השופט: אבישי קאופמן, בית משפט השלום בעכו

המועד: יום שלישי, 12.2.13, שעה 09:00

הנושא: תיקי תעבורה

השופט אבישי קאופמן נכנס לאולמו בשעה 09:07, ללא גלימה ואחרי כמה דקות של המתנה למחשב הוא פותח את היום. התיק הראשון: בקשה לבטל פסילה מינהלית בגין נהיגה בשכרות, בנימוק שכל מחייתו של המבקש מבוססת על הנהיגה והוא עומד להיות מפוטר בשל השלילה. הסניגורית מבקשת להציג את זימונו של הנהג לשימוע לפני פיטורין, אך קאופמן מוותר: "אני מאמין לך ב-100%". כך גם כאשר היא מנסה להציג אישור רפואי על מחלת בתו של האיש: "למה זה משנה לי איזו בעיה רפואית יש לה? אני מאמין לך שיש בעיה רפואית חריפה".

הבעיה, מסביר קאופמן, היא אחרת לגמרי: "יש לך איזושהי פסיקה שהתקבלה בקשה כזו? אני מכיר כמה וכמה החלטות של בית המשפט המחוזי שדחה בקשות. אולי אני יכול לעזור לך", אבל צריך תקדים. הסניגורית מודה שזו בקשה נדירה, אבל טוענת שהפסילה תהיה הרת גורל. קאופמן מסתכל קדימה: "נניח שתשיגי לו הסדר ותהיה פסילה של שלושה חודשים - מה הוא יעשה?". הסניגורית משיבה שהיא מתכוונת לבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לעכב את ההליכים נגד מרשה.

התובע, כצפוי, מתנגד לבקשה ויש לו נימוק הגיוני: אם הנהג יודע שהוא כל כך תלוי ברשיונו, חלה עליו חובה כפולה ומכופלת לשמור עליו. קאופמן חוזר לסניגורית: "את מוכנה להעביר לי פסיקה היום? אם כן, אני מוכן לשקול. אני לא מכיר אף מקרה כזה; אני מכיר החלטות הפוכות". קאופמן גם מסכים שהסניגורית תסתפק במספר התיק והוא כבר ימצא את ההחלטה בנט המשפט. היא מזכירה שיש צורך בהחלטה בדחיפות, לפני השימוע, וקאופמן משיב: "ההחלטה תהיה היום. עוד לא היה מקרה שההחלטה לא ניתנה באותו יום".

גם בתיק הבא הולך קאופמן לקראת הסניגור, המבקש דחייה. זהו "תיק אדום" - תיק בעבירה חמורה שיש לדון בו במהירות - ולכן אפשרות התמרון היא מצומצמת, וקאופמן אומר שייתן חודשיים. הסניגור: "אפשר גם פחות". קאופמן: "אני מנסה לתת לך, אבל אתה מפריע". התיק נדחה ל-28.4.13, תוך שקאופמן מבהיר שלא יהיו דחיות נוספות.


"אני שואל אותך, לא אתה אותי"


אם עד עכשיו חשבנו שקאופמן הוא שופט נוח לבריות, באים שני התיקים הבאים ויוצרים את הרושם הברור שיש אצלו יחס אחד לסניגורים ויחס אחר לנאשמים שאינם מיוצגים. התובע אומר שהנאשם צריך סניגור, כי המדינה תבקש מאסר בפועל, וקאופמן שואל אותו האם ישכור סניגור בעצמו או שהוא זקוק לסניגוריה הציבורית. הנאשם מבקש לומר כמה מילים, אך קאופמן קוטע אותו. ואילו כאשר הנאשם מבקש לשאול משהו, קאופמן מרים את קולו: "אני שואל אותך, לא אתה אותי. אתה יכול לקחת עורך דין?". הנאשם משיב בחיוב וקאופמן דוחה את הדיון ל-28.4.13.

המבקש הבא היה מחוץ לאולם כאשר הגיע תורו, התובעת קוראת לו וקאופמן צועק עליו: "מחכים לך!". כעת מתברר שהאיש הגיש בטעות בקשה לקאופמן במקום לשופט שדן מלכתחילה בעניינו. התובעת מתחילה להסביר מהו מקור הטעות, אך קאופמן מבהיר שזה ממש לא מעניין אותו. הוא מכתיב בשמו של המבקש, שהתברר לו שהגיש את הבקשה בהליך הלא-נכון, ומוחק אותה. כאשר שני סניגורים מתחילים לנהל שיחות עם התובעים, קאופמן משתיק אותם מיד.

בתיק הבא מוצג הסדר טיעון והסניגור מבקש לבטל את צו ההבאה שהוצא למרשו לאותו יום. קאופמן משיב: "משטרת ישראל לא מבצעת צו הבאה אחרי המועד; גם לא לפני המועד, אבל זה סיפור אחר". קאופמן פונה לתובע והלה מתעורר: "סיימנו?". קאופמן: "יש הסדר, תציג אותו. אל תדבר עם כל מי שניגש אליך". לאחר פירוט התנאים, מוודא קאופמן עם הנאשם: "אתה מבין מה זה מאסר על תנאי? אתה מבין שבפעם הבאה אדון שאהין [התובע] בא עם חבילה? זה לא צחוק". הסניגור מבקש שפסילת הרישיון תיחשב מיום מתן פסק הדין, אך קאופמן עירני ומבהיר: "מהיום שתציג את האישור [על הפקדת הרישיון]. כל עוד הוא לא יציג את האישור - התקופה לא תיחשב".


"איך זה יכול להיות?"


כעת מוגשת בקשה לבטל פסילה מינהלית (לא על שכרות). קאופמן מעיין במסמכים, אבל נותר עירני: כאשר הסניגור מעלה טיעון שעובדתית אינו נכון, הוא מעיר לו מיד. את הפרוטוקול של הדיון הקצר נותן קאופמן רק לסניגור, באומרו שהתובע יקבל את ההעתק שלו יחד עם כל התיק כאשר תהיה החלטה. התובע: "היום?". קאופמן מחייך: "זה יום ראשון שלך אצלי?". כאשר לאחר מספר דקות תושמע עוד בקשה כזו, יקטע קאופמן את הסניגור תוך שהוא צוחק: "כל זה כתוב בבקשה, קראתי אותה. מי שכותב הכל - לא צריך להוסיף".

כעת - עוד נאשם שאינו מיוצג, ושוב קאופמן משנה את התנהגותו. התביעה לא מבקשת מאסר ולכן אין צורך בעורך דין, וקאופמן שואל את הנאשם: "אתה יודע מה העונש על העבירה שמייחסים לך?". הנאשם מבקש דחייה, וקאופמן משיב: "תענה על מה ששאלתי אותך". הנאשם אומר שאינו יודע וקאופמן מעדכן אותו: "המינימום על נהיגה בשכרות הוא פסילה לשנתיים". לאור זאת, מכתיב קאופמן לפרוטוקול בשמו של הנאשם, הוא מבקש להיוועץ בעורך דין. הדיון נדחה ל-30.4.13 וקאופמן מורה: "הנאשם יפנה מיידית לקבלת ייעוץ משפטי".

בתיק הבא מבקש הסניגור דחייה קצרה כדי לבוא בדברים עם התביעה. קאופמן מגיב בתנועת יד של חוסר שביעות רצון: "למה לא ביקשת קודם? אני מבקש לא לבוא לפה ולבקש לדחות דיונים, זה רק מכביד" - אבל נענה לבקשה. בינתיים הוא מבהיר לנאשם: "אין לך רשיון נהיגה. אתה מבין, שחוץ מזה מעכשיו אתה גם פסול לקבל רישיון. מובן לך?".

המקרה הבא מצליח להפתיע את קאופמן. הצדדים מציגים הסדר טיעון על נהיגה ללא רישיון, בהיעדרו של הנאשם (הוא רופא ו"כעת מקבל מטופלים", מסביר הסניגור). קאופמן מגיב: "ההסדר לכאורה בלתי סביר". הסניגור מתחיל לנמק וקאופמן קוטע אותו: "לקרוא מהכתוב בכתב האישום אני יודע". הסניגור טוען, שהסניגור בתיק הקודם טעה ולא הפקיד את הרישיון אחרי פסילתו. קאופמן: "הוא לא שם לב שחמש שנים אין לו רישיון?". הסניגור: "היה לו רישיון ביד. החזירו לו". קאופמן: "איך זה יכול להיות? אם זה נכון - זה משהו אחר". הוא פונה לתובע: "כשעצר אותו שוטר, הוא הציג בפניו רישיון?". התובע מעלעל בתיק: "כן". קאופמן: "100%?". התובע: "כן". קאופמן: "נגמר" ומאשר את ההסדר.

השורה התחתונה: בולט מאוד ההבדל ביחסו של קאופמן לעורכי דין ולנאשמים. מול הראשונים הוא סבלן ומוכן לסייע, ומול האחרונים - בוטה וחסר סבלנות. אין כל סיבה להבדל כזה, אפילו לא לצורכי יעילות.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 6.