|   15:07:40
דלג
  רפי לאופרט  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
איך רוכשים ביטוח נסיעות לחול הכי זול ?

ביקור אובמה - הצלחה או כשלון?

שיפור היחסים עם העם בישראל ושיפור האוירה הבי-לטרלית, שהיו בין הדברים המעטים שהוגדרו כמטרה קונקרטית טרם הביקור, הושגו חלקית, ומשקלם הולך ופוחת ככל שמתבררים הפרטים המעשיים והתכליתיים יותר של הביקור. אינני רואה בכך הישג המצדיק את המאמץ וההשקעות שדרש הביקור מכל הצדדים; במילים אחרות: ביקור זה אולי אינו כשלון, אבל הוא בוודאי גם לא הצלחה של ממש
27/03/2013  |   רפי לאופרט   |   מאמרים   |   ביקור אובמה   |   תגובות
ברק אובמה. הביקור אינו כישלון ולא הצלחה [צילום: פלאש 90]

הכותרת ודאי תתמיה רבים, משום שציבור רחב בישראל, ובוודאי רוב מכריע של אמצעי התקשורת, סבורים שמדובר בהצלחה סוחפת. בהמשך אנסה להסביר מדוע לא כך אני רואה את הדברים.

היכולת לקבוע באופן רציונלי הצלחה או כישלון של כל תוכנית או של מהלך מדיני, כלכלי, פוליטי או אחר, נגזרת משני גורמים: א. המטרות שהוגדרו למהלך בטרם יצא לדרך, ב. קריטריוני-בוחן, הקובעים מראש מתי יחשב המהלך להצלחה ומתי יחשב ככשלון או כאי-הצלחה. בדרך הדיון המקובלת בציבור ובמיוחד בתקשורת, התנהלות רציונלית מסוג זה כמעט שאינה קיימת. אף שלאחדים יש ציפיות או תקוות סמויות כאלה ואחרות, הדברים אינם מוצגים בבהירות, ובערכים ברי-השוואה ולכן: א. אינם מחייבים אחר כך את המעריכים להתיחס לטיעון קונקרטי, וכשאינם צודקים, אינם מעמידים אותם בפני שוקת שבורה ומבוכה ציבורית. בפוליטיקה הישראלית הגישה החפיפה היא הגישה השלטת, ורוב הקשיים הכרוכים בניסיון להעריך לאן הולכת ממשלה זו או אחרת, ומה באמת השיגה או לא השיגה נובעים מהשיטה.

לא האמריקנים, ככל שהצלחתי לקרוא ולשמוע, ולא הישראלים, קבעו יעדים ברורים לביקור, בין אם יעדים תדמיתיים ובין אם יעדים מדיניים. במשתמע ובמרומז היו יעדים כאלה, אולם ללא סדר עדיפות, ללא קריטריוני מימוש וללא תאומי ציפיות. אחדים הבינו את מטרות הביקור כתדמיתיות, נוגעות לשיפור אוירה ולשיקום יחסי עבודה ואולי גם הצהרתיות. אחרים סברו שיש לו מטרות מדיניות מובהקות, אשר מוסתרות מאחורי "הנמכת ציפיות" במעטה של תיקון שגיאות עבר. והיו גם מי שציפו למטחי רעמים וברקים שינחתו עלינו באופנים ובמסיבות כאלה ואחרים. והיו גם הפלשתינים, שבהגדרה אמורפית ובנוסח הז'רגון הסתום המקובל עליהם, ציפו שאובמה יחזור ויהיה אובמה של נאום קהיר 2009, וימשיך להוציא עבורם את הערמונים מהאש; כולם התבדו. ומי שהתבדו אך שייכים לאליטה ש"לעולם אינה טועה", דוגמת פרידמן והניו-יורק טיימס, נקטו בגישה חלופית: סרקזם, ביטול, דחיה של עובדות על הסף, וביקורת בלתי-ישירה שממנה משתמע שהיא רק... דוגמה לכל השאר (למשל" ביקורת הניו-יורק טיימס על הישגי מערכות "כיפת ברזל" ברוח עיתון הארץ). כאשר אלו התוצאות, קשה לדבר על ביקור מוצלח.

זאת ועוד, מטבע הדברים ביחסי ארה"ב-ישראל קיימת אסימטריה - ארה"ב היא עדיין מעצמה עולמית, וישראל היא מדינה קטנה במזרח התיכון. העובדה שישראל עושה רעש תקשורתי רב בעולם, בחלקו רעש חיובי ובחלקו רעש שלילי, אינה משנה עובדה זו מיסודה. יהיה מי שיטען שארה"ב בוודאי השיגה את מטרות הביקור. הבה נבחן טיעון זה. ראשית, גם ארה"ב לא הגדירה במפורש מטרות לביקור זה. את המטרה היחידה שהציבה במשתמע ובאמצעות שליחים מסוגים שונים, שיפור האוירה עם הממשל בישראל ובעיקר עם הציבור בישראל, השיגה באופן חלקי בלבד. ואת מה שהשיגה בחלק הראשון של הביקור, עד נאום אובמה בבנייני האומה, קלקל לא מעט המעמד המביש בבנייני האומה.

הסכסוך הישראלי-ערבי

מה מבטא מעמד זה? ראשית, מצג שווא. הציבור שכונס לבנייני האומה לא היה חתך נורמלי של הציבור הישראלי, ונציגי הממשל שארגנו את הביקור ידעו זאת. אין זה מקרה שהנאום נישא בירושלים וכלל סטודנטים ונוער "נבחרים", שהמארגנים יכלו להניח בסבירות גבוהה שדעותיהם "ידועות מראש" ו"בטוחות". אין זה מקרה, שבאופן הפגנתי לא הוזמנו מי שעשויים היו לקלקל את ההצגה. לתרגיל מסוג זה קוראים מצג-שווא וכל מה שמושג על בסיס של מצג שוא גם הוא מצג-שווא. למרות המעמד המתוכנן, לא כל דבריו של אובמה זכו לאותה מידה של הסכמה ותמיכה, והצלילים הצורמים הללו נשמעו היטב אצל מי שאינו חרש, עיוור ו/או מכור. אין ספק, אובמה יודע לדבר. אך בכדי להוכיח זאת לא היה צריך להגיע לישראל ולא היה נחוץ לארגן לו מצג-שוא בירושלים. אבל אם הגיע כדי לשנות או לרכך עמדות בציבור הישראלי, הדרך שנקט בבנייני האומה היא דרך שגויה. לא רק שהיה כאן מצג-שוא, אלא שהיה כאן זלזול חמור בדעת הקהל הישראלית.

נכון שיש חילוקי דעות פוליטיים בישראל, כשם שיש חילוקי דעות כאלה בארה"ב. אבל לפני שבועות ספורים הלך הציבור הישראלי לקלפי ובדרך דמוקרטית אמר את דברו. בא אובמה ומדבר לכלל הציבור הישראלי בשם כל מי שאינם מאמינים שציבור זה יודע מה טוב עבורו, ובשם אידיאות שגויות מבקש מהם לזנוח את השקפותיהם ואמונותיהם, "לצפצף".

על השכל הישר ולדחוף את מנהיגותם הפוליטית לעבר מעשים שהם עצמם אינם מסכימים להם. ועוד הגדיל לעשות, לאחר שכל זב חוטם ומצורע בתקשורת האמריקנית השתלח בראש ממשלת ישראל במהלך הבחירות לנשיאות שם על שהוא כביכול מתערב בבחירות בארה"ב, בא נשיא ארה"ב ומראה לו איך עושים זאת כאן בפרהסיה ובריש-גלי. סליחה אדוני הנשיא, יש לישראל ממשלה נבחרת שקבלה את אמון הכנסת כידיד אמת ראוי שתכבד זאת. אינך חייב להיות שותף לדעת הציבור הישראלית, ואפשר שתראה לנו באותות ומופתים היכן אנן טועים, אבל חובה שתכבד את דעתנו, או אולי אנו עומדים בפני דמוקרטיה עולמית חדשה?!

מעמד זה בחר אובמה בכדי לדבר על צדק לפלשתינים ובכך חזר והוכיח שהוא עדיין אינו מבין את יסודות הסכסוך ואת מקורות הסכסוך הישראלי-ערבי. על חלק מיסודות אלה (אי השלמה ערבית עם מדינה יהודית באזור) עמד על קצה המזלג ובקול ענות חלושה, אלא שבלי שינוי מהותי בהם לא יתכן גם הסכם ישראלי-פלשתיני.

למעשה מיקד אובמה את דבריו בצורך להבהיר, כאילו אין הדברים מובנים מאליהם, שזכות הגדרה עצמית ל"עם פלשתיני" אינה באה בחשבון ללא זכות שווה לעם היהודי; והיו מי שראו בכך פריצת דרך, רחמנא ליצלן. הוויכוח בנקודה זו רק מוכיח שהערבים עצמם עדיין אינם מוכנים להסדר משום שבין היתר לא הפנימו נקודה זו.

למחרת הנאום בנייני האומה, יכול היה אובמה להיווכח בעובדה זו היטב בתגובותיו של אבו מאזן לדבריו ברמאללה. גם חידוש ההצעה הסעודית מ-2002 בוועידת הליגה שבמקרה התכנסה בסמוך לביקור - הצעה ששוטי ישראל רואים בה יסוד להדברות, אך רוב העם בישראל מסתייג ממנה - חוזרת ומעידה שהערבים לא זזו מעמדותיהם הנוקשות, עמדות העומדות על עומדן כבר עשרות שנים.

דומה שככל שחולפים הימים ממועד הביקור, הולך ומתברר שמו"מ להסדר כולל, גם אם יתחדש תחת נוסחת קסם וירטואלית כזו או אחרת שאף אחד אינו מאמין בה, אם ימשיך להתנהל על יסוד העמדות הישנות, אינו מוביל לשום מקום. נסיונו של אובמה לקשור הסדר לעוצמתה הצבאית הנוכחית של ישראל, אינו רציני. העוצמה הצבאית אינה מובטחת לעולם. הוויכוחים הבי-לטרליים בשאלות אירן וסוריה, הבדלי הגישות בשאלת מצרים והמהפכות הערביות באזור, גישתה של אירופה לאזור ומדיניותה הגלובלית של ארה"ב - כולם מעידים שישראל לא רק שאינה יכולה לוותר על נכסים ביטחוניים וליטול סיכונים נוספים על עצמה, אלא ההיפך הוא הנכון. האיום הבסיסי על ישראל אינו מצד הפלשתינים, אלא מצד העולם הערבי והאיסלאם הפונדמנטליסטי, ונובע מהאסימטריה הבלתי משתנה בין הצדדים. המסקנה הנובעת מכל אלה היא, שאובמה שניסה להלך בין הטיפות, יצר כאן ושם מראית עיין של תנועה, אבל בראיה הפלשתינית הביקור אינו הצלחה (לשון המעטה), ובראיה הישראלית הוא אינו פריצת דרך בסוגיות היסוד של הסכסוך. האוירה אומנם השתפרה מעט, אבל על-רקע אי-ההסכמות שנותרו, ספק אם מדובר בהצלחה בקונטקסט של נושא מרכזי של הביקור, שהוסווה תחילה בהצלחה ע"י מארגניו.

מבחן נוסף להצלחה או כשלון של הביקור טמון בשאלה האם היה נחוץ הביקור זה כדי להשיג מה שהושג בו, והאם עד כה לא הושגו הישגים לא פחות משמעותיים ללא ביקורים בומבסטיים מסוג זה? כאן התשובה מורכבת קצת יותר, ואם אתמצת את הדברים אומר כך: את ההישגים המדיניים שהביא הביקור, ככל שנתגלו לנו כבר הפרטים העקריים, ניתן היה להשיג גם בלעדיו. בשאלת שיפור היחסים עם הציבור הישראלי ועם הממשלה החדשה בישראל, היה לביקור ערך מוסף משמעותי יותר, אולם ערך מוסף זה נבע משני גורמים: נדרש תיקון שגיאות של ממשל אובמה בקדנציה הקודמת ביחסו לישראל, ותיקון זה בוצע במידה רבה. ומאידך-גיסא, וכפי שצוין לעיל, "תרגיל בנייני האומה" לימד רבים שחרף מה שלמד אובמה מהעבר ועל-אף מה שלמד בביקור זה, התובנות הבסיסיות שלו לגבי מהות הסכסוך ומרכיביו, עדיין נשענות על חוסר ידע ו/או על עצות אחיתופל, שגם הן ניזונות מחוסר ידע והבנה וסבורות שההיסטוריה והגיאופוליטיקה האזורית התחילו בהסכמי אוסלו.

המסקנה הנובעת מכל אלה היא שישראל צריכה להניח בזהירות ובהתמדה יסודות להסתלקות מהסכמי אוסלו והצגת מתווה חלופי לפתרון הסכסוך האזורי, שיבוסס על יסודות הצהרת בלפור ועל העקרונות שקבע חבר הלאומים לפתרון לאומי בארץ ישראל השלימה לזכות ההגדה העצמית היהודית והערבית, במקום על קוניוקטורות פוליטיות עכשוויות ובלתי ראליות.

הנושא האירני

במבול הדיווחים השוטף אותנו בנושא זה, קשה לברור את המוץ מהתבן. השאלה אם הביקור היה מוצלח או לאו, ככל שהדברים התפרסמו עד כה, קשורה בשלוש השאלות הבאות: א. האם קיימת הסכמה בין ישראל לארה"ב על מהות האיום? ב. האם זהות הערכות שתי המדינות לגבי המידע המודיעיני על מצב התוכנית האירנית ועל התפתחיות רלוונטיות אחרות באירן? ג. האם מתואמות המדינות לגבי צעדים מעשיים לאכוף את ההסכמה המוקדמת שאין לאפשר לאירן להתגרען צבאית ולגבי לוח הזמנים להפעלת צעדים אלה?

על פניו נראה שמידת ההסכמה הולכת ויורדת ככל שנעים בשאלות מ-א' ל-ג'. מבחינה זו הביקור לא קירב ממש את העמדות. כפי שאמר הנשיא עצמו, מצבה של ישראל שונה ממצבה של ארה"ב, תובנה טובה וחשובה כשלעצמה, ומאחר שיכולותיה הצבאיות של ארה"ב מטבע הדברים גדולות בהרבה מיכולותיה של ישראל, פערי-עמדות בשאלות אלה מבטאות הישג מסוים לארה"ב, משום ששתי המדינות ממשיכות לנוע לפי שעה לפי לוח הזמנים האמריקני. מבחינת ישראל, ההישג היחיד הוא ששמרה הצהרתית, ויש לקוות שגם מעשית על חופש פעולה, היה ויחול שינוי משמעותי בהסכמה בין הצדדים לגבי סעיפים א' ו- ב'.

בשאלה האם היה הביקור נחוץ לשם תאום עמדות זה, התשובה הברורה היא: לא. לאמור, גם בסעיף המרכזי השני שנכלל בתוכנית המעשית של הביקור, הביקור אינו תורם ערך מוסף של ממש ליחסי שתי המדינות. לאור העובדה ששני האישים נפגשו כבר עשר פעמים פנים אל פנים, מהותית לא משנה פגישה נוספת. אשר להפגנת "שיפור יחסים" בקונטקסט המורחב של שלושת הנושאים המרכזיים של הביקור, תרומת הפגנה זו שולית על-רקע כלל אירועי המזרח התיכון, וזוכה ליחס סקפטי למדי גם בתקשורת האמריקנית – האם זו הצלחה? מסופקני.

סוריה

כאן אין צורך להרבות להג. ארה"ב המשיכה במהלך הביקור בקו המדיני הקודם שלה, לאמור: אי-התערבות במשבר הסורי, למעט איום מפורש באפשרות תגובה צבאית במקרה של שימוש בנשק כימי. ההצהרה המשמעותית ביותר של הנשיא אובמה נגעה לכך שאסד איבד את הלגיטימיות שלו ועליו ללכת, הצהרה שהייתה הפעם חדה וברורה אך לא חדשה.

הנשיא אובמה המשיך בפעילותו לבנות ציר אזורי הכולל מדינות שיש להן צבא מאורגן ויחסים מדיניים, במטרה להפוך אותן לבלם פוליטי-צבאי בפני התהפוכות הסוריות, ויתכן אף כנגד גלישה מלאה של המשבר הסורי ללבנון. שותפי הציר - ישראל, טורקיה וירדן - פועלות כבר מזה זמן תחת מטריה אמריקנית. אינני סבור שהן מסוגלות כיום לגלות שיתוף-פעולה צבאי ברמה של לחימה משותפת בחזית אחת, אבל יתכן ש"חלוקת עבודה" בחסות ותאום אמריקנים אפשרית.

לשם כך פעל אובמה להסדר "פלונטר היחסים" בין ישראל לטורקיה, ובלחץ הביקור, כפה בדרך אלגנטית על נתניהו להפשיר את עמדותיו הקודמות בשאלת ההתנצלות על פרשת "המרמה". אפשר להבין החלטה ישראלית זו על-רקע מכלול האירועים באזור וחשיבות הקשרים עם טורקיה, אבל אסור לשכוח שטורקיה בראשות ארדואן היא משענת קנה רצוץ בכל מקרה. בנקודה זו הרוויחה ארה"ב תרומה לחיזוק, לפחות לכאורה, הקו האסטרטגי שהיא מקדמת באזור, וישראל הרוויחה שיפור והקלה במטרדים הטורקיים והפסידה בתדמית ובנחישות הלאומית.

יתכן שנוכחות אובמה באזור וקיום השיחה עם ארדואן כאשר אובמה וביבי נמצאים בחדר אחד, תרמה לתוצאת ההפשרה, אבל נראה שאותם קוי מתאר של הסכם היו אפשריים גם ללא ביקור אובמה כאן. הוויתור הישראלי לאובמה, שימש בידי נתניהו תמורה סבירה למבול ההצהרות של הנשיא, שהיו בו רכיבים נוחים לישראל, ולהתחייבות החוזרת קבל עם ועולם לביטחונה ועוצמתה של ישראל. התחייבות שהפרשנות המעשית שתינתן לה עשויה להפוך אותה לנכס אמיתי, או לסרס אותה מערך ממשי, וכבר היו דברים מעולם... .

סיכום

בכל שלוש השאלות שהבאנו בתחילת המאמר, ובכל שלושת הנושאים שבהם עסקנו לאחר מכן, עולות שתי מסקנות מרכזיות: א. לא נקבעו יעדים לביקור במונחי תפוקות קונקרטיות באף אחד מהנושאים, שיש בהן כדי להצדיק ביקור ממלכתי בסדר גודל כזה. ב. כל מה שהושג בביקור, יכול היה להתממש גם ללא הביקור, במערכת היחסים והמגעים הרגילה שבין הצדדים.

שיפור היחסים עם העם בישראל ושיפור האוירה הבי-לטרלית, שהיו בין הדברים המעטים שהוגדרו כמטרה קונקרטית טרם הביקור, אף כי לא נקבע להם מדד בר-השוואה, הושגו חלקית, ומשקלם הולך ופוחת ככל שמתבררים הפרטים המעשיים והתכליתיים יותר של הביקור. אינני רואה בכך הישג המצדיק את המאמץ וההשקעות שדרש הביקור מכל הצדדים; במילים אחרות: ביקור זה אולי אינו כשלון, אבל הוא בוודאי גם לא הצלחה של ממש.



תאריך:  27/03/2013   |   עודכן:  27/03/2013
רפי לאופרט
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
ביקור אובמה - הצלחה או כשלון?
תגובות  [ 4 ] מוצגות   [ 4 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
לוגי
27/03/13 13:36
 
רפי לאופרט
28/03/13 11:44
2
ראיס-פוטין-בוטוקס
27/03/13 16:45
3
אהוד פרלסמן
29/03/13 15:47
פורום: ביקור אובמה כתוב הודעה
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  ביקור אובמה
השנה התרחש נס נסתר ונס גלוי בפרשת ההכנה והלימוד של הקרבת קרבן פסח! חזרנו לימי פסח מצרים ולנוכח הר המוריה שוב הוכחנו כי לא ככל העמים בית ישראל. מזה שנים אחדות תנועות המקדש טורחות לקדם את תודעת החשיבות העקרונית של הקרבת קרבן פסח במקומו המכוון של המזבח, מזרחית למקדש.
25/03/2013  |  הלל ויס  |   מאמרים
ההתרפסות הישראלית בפני הנשיא האמריקני שברה כל שיא. גם לו היה מגיע המשיח לא היה זוכה לקבלת פנים נלהבת כל כך. אובמה כאשף תקשורתי ידע לנצל היטב את כלי התקשורת ולפנות דרכם אל הציבור הישראלי מעל ראשה של ממשלת ישראל, כפי שתכנן מראש.
25/03/2013  |  אדוה נוה  |   מאמרים
הוא, ברק חוסיין אובמה, בא להתפייס עימנו. אנו ציפינו וייחלנו לכך זמן-רב וכאשר זה בא והוא הגיע קיבלנו אותו בזרועות פתוחות, בחיבוקים ובאהבה רבה.
25/03/2013  |  פסח רויטמן   |   מאמרים
יש שרואים את אובמה עומד על גב הר גבוה ובידו לוחות. רבים רואים את הלוחות שבורים. בעיניי ניצב אובמה על במה ומשחק תפקיד ראשי באחת ההצגות הטובות של העונה.
24/03/2013  |  אורי שרגיל  |   מאמרים
כל מנהיג צריך עם. כל מנהיג מעצמה גדולה שרוצה לעשות סדר בעולם, צריך עמים קשובים לו. ולאובמה יש את ישראל. ישראל, הדמוקרטיה הקטנה במרכז המזרח התיכון הפרוע. המזרח התיכון המייצר מחבלים לא רק בישראל כי אם בעולם כולו. בל ישכח זאת אובמה. בל נשכח זאת אנחנו.
24/03/2013  |  ציפורה בראבי  |   מאמרים
רשימות נוספות   /   ביקור אובמה  /  מי ומי  
יו"ר קק"ל נפגש עם הנשיא אובמה  /  יפעת גדות
תם ביקור אובמה: המריא מנתב"ג לעמאן   /  עופר וולפסון
"אל תאחר"  /  עידן יוסף
שש הערות על ביקור אובמה  /  אורי אליצור
שחור בבית הלבן  /  ניצן הורוביץ
נשיא מהאגדות  /  דן אלון
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יואב יצחק
יואב יצחק
אורנשטיין חשוף עתה לבדיקה/חקירה פלילית בשל שיחותיו עם אפי נוה בהן ביקש מנוה לפעול למינויו לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב    מידע שהובא ל-News1 מלמד, כי המעשים של גרטלר-גרטנר באפריק...
דן מרגלית
דן מרגלית
מישהו יודע אם האיש הזה מספיק אטום או נוכל, שלאחר הכתבה ב"אולפן שישי" בערוץ-12 הוא יצא בשבת מביתו? מישהו זוכר על איזשהו זגזוג סיטוני, שקרים ונוכלויות כאלה אצל מישהו באיזושהי מפלגה י...
ירון פרידמן
ירון פרידמן  |  
חזרה לפילוג הפוליטי שהיה לפני השבעה באוקטובר, התחמקות מקבלת אחריות למצב, משבר מנהיגות ועוד - לא מדובר בישראל אלא בוויכוח הפנים-פלשתיני. פרשן מצרי מתאר בדרכו את המתיחות בין שני הפלג...
איתן קלינסקי
איתן קלינסקי
אחרי 165 ימים, ש-134 יהודים נמצאים במחשכי גיא ההריגה העזתי חשופים לאימת המוות, האמירה ממסכת סנהדרין היא זו שחייבת להנחות את המשלחת שיצאה לקטר
יואב קיש
יואב קיש
אין אפילו אחד מכל המרואיינים בכתבה שהיה איתי בקשר ב-20 השנים האחרונות, וכולם מרואיינים מטעם. כולל "הטייס" שהוא פעיל במחאה שאף הודיע שהוא מסרב לשרת ומעולם לא היה חבר שלי ולא היה אית...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il