זהירות, מערבולת אזורית

ההחלטה באשר לחימושם של המורדים הייתה צריכה להתקבל עוד בחורף 2011, כשצבא סוריה החופשי עדיין היה בתהליכי התהוות וכשהמורדים טרם הפכו ליקום מתפצל של ארגונים איסלאמיסטיים. אפילו לארגון האופוזיציה 'ג'בהת א-נוסרה' נדרשה יותר משנה כדי לחדור לסוריה ולמצב את עצמו כתנועה הג'יהאדיסטית המובילה.

בנתוני חורף 2011 לא הייתה לקהילייה הבינלאומית מנהיגות בעלת שיעור קומה שהייתה מסוגלת לקחת על עצמה החלטה מורכבת כל כך, וגם להבטיח שזו לא תהפוך לחרב פיפיות. באותה נקודת זמן התרחש ליקוי מאורות קונספטואלי. לקחי המודל של מלחמת אפגניסטן הראשונה נמהלו בשיכרון הניצחון בלוב, ושיתקו את יכולת התגובה והחשיבה היוצרת של הממשל האמריקני ובנות בריתו המערביות. באותו זמן ממש, בנות הברית קטאר וסעודיה ניצלו את הריק שנוצר לקידום האינטרסים שלהן. המצב הנוכחי הוא פרי הבאושים של החידלון האסטרטגי הזה.

לכן, השאלה שעומדת כעת על הפרק הרבה יותר גורלית: האם אפשר עדיין למנוע מהמלחמה בסוריה להפוך לסכסוך אזורי? ולא, אין מדובר על מונחים כמו "הכלה" ו"זליגה" שדנים בהם בכנסים אקדמיים סטריליים, אלא באפשרות שכבר בקיץ הקרוב המלחמה תתרחב, בנוסף לשכנות שטחי לבנון וירדן, גם לגבולה הצפון-מזרחי של מדינת ישראל. בעניין זה, תקיפת הצבא הסורי בתוך שטח לבנון בשבוע שעבר היא תמרור אזהרה ברור.

בואו נשחזר רגע מה בעצם התרחש בלבנון. ביום שני שעבר חדרו מטוסי קרב ומסוקים סוריים לשטח לבנון וירו טילים לעבר העיר ארסאל – מובלעת סונית בגבול שבין סוריה לאזור הבקעה. אזור זה – רובו ככולו שיעי ונמצא בשליטת חיזבאללה. בארסאל חוסים כבר תקופה ארוכה מורדים סונים המנצלים את הריבונות הלבנונית ומוציאים משם פעולות נגד המשטר הסורי.

כבר תקופה ארוכה מביטים בדמשק בעיניים כלות על מובלעת ארסאל. לפני שבועיים קיבלו המורדים תגבורת משמעותית של חמושים מחומס. הללו חצו את הגבול מסוריה ללבנון, והצטרפו לחבריהם בארסאל. בתגובה הודיעו הסורים ללבנונים שסבלנותם הולכת ופוקעת.

ביום שני שעבר הסבלנות אכן פקעה. מטוסי קרב ומסוקים סוריים תקפו בשטח לבנון, וירו טילים לעבר מעוזי המורדים בארסאל. בכך אותת המשטר הסורי לנשיא ארצות הברית ברק אובמה, ערב ביקורו באזור, כי יש ביכולתו להעביר את המלחמה אל מחוץ לשטחה של מדינתו.

בהקשר הזה, לבנון היא רק חלק מהפאזל. מה שמתרחש לנגד עינינו בשבועות האחרונים הוא תהליך של התרחבות המלחמה מעבר לגבולות סוריה. בגבול עם עירק התהליך כבר בעיצומו. ארגון אל-קאעידה אף הודיע כי הוא העומד מאחורי הריגת 48 החיילים הסורים שנמלטו לשטח עירק בעקבות עימות עם צבא המורדים. אוטובוסים של הצבא העירקי שהסיעו את החיילים בחזרה לגבול בין שתי המדינות נתקלו במארב של ארגון הטרור. החיילים הסורים נהרגו עם מלוויהם מן הצבא העירקי. האירוע כולו התרחש במחוז אנבאר הסוני, על גבול סוריה-עירק.

כבר חודשים ארוכים שאנשי המחוז הדורשים אוטונומיה נמצאים בעימות חריף עם הממשלה השיעית בבגדד. בתוך כך הולכים ומיטשטשים גבולות הריבונות, ומה שעד כה היה אזור גבול ברור בין סוריה לעירק הופך כעת לשטח הפקר – מה שמאותת כי מעגל האלימות בסוריה הולך ומוכפל כעת למעגל אלימות נוסף ונרחב יותר המתפשט לשאר האזורים הסוניים בעירק. יש ימים שבהם הדיווחים על מספר הקורבנות בפיגועי טרור בעירק אף גדול ממספר הקורבנות המדווחים במלחמה בסוריה. במלאת עשור לפלישה האמריקנית, עירק נראית יותר בגדר איום מאשר כהבטחה לעתיד.

ועדיין לא הזכרנו את ההשפעה הדרמטית של נסיגת הכוחות הסוריים מהאזורים הכורדיים בסוריה עוד בראשית החורף, אל מה שהולך והופך כעת לחבל כורדי עצמאי. הכורדים הסורים כבר הבהירו שהפעם לא ייתנו להזדמנות ההיסטורית לחמוק מבין אצבעותיהם. מטרתם המוצהרת היא לחבור לאוטונומיה הכורדית בצפון עירק בדרך להקמת מדינה כורדית עצמאית. התסריט הזה, הקורם עתה עור וגידים, טורד את שנתו של ראש ממשלת טורקיה שחושש מאוד מאפקט הדומינו של התהליך על הכורדים בטורקיה. עד כדי כך, שבשבועות האחרונים פתח במשא-ומתן אינטנסיבי עם ראש המחתרת הכורדית עבדאללה אג'לאן הכלוא בטורקיה כבר שנים רבות.

הסקירה הזאת לא תהיה שלמה, כמובן, בלי לקחת בחשבון את הטפטוף הגובר של אירועים בגבולה הצפוני של ישראל. החל מנפילות פצמ"רים ביישובי רמת הגולן וכלה בהתרבות העימותים בין המשטר הסורי לכוחות המורדים היושבים כעת כמעט לכל אורך קו הגבול הצפון-מזרחי של ישראל.

האירועים האחרונים, החל מאשפוזם של מורדים סורים בבית החולים 'זיו' בצפת וכלה באירוע החטיפה של פקחי האו"ם בג'מלא, מייצרים רצף של הסלמה. ברצף הזה, ישראל עלולה למצוא את עצמה בחודשים הקרובים עירומה מנוכחות כוח או"ם באזור החיץ שבינה לבין סוריה.

ישראל עלולה להיגרר, בניגוד לרצונה, לעימות האזורי ההולך ומתפתח. מה גם שבעימות הזה יש לאירן אינטרס מובנה לשמר את המשטר בדמשק, לייצר אירועים בגולן שעלולים להסיח את הדעת ממנה, וכך לחבל ביכולת להתרכז בתוכנית הגרעין האירנית.

דברים שאמר באחרונה ראש מטה CENTCOM (הפיקוד המרכזי של צבא ארה"ב) היוצא, הגנרל ג'יימס מאטיס, במהלך עדותו לפני ועדת הכוחות המזוינים בסנאט, ממקמים את תרומתה הצפויה של אירן לתמונת הסכסוך חוצה הגבולות שבפתח. "לכתו של אסד לא תסיים את הסיפור, אלא תיצור תנאים להמשך העימות העדתי בסוריה, ואולי באזור כולו", אמר. "אירן תפעל אז בתוך סוריה להקמת מיליציות וחימושן, ותנסה ליצור אפקט דמוי חיזבאללה בלבנון שילך ויגבר, ילך ויכפיל את פעילותו נגד עירק, בחריין, תימן ומקומות נוספים באזור. זו כנראה התוכנית האסטרטגית האירנית, וזה מה שאנו צפויים לראות כחלק מן השינוי המתרחש".

את התחושה שמה שמתרחש כעת לנגד עינינו הוא בעצם גדול הרבה יותר מן המלחמה בסוריה ביטא מנכ"ל 'אל-ג'זירה' לשעבר, ודאח חנפר. חנפר הפלשתיני הוא דמות מוכרת היטב. בראשית המלחמה בסוריה דווח בטור זה על התככים בחצר אמיר קטאר שהביאו להדחתו מתפקידו, בעקבות סכסוך אישי עם חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, שמאז בריחתו מישראל חוסה בצל האמיר.

חנפר, שבשנה שעברה הוגדר על-ידי המגזין 'Foreign Policy' כאחד ממאה ההוגים הבינלאומיים המשפיעים ביותר, פרסם מאמר שבו הוא מזהה "מערבולת אזורית" מתקרבת. לא רק שהמשבר בסוריה הולך ומעמיק, מעריך חנפר, אלא שהוא צועד לקראת Regional Amplification כלשונו, או במילים פשוטות סכסוך אזורי חוצה גבולות, שעתיד לטשטש את הגבולות שצוירו לפני מאה שנה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, ואף למחוק אותם.

האם סוריה היא אכן מנוע של אנטרופיה, שבו המלחמה, כמו חולות המדבר, מוחקת את קווי הגבול שנמתחו בידי המעצמות הקולוניאליות ומשיבה את האזור למה שהיה - מרחב שִבטי אינסופי בלי מדינות לאום ובלי מעברי גבול? בעולם הערבי יש אתוס כזה, רומנטי וממאיר גם יחד, שעדיין אינו חלק מן השיח הסורי אך מחלחל עמוק מתחת לפני השטח, ומתכתב עם תהליכים כמו הגלובליזציה ועלייתה המטאורית של תנועת 'האחים המוסלמים'.