לאור פרשת השחיתות שנחשפה במפלגת העבודה, יושבת-ראש המפלגה,
שלי יחימוביץ', חייבת לפעול בנחישות כדי לבחון מחדש את שיטת הפריימריז. השיטה ה"דמוקרטית" הזאת מובילה לשחיתות בלתי נמנעת, מאחר שהיא מעניקה כוח אדיר לקבלני קולות, ו"מעודדת" מועמדים בעלי אמצעים לשלם אלפי שקלים כדי לקנות את מקומם בראשות המחוקקת ובממשלת ישראל.
שיטת הפריימריז היא גם לא באמת דמוקרטית, כי במקום להגדיל את מספר האנשים המעורבים בבחירת הרשימה של מפלגות, היא מקטינה אותו, כך שפחות מאחוז מהאזרחים בישראל מעורבים בבחירת הרשימות למפלגות. דמוקרטיה אמיתית אמורה להעניק לכל אדם זכות בחירה ולא צריכה להיות מותנית בתשלום דמי חבר, ולכן אין שום דבר דמוקרטי בפריימריז כפי שהם מתבצעים היום במפלגות בישראל.
מפלגת העבודה היא אגב לא היחידה שבה התגלו מעשי שחיתות, ולכן במקום להתמקד בצד הפרסונאלי של התופעה, צריך לבחון מחדש את שיטת הפריימריז ולהעריך את הנזק שהיא גורמת לדמוקרטיה הישראלית.
הון-שלטון גרוע יותר משחיתות המתכונת הנוכחית של הפריימריז מקדמת שחיתות מסוג זה שראינו בשבוע שעבר במפלגת הבית היהודי ועכשיו במפלגת העבודה, אבל היא גם קשורה קשר ישיר לבעיה של יחסי הון-שלטון שהורסת כל חלקה טובה בשלטון בישראל. אנשים שמעורבים בפריימריז מודים בפה מלא, שהשיטה מעודדת קשרים בין פוליטיקאים לבעלי הון, כי המועמדים נזקקים לתמיכה של פטרונים כדי להתקדם בחיים הפוליטיים. הפטרונים יכולים להיות בעלי עניין כאלה או אחרים מכל קצוות הקשת הפוליטית, אבל התוצאה היא אותה תוצאה של שלטון שמייצג אינטרסים זרים-צרים ולא מייצג את האינטרסים של הציבור הרחב.
פוליטיקאי בשיטת הפריימריז הנוכחית כמעט שאינו יכול להתקדם בלי פטרון כזה או אחר, ולכן הדמוקרטיה שלנו בעצם הופכת לפלוטוקרטיה, שהיא שלטון ההון. הרבה יותר קשה להיאבק בבעיית ההון והשלטון מהמאבק בשחיתות, כי הרבה פעמים מדובר בשטח אפור ובמעשים שהם לכאורה חוקיים. מעבר לכך גם קשה מאוד להוכיח יחסים של הון-שלטון, כי רוב המעשים נעשים במחשכים בצורה שנראית לכאורה דמוקרטית והוגנת.
"דמוקרטיה" למעטים הטיעון של תומכי הפריימריז, שמדובר בשיטה הדמוקרטית היחידה ושלכן צריך לשמור עליה בכל מחיר, הוא טיעון שגוי שאין לו שום קשר למציאות. הפריימריז אומנם מעניקים לקבוצת אנשים מצומצמת את היכולת להצביע באופן דמוקרטי, אבל הם שוללים מרוב האזרחים שהם לא חברי מפלגה את הזכות להיות מעורבים בבחירת המועמדים שלהם למפלגות.
דמוקרטיה אמיתית אמורה לתת לכל תומכי המפלגה את הזכות לבחור את הנציגים שלהם, ולא לאפשר למספר מצומצם של קבלני קולות ובעלי הון לקבוע עבור כל אזרחי מדינת ישראל מי יהיו מקבלי ההחלטות. שוויון בסיסי ביותר ביכולת לבחור הוא אחד מהתנאים לדמוקרטיה, והמגבלה של הצבעה רק לחברים פוגעת בשוויון הזה והופכת כלי שהוא כביכול דמוקרטי לכלי שהוא אנטי-דמוקרטי.
במקום שתומכי מפלגת העבודה כולם יהיו שותפים לבניית רשימה שאמורה לייצג אותם בעיקר על בסיס אידיאולוגיה, נוצר מצב אבסורדי שהרשימה של מפלגת העבודה היא תוצר של אינטרסים צרים של קבלני קולות ובעלי אינטרס צר אחרים שמחזקים את מי שנכנע ומשרת אותם.
תחליפים לפריימריז ועדה מסדרת אומנם תקטין את השחיתות שקיימת בפריימריז, אבל היא מסוכנת, כי היא תיצור שורת בעיות אחרות. לכן במקום לחזור לוועדה המסדרת של פעם, צריך לאמץ מודל חדש שירחיב את הדמוקרטיה, ויאפשר לתומכים של כל המפלגות להיות מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות.
הצעד הראשון שצריך לעשות הוא לבטל לחלוטין את דמי החבר שמפלים בין תומכי המפלגה ומונעים מאנשים רבים לממש את הזכות הדמוקרטית שלהם להיות מעורבים בתהליך בחירת הנציגים שלהם. בנוסף על כך, צריך לקיים את הבחירות למעומדים ביחד עם הבחירות לכנסת, כדי להבטיח שאזרחים יוכלו להצביע רק למועמדים ששייכים למפלגה שבה הם תומכים גם בבחירות הכלליות.
השבר בשיטת הפריימריז בולט בכל המפלגות ה"דמוקרטיות", בליכוד שאיבד לחלוטין את האידיאולוגיה שלו בגלל השתלטות של תומכי מפלגות אחרות עליו, במפלגת העבודה שלמרות השינויים החיוביים בה ממשיכה לסבול משחיתות בלתי פוסקת, ואפילו במפלגת הבית היהודי שבה נחשפו מעשים דומים למעשים שהתגלו במפלגת העבודה. אבל שיטת הפריימריז פוגעת בראש ובראשונה בדמוקרטיה הייצוגית של מדינת ישראל, ולכן הגיע הזמן להפסיק לדבר על דמוקרטיה ולאמץ כלים שהם באמת דמוקרטיים.
