בית הדין המשמעתי המחוזי שליד לשכת עורכי הדין, זיכה - זיכוי מוחלט, את עו"ד דן אבי-יצחק מארבעה סעיפי אישום משמעתיים שהוגשו נגדו. הזיכוי ניתן ביום 25.4.02 על-ידי הרכב שלושה שופטים.
קובלנה משמעתית זו הינה אחד הספיחים המסעירים של פרשת בראון-חברון שאירעה ב-1996. בעיצומה של הפרשה התפטר אבי-יצחק מייצוגו את דרעי. במכתב ההתפטרות, שבו גולל את מעשיו של דרעי בפרשת בראון, לרבות ניסיונו כביכול של דרעי למנות את עו"ד רוני בראון לכהונת יועץ משפטי לממשלה, פורסם במלואו בעיתון מעריב [אבי-יצחק ייצג אז גם את עופר נמרודי, מו"ל מעריב, י.י.].
אבי-יצחק הואשם אז על-ידי דרעי וגורמים נוספים כמי שהדליף את המכתב למעריב, במטרה לפגוע בדרעי ולהפלילו בעיני המשטרה - שחקרה אז את פרשת בראון-חברון, ובעיני הציבור הרחב. דרעי טען כלפי אבי-יצחק, כי הוא מנסה עתה להפלילו, כיוון שעמד בדרכו ופעל לשלילת מינויו של אבי-יצחק לכהונת היועץ המשפטי לממשלה.
דרעי הגיש תלונה נגד אבי-יצחק, אך מאוחר יותר חזר בו. בין לבין החליט הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים להגיש נגד אבי-יצחק קובלנה משמעתית, ועמד על החלטתו גם לאחר שדרעי חזר בו מהתלונה - בין היתר עקב חששו של דרעי להפללה עצמית.
בכתב הקובלנה הואשם אבי-יצחק בארבעה פריטי אישום:
א) אי הפסקת ייצוג כאשר קיים חשש שלא יוכל למלא חובתו המקצועית כלפי לקוח בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל סיבה אחרת;
ב) אי שמירה בסוד של דבר שהובא לידיעתו בידי לקוח תוך כדי מילוי תפקידו;
ג) אי קיום חובה להפסיק טיפול בעניין של לקוח במידת האפשר באופן שלא יפגע בעניינו של הלקוח;
ד) התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.
הקובל יוצג בהליך זה על-ידי עו"ד משה עליאש. אבי-יצחק [הנאשם] ייצג את עצמו.
כבר בשלב הראשון של בירור הקובלנה, ולאחר תום עדויות הקובל, טען אבי-יצחק כי אין עליו להשיב לאשמה ויש לזכותו. הרכב השופטים - עו"ד חנה חובב (אב בית הדין), ועורכי הדין יהודה וייס ונורית בלושטיין, החליט כי יש לזכותו מהאישומים א' ו-ג'. יחד עם זאת, חוייב אבי-יצחק להשיב לאישומים ב' ו-ד' (שהינו סעיף סל).
בפסק הדין כותבים שופטי בית הדין, כי הם מקבלים את גרסתו של אבי-יצחק - וזו מהימנה עליהם יותר מזו של דרעי. הם מקבלים את טיעוניו, לפיהם לא היה צריך כלל וכלל את דרעי כדי להתמנות לתפקיד, וכי למעשה - הוא דחה את פניותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקבל על עצמו תפקיד זה.
בפסק הדין מתגלה עכשיו לראשונה, כי אבי-יצחק מסר למשטרה - בעיצומה של החקירה, על המכתב שהוא עומד להוציא לדרעי, וכן על תוכנו. אבי-יצחק מסר בעדותו, כי הוא נהג כך על-מנת שלא תעלה נגדו מאוחר יותר טענה, כאילו הוא שיבש מהלכים בחקירה שהיתה כאמור בעיצומה. "הייתי חייב להקריא את המכתב למשטרה עוד לפני שיגורו כדי לאפשר למשטרה גם למנוע את זה. אם המשטרה היתה אוסרת עלי לא הייתי שולח את המכתב או לא בתוכן זה, ואולי אף הייתי פונה לבית המשפט לקבל הוראה והדרכה. לא הייתי מסתכן".
דרעי ראה בעצם הפניה למשטרה משום ניסיון להפלילו. הוא טען, כי אבי-יצחק שיגר את מכתב ההתפטרות בשעות הלילה המאוחרות למכשיר הפקסימיליה הנמצא במקום פתוח לאנשים ממשרדו; וכי הוא - דרעי, ידע על המכתב לראשונה מהפרסום בבוקר בעיתון מעריב. דבר זה, טען דרעי, מעיד כי אבי-יצחק נהג שלא בתום לב, וכי מטרת המכתב היתה מלכתחילה לשם פרסום גרסתו בעיתון, על-גבו של דרעי.
השופטים קובעים, כי גרסתו של אבי-יצחק שונה לחלוטין, והיא נאמנה עליהם ועדיפה זו של דרעי. אבי-יצחק העיד:
"בסביבות חצות שיגרתי את המכתב בפקסימליה ללשכתו של דרעי למשרדו. ללשכה של דרעי הייתי שולח במשך השנים שעבדתי אתו את החומר הסודי ביותר, אפילו טיוטת הסכם שכ"ט והנוסח הסופי שבוודאי לאיש מאתנו לא היה נעים שיראו אנשים זרים שלחתי לשם. השאלות הסודיות לעדים, שאם יוודעו מראש עלולות לפוצץ את החקירה, מסמכים סודיים שנוגעים לחקירה, התייעצויות עדינות ואפילו מסמכים שלא רציתי שאפילו צוות העוזרים המשפטיים ידעו עליו, גם אלה נשלחו לדרעי - לפי בקשתו - ללשכתו".
בפסק הדין כותבים השופטים, כי ניתן להעלות ספק ולציין אין סוף - כיצד דלף המכתב לתקשורת. ואולם, אין הוכחה כיצד אירע הדבר. יחד עם זאת, נותרה השאלה מה היה על הנאשם [אבי-יצחק] לעשות כדי למנוע הדלפה. על-כך הם משיבים, כי "הנאשם נהג בדרך סבירה בנסיבות העניין".
השופטים דוחים את דבריו של אבי-יצחק, כאילו תוכן הדברים אינו נוגע כלל וכלל לעניין הייצוג/שירות, ועל-כן אין מלכתחילה להגיש נגדו אישום בנושא זה. "הרבה התלבטנו בעניין זה", אם כותבים. "אילו היינו יודעים כי הנאשם הוא אשר הפיץ את מכתב ההתפטרות, דומה בעיני כי היינו חייבים להרשיעו. מה שאמר כב' בית המשפט - אמר זאת לצורך מתן הודעה במשטרה, כאשר קיים חשש לעבירה פלילית, ואין בדברים אלו כדי להתיר רסן ולאפשר לעו"ד להפיץ דברים שאמר לו לקוחו (ולענ"ד - אפילו אינו לקוחו). עניין זה הטריד אותנו וביקשנו את תגובתו של הנאשם".
בהמשך הם קובעים, כי דווקא דבריו של אבי-יצחק במכתב ההתפטרות - לפיהם דרעי "פשוט הפך את הדבר וייחס לי את מה שהמשטרה ייחסה לו" - דווקא הם מלמדים, כי לעניין זה קשר הדוק עם השירות/ייצוג את דרעי. לכן, אילו באמת היה המינוי הנ"ל [של בראון ליועץ משפטי לממשלה, י.י.] עשוי להיטיב עם דרעי, נראה בעינינו כי פרסום הדבר על-ידי הנאשם - אילו נעשה - היה בו משום עבירה על הסעיפים הנ"ל, ואם לא במישרין - ודאי בעקיפין, ובכל מקרה - זו ודאי היתה עבירה על-פי סעיף הסל "התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין".
ומן הכלל אל הפרט, הם כותבים: "מכתב ההתפטרות לא נועד לציבור ולא נועד לפרסום. הוא נכתב אל מר דרעי והועבר אליו בדרך שלדעתנו היתה סבירה ונכונה בנסיבות העניין" [לאבי-יצחק אסור היה להיפגש אותה עת עם דרעי, בגלל החקירה, י.י.].
"הנאשם לא הואשם בהפצת המכתב וודאי לא הוכח דבר בעניין זה, בנסיבות אלו ראינו לזכותו מן האשמה המיוחסת לו. כאמור - אנו מזכים את הנאשם מכל העבירות שבכתב הקובלנה".
אבי-יצחק ביקש לפסוק לו הוצאות כבדות, בגלל התנהגות לשכת עורכי הדין כלפיו. "הוכח לנו שבניגוד לכל נורמה, נציגי הלשכה הפיצו ברבים ובכל אמצעי התקשורת את הדיונים במוסדות הלשכה בעניין התלונה נגד הנאשם, בקשר להפצת מכתב ההתפטרות". אנו מסכימים עם הנאשם, פסקו, "כי הדבר ממש לא ייעשה ויש לראותו בחומרה. אולם אין בידינו לעשות דבר בנדון. הלשכה איננה עומדת בפנינו למשפט, וגם אין לנו כל סמכות לדונה. אם ימצאו זאת לנכון - ראוי כי תוגש תלונה כדין ותידון כדין".
בית הדין המשמעתי דחה את בקשתו של אבי-יצחק לפסוק לזכותו הוצאות, נוכח זיכויו. השופטים קבעו, כי לא ניתן לומר שלא היתה הצדקה להגשת הקובלנה, גם אם דרעי חזר בו.
לבסוף ביקש אבי-יצחק לחייב את לשכת עורכי הדין להפיץ ברבים את זיכויו - באותו אופן שנעשה הדבר כשהוגשה הקובלנה נגדו, ובקשה זו קיבל הרכב השופטים. פסק הדין הופץ איפוא, רשמית, על-ידי לשכת עורכי הדין.
