במשך שנים רבות ניצב ופעל בסמוך לצומת ארלוזורוב בפינת הרחובות ארלוזורוב ודרך נמיר בתל אביב, המזנון המיתולוגי של האגודה למען החייל. בימים אלה הוסר מבנה המזנון ממקומו והועבר למקום בלתי ידוע, ועל השטח בו שכן נשתל חיש מהר דשא. וקשה לעכל שרק לפני זמן קצר ניצב פה המזנון שהפך לחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי.
המזנון היה למעשה אוטובוס שנתרם על-ידי אחת מחברות האוטובוסים והוסב במיוחד לשם כך. הוא הופעל על-ידי גמלאי "
אגד" וגופים נוספים, בשיתוף ה"דודות" של האגודה למען החייל ומתנדבים מגבעתיים וממקומות נוספים, והפך כאמור לחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. ה"דודות" של האגודה למען החייל פינקו בו את חיילינו ולובשי המדים הרעבים בכריכים, בדברי מאפה, בשתייה חמה, בשתייה קרה, והכל נעשה ביחס חם. חברה גדולה למוצרי חלב "אימצה" את המזנון ותרמה כספים ומזון להפעלתו.
מיקום המזנון - ליד תחנת רכבת המרכז - סבידור (הידועה יותר בשמה העממי רכבת ארלוזורוב) ובסמוך לתחנות האוטובוסים לצפון הארץ - הביא חיילים רבים למזנון להרוות צימאונם בכוס שתייה או בשקית שוקו, ולקבל כריך שהכינו להם ה"דודות" של האגודה למען החייל, והמזנון הפך חיש מהר לאחד החשובים והפעילים במזנוני הדרך של האגודה.
האידיליה הסתיימה בשלהי יולי 2010, כאשר ביום אחד, ללא הודעה מראש, נסגר המזנון. החברות המאמצות והמפעילות את המזנון היו מוכנות להמשיך לאמץ ולתרום את המצרכים. גם המתנדבים היו מוכנים בשמחה להמשיך להתנדב, הם אף התחננו לדבריהם במפגש עם בכירי האגודה למען החייל להמשיך להפעיל את המזנון. מי שהתעקשה לסגור אותו הייתה דווקא האגודה למען החייל, אגודה שתפקידה העיקרי הוא בראש ובראשונה לדאוג למען רווחת החייל ושעבור מטרה זו היא מקבלת תרומות של מיליוני שקלים ותקציב מכובד ממשרד הביטחון.
סגור כבר שלוש שנים לאחר סגירת המזנון כתבתי בנושא מאמר שפורסם (28.3.12) באתר זה [מצורף משמאל], בו ביקשתי לדעת מדוע נסגר המזנון ומתי ייפתח. דוברת האגודה למען החייל, אביטל קיסר-רגב, שלחה אליי תגובה רשמית בזו הלשון: "המזנון נסגר בשל מצבו הפיזי והתשתיתי הלקוי, וכי במקום יוקם בהקדם האפשרי מזנון חדיש ומודרני למען בטיחות החיילים והמתנדבים, ולצורך הקמתו יש צורך באישורים מטעם עיריית תל אביב ורשויות רלוונטיות נוספות".
גמלאי "אגד" שהפעילו את המזנון וגם אנשים אחרים שהכירו היטב את המזנון, אמרו לי כי המזנון אומנם לא היה חדיש, אבל בהחלט במצב סביר ובטיחותי, לא שונה ממזנונים אחרים של האגודה, וניתן היה להמשיך להפעילו. יו"ר גמלאי אגד, אבי גולדמן, אמר לי בזמנו, כי אגד מוכנה לתרום אוטובוס מרווח לפתיחת מזנון חדש וניתן לפתוח במקום תוך ימים מזנון חדש, ורמז לי ואף יותר מכך, כי מישהו לא מעוניין שהמזנון ייפתח או לפחות לא עושה את המאמצים הנדרשים לכך.
לאחר סגירת המזנון לפני קרוב לשלוש שנים הוצב על חזיתו שלט גדול ובולט שבו נאמר: "איתכם הסליחה על סגירת המזנון לרגל שיפוצים. אנו נשוב במהרה לשרת אתכם. בברכה, האגודה למען החייל". חלפו קרוב לשלוש שנים מאז נסגר המזנון ופתיחת מזנון לחיילים במתחם ארלוזורוב לא נראית באופק. למה התכוונו באגודה למען החייל כשהם כותבים בשלט "במהרה"? ועל איזה שיפוצים מדובר, הרי "העיפו" בימים אלה את המזנון מהמקום (ברשותי צילום של השלט).
רבותי אנשי האגודה למען החייל, האם בכוונתכם לפתוח במקום מזנון לחיילים כפי שהבטחתם בהודעה רשמית שהוצאתם מלפני יותר משנתיים ונשלחה אלי באמצעות הדוברת? למה נמשך העניין כל כך הרבה זמן? קרוב לשלוש שנים זה לא "במהרה".
יש מפסידים ויש מרוויחה המפסידים הגדולים מסגירת המזנון לחיילים, הם חיילי צה"ל, שממשכורת של כמה מאות שקלים צריכים להוציא כ-25 שקל, במקרה הטוב, כדי לקנות לעצמם במזנונים שבתוך אולם הנוסעים שברכבת "מרכז-סבידור" שתייה וכריך, ואולי גם מאפה. בחישוב פשוט, הוצאה של חייל העובר במקום מספר פעמים בחודש בדרכו לבסיס ובחזרה ממנו לביתו יכולה להגיע ל-150 שקלים, שזה כמעט מחצית משכורתם הצבאית של החיילים.
אולי המרוויחה הגדולה מסגירתו הממושכת של מזנון האגודה למען החייל היא רשת המזנונים השייכת לעלית-שטראוס, שקיבלה זיכיון מ
רכבת ישראל למכירה של קפה, עוגות וכריכים. וכעת, בעקבות סגירת המזנון, חלק ניכר מהקליינטים של מזנונים אלה הם חיילים. חשוב להדגיש, כי מלבד מזנוני עלית-שטראוס אין הרבה מזנונים בסביבה הקרובה ולמעשה נאלצים החיילים לפנות למזנונים אלה ולשלם סכומים לא מבוטלים כדי להרוות צימאונם במשקה חם או קר או לקנות כריך.
עם קצת רצון טוב יש בסיפור הזה כמה עובדות שמצביעות כי מישהו לכאורה בולם את פתיחת מזנון החיילים במתחם ארלוזורוב. הרי אין ויכוח לגבי החשיבות והצורך בפתיחת מזנון לחיילים במתחם, בהיותו מעבר לאלפי חיילים ולובשי מדים. קיימת נכונות של החברה הגדולה המאמצת להמשיך לאמץ את המזנון; מתנדבים להפעלת המזנון לא חסר; משך הקמת מזנון דרך האגודה למען החייל הוא זמן קצר יחסית - ולמרות כל זאת המזנון לא נפתח מאז נסגר כאמור לפני קרוב לשלוש שנים.
מנכ"ל האגודה למען החייל, תת-אלוף (במיל.) אילן טל, אמר לי לפני כשנה והדברים פורסמו כבר, כי פתיחת מזנון לחיילים במתחם ארלוזורוב מתעכבת בשל "ביורוקרטיה מטומטמת" כהגדרתו, וציין כי בסיפור מעורבים גם גופים נוספים כמו עיריית תל אביב ו
חברת נתיבי אילון.
אני סבור כי עם רצון טוב אפשר לפתור את הבעיה בנקל. אם במשך קרוב לשלוש שנים המזנון לחיילים סגור ופתיחתו לא נראית באופק, מישהו לא מעוניין לפתוח את המזנון או לפחות לא מתאמץ במקרה הטוב לפתוח אותו. וראוי שמבקר המדינה יבדוק את הנושא לעומק. אני סבור כי על האגודה למען החייל לגלות נחישות ותביעה נמרצת לפתוח את המזנון. כי הרי זה תפקידה העיקרי - לדאוג לרווחת החייל. על
אביגדור קהלני, יו"ר האגודה למען החייל, ואיתו ראשי האגודה, "לדפוק" על שולחנו של שר הביטחון בעניין זה, ואם יש צורך, לערב בעניין את ראש הממשלה ואת דעת הקהל. אין ספק, כי מזנון של חיילים במתחם ארלוזורוב היה מקל על חיילים רבים.
אנו נמשיך לעקוב ולדווח אחר נושא זה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
