זה שבועות שאדל ביטון הקטנה נאבקת על חייה בשל "הזכות ליידות אבנים" שהעניקה
עמירה הס, בחסות
עיתון הארץ, למתנקשים שהשליכו אבנים על רכב הוריה. מילא "זכות"; הס קובעת שזאת "חובה". כך מתנגדים ל"משטר" ול"כיבוש".
אתם שומעים, טרוריסטים יקרים, חובה עליכם להשליך אבנים ולרצוח יהודים, ולא - אינכם מתנגדים אמיתיים ל"שלטון הזר". ספרו זאת לאשר פלמר ולבנו יהונתן בן שמונת החודשים.
רבות שונאות עַמָן עשו חיל, והֶס עלתה על כולנה. הס מפרשת לרוצחים את מעשיהם: "בתחביר הפנימי של יחסי שולט זר-נשלט, יידוי אבנים הוא מילת התואר לנושא: נמאסתם, יא כובשים". אבל זה רק בתחביר הפנימי של שונאי עמם כהס, או בתחביר של עורכי "הארץ-לא-שלנו". התחביר האמיתי גלוי לכל זה יותר ממאה שנים: יידוי האבנים הוא דרך נוספת לרצח יהודים. ולא, היהודים אינם כובשים בארצם.
והטירוף ממשיך. הס מתלוננת על הרשות הפלשתינית; היא מתונה מדי. משום כך, "יש ללמוד ולפתח את אופני העמידה וההתנגדות, כלליה וסייגיה". היא מפרשת: "סייג לדוגמה, הבחנה בין אזרחים לנושאי נשק, בין ילדים ללובשי מדים".
האם רק אני מבין מפה שהס מחנכת את רוצחי פת"ח וחמאס להשאיר את סכיניהם ורוביהם, מטעני החבלה וחגורות הנפץ "רק" לחיילים?
אימהות יקרות - האחות הרחמנייה הס מעודדת את בעלי בריתה לפגוע "רק" בבניכן ובבנותיכן המשרתים בצה"ל. כל זה נכתב בעיתון דובר עברית ערב ימי השואה והזיכרון.
אם יש תובע ראשי למדינה, יופיע נא. הגיע הזמן שהיועץ המשפטי לממשלה יפשוט כפפותיו ויטפל בהפקרות הבוגדנית הזאת. זאת לא שאלה של
חופש הביטוי; גם ליברלים מושבעים לא ירשו שחופש הביטוי יביא לפגיעה קטלנית באחרים. והרי זאת משמעות דבריה של הס.
מאמרה יישב מעתה בכל חגורת נפץ ויעטוף באהבה סלעים שיושלכו מתוך "הזכות והחובה" שבמילותיה. לכנות את דבריה "הסתה" יהיה לעג לרש. עַמה לא עַמנו. כל קשר של האישה הזאת למדינת היהודים הוא מקרי. המאמר הזה כרת אותה מקהל ישראל.
תשב בקרב מרצחי חמאס ופת"ח ותתבשם מצדקת "הזכות והחובה" לפגוע ביהודים.
