השגריר הבריטי מת'יו גולד עושה נפשות בציבור למען הצבא הפלשתיני "הממלא תפקיד קריטי בבניית המדינה הפלשתינית", מפציר בישראל להעביר לו סמכויות באזורי B ו- C וחושף ש"בריטניה משקיעה בהכשרת כוחות הביטחון הפלשתינים...שילבנו קצינים מנוסים באקדמיות הפלשתיניות".
היהודים, בזיכרונם ההיסטורי, נזכרים בקצינים בריטים "מנוסים" אחרים. למשל, במפקד 'הלגיון הערבי', גלאב פשה וסגל הפיקוד הבריטי, שבנו את צבא ירדן ופיקדו עליו בפלישתו למערב א'י במטרה לסכל את המלצת האו"ם מכ'ט בנובמבר תוך הפרת החוק הבינלאומי. הכוחות האלה הרסו את גוש עציון ואת הרובע היהודי בירושלים, הרגו אלפים, חיילים ואזרחים.
זוכרים גם את דברי הגנרל האנטישמי ברקר, מפקד הכוחות הבריטים בא"י: "להעניש את היהודים בדרך שהם מבינים, להכות אותם בכיסם"; "שיידע הגזע הארור הזה, מה אנו חושבים עליו."
לפניו - בפוגרום של שנת 1920 - פעל הגנרל ווטרס-טיילור, מראשי הממשל הצבאי הבריטי, ש"הסביר" למופתי חג' אמין אל חוסייני שאם תתרחשנה בירושלים מהומות אלימות במידה מספקת, ימליצו הגנרלים בולס ואלנבי לנטוש את הבית היהודי. בתום שפיכות הדמים אמר לכאזם פחה, ראש עירית ירושלים: נתתי לכם הזדמנות, 6 שעות הייתה ירושלים בלי הגנה צבאית, נכשלתם, לא ניצלתם את ההזדמנות! (מיינרצהגן, קצין מדיני ראשי, 'פרקי יומן מזרח-תיכוני').
כך נולדה סיסמת הרוצחים "אד-דאולא מענא" ('הממשלה איתנו'), הקודמת אפילו ל-'אדבח אל יהוד'. וגם זאת זוכרים כאן, שיהודים שניסו להגן על עצמם נשפטו ונאסרו ע"י השלטון הבריטי, ובראשם ז'בוטינסקי, שנדון לשנות מאסר וגורש לצמיתות.
והיה קצין בריטי מעוטר, רוי פארן, שהוא וחבריו חטפו, עינו ורצחו את הנער אלכסנדר רובוביץ', הי'ד, ואת גופתו העלימו. השלטונות האנגלים עשו הכל כדי לחלץ את הרוצח, ומשנאלצו להעמידו לדין זיכוהו מאשמה, למרות שהייתה בידם הודאה בכתב של הרוצח.
וקצין משטרה בריטי רצח את
אברהם שטרן ('יאיר'), שלא היה חמוש והיה נתון במעצר.
יחידה בריטית, על קציניה, ששלטה על המקום בו נטבחה השיירה להר הצופים, לא נקפה אצבע שש שעות, עד שהערבים גמרו לרצוח 78 נפשות. גם את כוחות ההגנה מנעו מלבוא לעזרת הטבוחים.
קשה להשתחרר מן האסוציאציות האלה כששומעים על קצינים בריטים ששוב בונים כוחות ערבים בארץ ישראל.
מאמצי השגריר לטובת מדינה פלשתינית בארצנו ייתקלו בקושי נוסף, בריטניה מעולם לא התנצלה. בימינו, ארצות תרבות מתנצלות: על סחר העבדים, על הפליית השחורים, על הכחדת האינדיאנים. הגרמנים התנצלו על השואה, ממשלת צרפת על פשעי משטר וישי. בריטניה, לפני בואה להשיא לנו עצות, מן הראוי היה שתוכיח את כנותה, שתשכנע עם רדוף זיכרונות טראומטיים, כי יש בריטניה חדשה וזו הפנימה את פשעי עברה כלפינו ומתחרטת עליהם.
האנגלים לא התנצלו על קריעת שלושה רבעים משטח הבית הלאומי היהודי בא"י ועל סירובם לאפשר שימוש בשטח עצום זה לפתרון "הבעיה הפלשתינית", במקום לחתוך עוד מכבשת הרש שנותרה בא"י המערבית.
הם לא התנצלו על חלקם בטבח תרפ'ט בחברון, כשקצין בריטי, קפארטה, עמד בצד ונתן ל-67 נפשות יהודיות למות בייסורים נוראים.
ולא התנצלו על נעילת שערי הארץ בימי השואה, שמנעה הצלת מיליוני יהודים; על 759 טבועי האוניה 'סטרומה'; על 4554 פליטי השואה על ה-'אקסודוס' שברוע לב גרשו בחזרה לגרמניה וכלאו שם; על 52,000 אומללים שחטפו בלב ים והחזיקו בקפריסין חודשים ושנים.
כבוד השגריר, עם עבר כזה וללא חרטה, איך אתה רוצה שיאמינו שעצותיך אינן המשך המדיניות הבריטית הישנה והרעה - לדחוק את היהודים מארצם בכל דרך, בטוב וברע?
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
