הוא בא להתפייס

הוא, ברק חוסיין אובמה, בא להתפייס עימנו. אנו ציפינו וייחלנו לכך זמן-רב וכאשר זה בא והוא הגיע קיבלנו אותו בזרועות פתוחות, בחיבוקים ובאהבה רבה.

האמת, הוא האכיל אותנו הרבה מרורים. לא בגלל שעשינו לו משהו רע. נהפוך הוא, אחינו, יהודי ארה"ב הם אלה שדחפו אותו קדימה, יעצו לו, הזרימו לו כספים, העמידו את התקשורת לרשותו והוא העמיד אותם במבחן קשה. כיצד להיות אמריקני דמוקרטי בתקופת אובמה וגם לאהוד את ישראל? רבים לא עמדו במבחן. אך היו כאלה שכן וגם נזפו בו בפומבי. ייזכר לטובה אד קוץ' המנוח, ראש עיריית ניו-יורק בעבר ומראשי תומכיו בראשית דרכו שלא נרתע מלחשוף את האיוולת שבהתנהלותו. הוא למד "על גבנו" את האמיתות הפוליטיות בעולם של המאה ה-21. הוא אכן למד אך אותנו הוא החליש מאוד.

הדוגמה הפשוטה והברורה ביותר היא ה"מרמרה". ארדואן, ראש ממשלת טורקיה משנת 2002, לא העיז לשלוח אוניה כזו בתקופת כהונת הנשיא בוש, אך שלח, לא היסוס ובגלוי את האוניה בתקופת כהונת הנשיא אובמה. האם זה במקרה? אל תהיו תמימים מדי.

הפנייה של הפלשתינים לאו"ם יכלה לבוא גם עשר שנים ויותר קודם. אך היא לא באה בתקופת קלינטון ולא בתקופת בוש. היא באה בתקופת אובמה. האם במקרה? אל תהיו...

אך מתקבל הרושם שאובמה אכן למד משהו בארבעת שנות נשיאותו הראשונות ועתה הוא בא ליישם זאת, לכן כל כך שמחנו לבואו.
על-פי התקשורת, שלושה נושאים מרכזיים עמדו במרכז ביקורו. דבר שגם בא לידי ביטוי בנאומו בירושלים.

ראשית, המצב בסוריה. נפילת אסד היא משאת נפשם של האמריקנים, הטורקים והישראלים. אך איש אינו מוכן לפעול בגלוי לשם השגת מטרה זו.

לאמריקנים יש די והותר מעורבויות צבאיות במזרח התיכון. הם אינם רוצים אחת נוספת. הטורקים יראים מהאירנים ואנו, הישראלים, אשר לטעמי נהיה המרוויחים הגדולים מנפילת אסד, לא רוצים להגביר את הניכור כלפינו בעולם הערבי. אני מאמין שבנושא זה נרקמת איזו שהיא קומבינה בינלאומית שישראל תהיה הזרוע המבצעת.

שנית, הפלשתינים. המדיניות הפטאלית של אובמה בראשית שנות כהונתו העלתה את ההנהגה הפלשתינית על עצים גבוהים כל-כך שכמעט אין באפשרותם לרדת מהם. עתה בפעילות דיפלומטית עדינה של ארה"ב, ישראל, ירדן ומערב אירופה, יעשה ניסיון להחזירם לקרקע המציאות.

לדעתי הפתרון אינו אצל אבו-מאזן ורעיו, הפתרון הוא אצל הנייה ומרעיו ופה אנו זקוקים לשרותיהם הטובים של ארדואן ומורסי.

שלישית אירן. אני מאלה הגורסים שנזקה של אירן גרעינית גדול עשר מונים מתוצאות מלחמה עם אירן למניעת הפיכתה למעצמה גרעינית. לכן, לדעתי, אם יש למדינת ישראל את היכולת לעצור או להאיט במידה רבה את ייצור הנשק הגרעיני שם הרי שעליה לפעול לשם כך בהקדם.

איני מאמין שארה"ב בראשות אובמה תתקוף, צבאית, את אירן. היא לא עשתה זאת לצפון קוריאה שעתה מאיימת בנשקה הגרעיני על דרום-קוריאה ויפאן, מיטב בנות בריתה במזרח הרחוק. אז מדוע שהיא תעשה זאת באירן?

ברור לאובמה כי תקיפה ישראלית עצמאית סופה שתגרור גם את ארה"ב למעורבות. אולי הוא אינו יכול למנוע זאת אך בהחלט ירצה שליטה מסוימת על האופן והזמן.

נפילת אסד בדרך זו או אחרת עשויה להפיל כמה קוביות דומינו במזרח התיכון וליצור מצב חדש.

ראשית לא ברור איזה משטר יבוא במקומו. יתכן שמלחמת האזרחים תימשך גם לאחר נפילתו עד להכרעה פנימית.

שנית, סביר להניח שאז "האביב הערבי" יעבור "במלוא עוצמתו" לממלכת ירדן וללבנון. בנקודה זו חשובה עמדתם של הפלשתינים במערב הירדן. האם הם יתמכו בהפלת המשטר הירדני או ישאירו אותו כ"ברווז צולע".

נפילת אסד תביא, כנראה, לחיסול חיזבאללה או לאיבוד צביונו "האירני" והטמעתו בתנועת "עמל" השיעית. שני אירועים אלו. נפילת אסד והעלמות החיזבאללה יכניסו את אירן למצור דיפלומטי, אסטרטגי וצבאי. יתכן שדווקא מצב זה ימריץ אותה למהר ולייצר את הפצצה.

אני מאמין שביקור אובמה בא "לעשות סדר" בכל האפשרויות הללו וראשית לכול: חידוש הברית בין ישראל וטורקיה.