השם "מרכז השלטון המקומי" ודאי מוכר לרבים מאזרחי ישראל. הוא מוזכר לא אחת באמצעי התקשורת ועולה לראש כותרות העיתונות בעיקר בתקופת משברים, הפגנות ושביתות ברשויות המקומיות, אך ספק אם רוב אזרחי מדינת ישראל יודעים מהו בדיוק גוף זה, מהו תפקידו ומהי מטרתו, וכיצד הוא מתנהל ומתפקד, והאם הוא בכלל נחוץ.
מאמר זה מנסה לשפוך אור רחב ומעמיק יותר על הגוף שנקרא מרכז השלטון המקומי. אחרי הכל, מגיע לאזרחי ישראל לדעת מהו בדיוק גוף זה וכיצד הוא מתפקד, שהרי למעשה מימון פעילותו הוא מכספם. המאמר יתמקד וירחיב בשאלה מהי תרומתו האמיתית של מרכז השלטון המקומי לשלטון המקומי בישראל והאם יש כיום הצדקה לקיומו.
אולם תחילה,
מעט היסטוריה ונתונים: מרכז השלטון המקומי הוקם עשר שנים לפני קום המדינה בשנת 1938 ונקרא "חבר המועצות המקומיות". הוא הוכר על-ידי הממשלה המנדטורית כגוף המייצג את השלטון המקומי העברי בארץ. בתחילה כלל "חבר המועצות המקומית" את כל 24 המועצות המקומיות שהיו אז בארץ, לאחר קום המדינה. בשנת 1953 הצטרפו אליו שלוש הערים הגדולות: ירושלים, תל אביב וחיפה, ולארגון ניתן שם חדש: "מרכז השלטון המקומי".
נכון לשנת 2012 חברות במרכז השלטון המקומי 202 רשויות מקומיות, מתוכן 127 מועצות מקומיות ו-75 עיריות בארץ. מועצות אזוריות מאוגדות בגוף נפרד הנקרא "מרכז המועצות האזוריות בישראל".
התדמית השלילית מרכז השלטון המקומי היא עמותה רשומה ללא כוונת רווח ותפקידה המוצהר כפי שמפורסם ברשומות, "הוא לייצג ולקדם את האינטרסים של הרשויות המקומיות מול גורמי הממשלה, הכנסת וכן גופים וארגונים כמו הביטוח הלאומי, ההסתדרות הכללית של העובדים וגופים ציבוריים נוספים". אולם בפועל מודים אנשי מרכז השלטון המקומי כי חלק ניכר מפעילות המרכז (והדברים מופיעים באתר הבית של מרכז השלטון המקומי) הוא "מאבק בשלטון המרכזי כדי שיקצה נכון משאבים הן בתחום הניהול והרגולציה והן תקציבים ישירים, כדי שהרשויות המקומיות בישראל יוכלו להעניק לתושביהן רמת שירותים נאותה".
לצורך פעילות זו, מלבד דובר, מעסיק מרכז השלטון המקומי בעלות של מאות אלפי שקלים חברת לובינג (שדולה) ואנשי יחסי ציבור ויועצי תקשורת המעניקים גם שירותי יחסי ציבור ותדמית למרכז השלטון המקומי ויועצים בתחום זה לראשיו. מרכז השלטון המקומי רואה חשיבות רבה לנושא יחסי ציבור ומקדיש לתחום זה לא מעט כספים ומשאבים, וקיימת בו מחלקה מיוחדת לדוברות.
המרכז נזקק בשנים האחרונות למערך דוברות זה, שכן בשנים האחרונות פורסמו על אודותיו בעיתונות כתבות שליליות שעסקו בין השאר באי-סדרים כספיים, במינויים של מקורבים, בחריגות שכר, בבזבוז כספי ציבור, בשהות ראוותנית בבתי מלון ואף נעצרו כמה מבכירי מרכז השלטון המקומי בחשד לכאורה לשוחד ולקבלת טובות הנאה.
מבקר המדינה ביקר לא אחת בביקורת קשה את התנהלות מרכז השלטון המקומי. כמו-כן, נשמעים קולות על התערבות ולחצים פוליטיים ולחצים מצד ראשי ערים ובכירים במרכז על מינוי בעלי תפקידים במרכז עצמו ובגופים הקשורים אליו.
התקציב העצום בעשורים האחרונים התרחב מרכז השלטון המקומי. הוא כולל חברות-בת ונכסי נדל"ן. משרדיו ששכנו במשך שנים במשרדים צנועים יחסית ברחוב הפטמן בתל אביב בצמוד למפעל הפיס עברו למגדלי משרדים מפוארים במרכז תל אביב (רחוב הארבעה 19). תקציבו גדל מאוד. מועסקים בו (במשכורות נאות למדי) מספר לא מבוטל של מנכ"לים, פקידים, ראשי מחלקות, מזכירות, ראשי לשכות, דוברים ואחרים. מספר עובדיו הקבועים של מרכז השלטון אינו גדול במיוחד, אולם הוא משלם מיליוני שקלים רבים בשנה לגופים ולחברות חיצוניות עבור יעוץ משפטי, יעוץ כלכלי, יחסי ציבור ועוד כהנה וכהנה.
תקציב מרכז השלטון המקומי מסתכם בעשרות ומאות מיליוני שקלים, חלקו מגיע מתשלום דמי חבר שמשולמים על-ידי הרשויות המקומיות וכן מהכנסות עצמיות של חברות הבת, מפעילויות הדרכה ופיקוח, ומתמיכות מפעל הפיס המצוי בבעלות הרשויות המקומיות. למותר לציין, כי כספי מפעל הפיס הם כספי ציבור (למה לא מפרסם מרכז השלטון המקומי את תקציבו באתר הבית שלו למען שקיפות?).
מחלקות ואיגודים בראש מרכז השלטון המקומי עומד יושב-ראש הנבחר אחת לחמש שנים בבחירות אישיות וחשאיות, כאשר לכל רשות מקומית קול שווה בהצבעה לבחירת היושב-ראש (כיום
שלמה בוחבוט מכהן בתפקיד). לרשות היושב-ראש עומדים לשכה, ראש לשכה ומזכירות. תחתיו פועל מנכ"ל (כיום זהו שלמה דולברג). מטה מרכז השלטון המקומי, השוכן כאמור בבניין משרדים מפואר ברחוב הארבעה בתל אביב, כולל לפחות עשרה מינהלים (מחלקות). בראש כל מינהל עומד מנכ"ל מינהל או סמנכ"ל מינהל, להם יש מזכירות ועוזרים ויועצים למיניהם.
להלן רשימת המינהלים במרכז השלטון המקומי. שיפטו בעצמכם אם יש צורך בכל כך הרבה מחלקות: מינהל כלכלה ומידע, מינהל כנסת ורווחה, מינהל הסכמי עבודה ושכר, מינהל הדרכה, מינהל חינוך וחברה, מינהל משפט, מינהל ביטחון ושעת חרום, מינהלת תחום גישור, מינהל מונציפלי, מינהל קשרי חוץ - ואם החסרתי אחד או שניים יסולח לי.
וזה עוד לא הכל. במסגרת מרכז השלטון פועלים קרוב ל-30 איגודים מקצועיים! לאיגודים אלה יש יושב-ראש ומוקצב עבורם תקציב להוצאות מינהליות, משרדים, טלפונים וכדומה. להלן חלק מרשימת שמות האיגודים. שיפטו בעצמכם את נחיצותם למען שיפור השלטון המקומי: איגוד דוברי הרשויות המקומיות, איגוד מנהלי ארכיונים ברשויות המקומיות, איגוד מנהלות לשכה ברשויות המקומיות, איגוד המזכירים והמנכ"לים ברשויות המקומיות, איגוד הגזברים, פורום סגני ראשי רשויות, איגוד עורכי הדין ברשויות המקומיות, איגוד מנהלי הספריות ברשויות המקומיות, איגוד מנהלי חברות עירוניות, איגוד רופאים וטרינריים ברשויות המקומיות - והרשימה עוד ארוכה ומתקרבת ל-30 איגודים! ייתכן שיש יותר ואני לא יודע עליהם.
לכל הרוחות, מה תורמים איגודים אלה לציבור ולשיפור מערך השלטון המקומי ומדוע עליו לממן אותם? מדוע על הציבור להשתתף במימון כינוסים וימי נופש במלונות עבור מספר כה גדול זה של איגודים?
החברה למשק ולכלכלה כאמור, למרכז השלטון המקומי חברות-בת וגופים כלכליים. הוא מפעיל את מפעל הפיס ומחזיק ב-90% מהבעלות על החברה למשק ולכלכלה (היתרה בבעלות מרכז המועצות האזוריות). חברה זו מפרסמת מכרזים אליהם ניגשים חברות, גם חיצוניות, ונותני שירותים, ובאמצעותם מספקת לרשויות המקומיות שירותי פיתוח ובינוי, אחזקה, תברואה, כוח אדם ועוד. היא למעשה סוג של חברת תיווך בין הרשויות המקומיות לחברות חיצוניות לאספקת שירותים אלה. עבור תיווך זה מקבלת החברה למשק ולכלכלה כספים מהרשויות המקומיות, אם תרצו דמי תיווך, המועברים לקופתה לשם תשלום עבור משכורות (נאות למדי) למנהלי החברה ולעובדיה וכן ולהוצאות מינהלה, משרדים, רכב ועוד.
ראשי מרכז השלטון מרבים להתהדר ולהצהיר כי החברה בהיותה גוף גדול משיגה עבור הרשויות המקומיות מחירים זולים, אולם יש רבים החולקים על כך וטוענים כי גם ללא תיווך החברה למשק ולכלכלה, רשויות מקומיות רבות היו יכולות לקבל אותם שירותים במחירים זהים ואף מופחתים ובאיכות דומה.
החברה לאוטומציה מרכז השלטון המקומי מחזיק גם בבעלות בחברה לאוטומציה המספקת שירותי מחשוב וטכנולגיה לרשויות מקומיות, תאגידי מים, חברות עירוניות, איגודי ערים ועוד. חברה זו, כך דווח בעיתונות, נקלעה לאחרונה לקשיים כספיים ועדין לא ברור מה יעלה בגורלה. לחברה לאוטומציה שתי חברות בנות (בעלות של 100%) - חברת קומפלוט וחברת קומפיי.
כמו-כן מחזיק מרכז השלטון המקומי ב-17% מזכויות ההצבעה בבנק דקסיה ישראל. בנוסף, הוא שותף עם הסתדרות הפקידים בניהול קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות.
במימון הציבור תחום פעילות בולט נוסף של מרכז השלטון המקומי, הוא הפעלת קורסים, ימי עיון, ועידות למיניהן וימי הדרכה לעובדי הרשויות המקומיות וגופים הקשורים אליהם. חלק מהקורסים וימי העיון נערכים בבתי מלון בשילוב ארוחות ופינוקים נלווים ועולים למשלם הארנונה כסף רב. לדעתי, רבים מהקורסים מיותרים ואינם תורמים דבר לשיפור השירות בשלטון המקומי. הם מהווים במקרה הטוב מפגש וגיבוש חברתי, וגם זה חשוב, אבל למה ציבור התושבים ברשויות מקומיות שחלקן מצויות בגרעונות חייב להשתתף במימון הדבר?
לאור הדברים והנתונים המובאים במאמר זה ראוי לשאול מהי בדיוק תרומתו של מרכז השלטון המקומי למערך השלטון המקומי בישראל, והאם מוצדק המשך קיומו? אחרי הכל, הוא ממומן במיליוני שקלים רבים מכספי ציבור.
חיסכון ושירותים ייאמר מיד: אין לזלזל ולבטל כלל את תרומתו של מרכז השלטון המקומי בכמה תחומים לשיפור ולייעול ברשויות המקומיות, אבל אם בוחנים לעומק ובצורה כוללת ויסודית את הנושא, מגיעים למסקנה ברורה שמרכז לשלטון מקומי הוא למעשה גוף ציבורי מיותר ויקר שניתן להסתדר בלעדיו, שראוי גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת צדק חברתי לסגור אותו ולפרקו, את כל הפונקציות והשירותים שהוא מפעיל ונותן כיום (ומקבל עבורם למעשה דמי תיווך). ניתן לספחו למשרדים וגופים ממשלתיים קיימים. הדבר, לא רק שלא יפגע ברמת השירותים, אלא אף יביא לחסכון של מאות מיליוני שקלים המוצאים כיום על תיפעול של המרכז השלטון המקומי (משכורות גבוהות, משרדים, רכב ועוד).
הכסף שייחסך יועבר לשירותים חשובים כמו חינוך, בריאות, רווחה ועוד ברשויות המקומיות, שכידוע בימים אלה חרב קיצוצים מרחפת עליהן.
