה, אבל יש תמורה בעד הזנת ראש מדינה. עד כה לא הצלחתי להבין מה ביחסי אדלסון-נתניהו אינו עונה על הגדרת "שוחד" בהתאם לחוק העונשין.
ברוך שפטרנו. הוא עדיין ילווה את ה
ממשלה הבאה מכס ראשה, אך כס הראש הוא "כסא טורקי", עליו ישב כסריס, מושפל, חבול, עקר ונטול סמכויות. את הפוזה הוא הצליח לשמר, אך את הפוזיציה הוא איבד. האיש שהחריב את הציבוריות הישראלית וביזבז שניים וחצי עשורים על אפס-עשייה, ייעלם מחיינו עם סיגר בפיו, גלידה בידו, וסימני החבטה של לפיד-בנט על אחוריו. ביי-ביי-ביבי!
אולמרט: כסא מפלט מן הצדק ש"ד הלך לעולמו. בניגוד לסברה הרווחת, לפיה זהו תמיד ה-ש"ג שמשלם, הנה בא מקרה
הולילנד והוכיח שגם ש"ד משלם. הוא החזיר את נשמתו, והשאיר מאחור רשימת מעללים שלא הייתה מביישת שום ארכי-נוכל בקנה מידה גדול. ברשימת האנשים שלגביהם טען כי נתן להם שוחד, נמצאים גם ראשי עיריות (
שלמה להט,
אורי לופוליאנסקי,
אהוד אולמרט), וגם פקידים רבים ושונים בכל המגזרים הציבוריים.
אומנם שמו של אהוד אולמרט מתנוסס על כתב האישום, אך זהו לא רק כתב אישום פלילי בנוגע להולילנד. זהו פורטרט של מדינה מסואבת ומושחתת. החל מראשי הממשלות לדורותיהם, דרך שרי הממשלות, מרבית חברי הכנסת למעט יחידי סגולה, הפקידות הבכירה, שר המשפטים והיועמ"ש שהיו (ואולי עודם) פרקליטיהם הפרטיים של המושחתים,
מבקר המדינה המתמנה לתפקידו לאחר ראיון שבו לוקחת חלק רעיית ראש הממשלה, שופטים ועיתונאים, ועוד היד נטויה.
נשיא לשעבר יושב בכלא על עבירות מין. ראש העיר קריית מלאכי מורשע בעסקת טיעון ופותח את "יום האישה הבינלאומי" בעירו, כמה רוע וכמה צביעות. החשדות לגבי שר החינוך היוצא, לפיהם השר היוצא גם נכנס (תחת מרות), בעוד המשטרה מסרבת לחקור את תוכן הטענות, ומתרכזת רק בשאלת המסמך המזויף. משטרת ישראל מתעלמת מפניות הציבור לחקור את תוכנו של המסמך ומתרכזת במסמך עצמו. שר המשטרה מודיע כי זוהי העת לעבור לשלב הבא ולחקור מי זייף את המסמך. השאלה "מי זייף?" מעניינת בעיקר את שר החינוך היוצא, לצורך חיסול חשבונות, בעוד את הציבור מעניין דווקא התוכן שאותו לא טרח השר להכחיש. המשטרה בשירות הממשלה ונגד האזרח.
כתב האישום נגד אהוד אולמרט יכול היה להיות כתב אישום נגד (כמעט) כל אישיות בכירה אחרת במערכת הפוליטית שלנו. כמאמר הנביא: שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים--כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים [ישעיהו א', פסוק כ"ג].
ראש הממשלה הבא: יאיר לנו מאיפה הכסף? 33 מיליון שקל הושקעו במיזם הפוליטי הקרוי "יש עתיד". כחלק ממערכת ההסכמים היו גם הסכמי "הלוואה" שנערכו עם 100 "בעלי עניין", וכל אחד מאלה העמיד הלוואה של 130 אלף שקל, בתמורה לריבית בגובה 4% לשנה. כל אלה יחד מסתכמים בסכום של 13 מיליון שקל. מקורות המימון של 20 המיליון הנותרים - נותרו עלומים.
המסע שהחל את דרכו עם השאלה "איפה הכסף?", מגיע ליעדו בלי יכולת להסביר דווקא "מאיפה הכסף?". מותר להניח שאם יש עניין בהסתרת מקורות הכסף, הריהו כסף שמקורו אינו גאווה.
מבחן בלוגיקה: אם כסף הוא כוח, וכוח קונה שלטון, אזי שלטון מקנה עוד כוח ועוד כסף? זהו, מסתבר, מעגל סגור, איך הוא אינו מעגל של שוטים. במעגל הזה - השוטים הם אנחנו, הציבור.
נתניהו התחבר לתורמים עתירי ממון שהפכוהו לראש הממשלה. שותפו של נתניהו,
אביגדור ליברמן, נמלט מן התיק בפרשת "חברות הקש". מקורות המימון של לפיד עלומים. ל
נפתלי בנט יש אוצר משל עצמו.
שני ילדי רוטשילד מצאו מושבים בכנסת, וכל אחד מהם השקיע כספים רבים לצורך הבחירה. האינטרסים קנו מושבים, האינטרסנטים יושבים בהם. מדינת ישראל משוועת ליושר אישי וציבורי, שיעמיד לדין את הממסד הפוליטי הישראלי, ויבנה כאן חברה בריאה, ערכית, מוסרית וצודקת, על חורבות הפוליטיקה הישנה של "הפוליטיקה החדשה".
