לבת השישים וחמש

אנשים בגילך, מדינתי, כבר יוצאים לגמלאות,
אולם לא מראה את, שום סימן ואות,
במלאת לך חביבתי שישים וחמש,
שיש לך רצון, בכלל, את זה לממש.
ותרשי לי חמודתי, בגילך, הס
לאחל לך, שכל מי בשערייך הנכנס,
יהנה מטובך, מלבבך, מכל זה השפע
כי כה נאה את עדיין, וכזו שפה!
וגם אם שמנת מעט ויש לך קמטים
ובעלת איזה חסרונות, לא כל כך מעטים,
הנובעים מגילך, שהרי אישה בת ס"ה
אינה כבת עשרים, וכבר לא בנתיב ה-ל"ה!
ושגם כל אלה שהן בנות ארבעים,
מלוא פגעי הזמן, כבר עליהן נראים.
וגם אם זקוקה את פה ושם למסאז'
ולמעט קוסמטיקה בזה גילך הה"ס
בכל זאת המון נשיקות וחיבוקים אלף
הייתי מעניק לך יפתי מלב ומקרב
וגם אם יש רינונים, ופה ושם שמועות,
שיש לך קצת כאבים בגוף ובצלעות,
עדיין הדוד סם מביא לך מתנות,
ולעולם לא יעזבך, ועד אלף שנות,
יחזור ויעניק לך המון הגברת ציון
הרבה מאוד תשורות מעבר לכל הגיון!
ולמרות שהרגל כואבת, וגם קצת הגבנון
נופת תיטופנה שפתותייך כריח לבנון!
ותהיי בכל זאת לעולם רק שלי
ומלא אהבתי אלייך, וכל כל כולי.
יהיה שלך, ולמענך אפילו בגיל שמונים,
מועד שבו כל שאר עמך בהמוני המונים
יצטופף ויבוא בשערייך בתור כה ארוך,
שלעומתו אורך הגלות יהיה דל כשרוך!
וגם אם לא כולם נושאים בזה הנטל,
לשמור עלייך ולטפל בך, לא אתבטל
ולך אדאג כמו כל אוסף ידידייך
מכל ארצות תבל הפוקדים, ובאים אלייך!
שאכן כל יתר זקנות העולם
הן כל שאר המדינות, רובן ככולן
לא דומים לך ולא מתקרבים עדייך,
ואינם ראויים אפילו, לנשק שולי נעלייך!
ובלכתך לישון, גבירתי, ביום ההולדת שלך,
שחוקה, מעט עייפה, אחזור ואומר לך,
גם בקומך, עם קצת כאב, כנסיכה על עדשה
את רק לי, ושלי תהיי, עד הודעה חדשה!