יוצרי המחזה "ליזיסטרטה", בגרסה הנוכחית, מגישים ומגשימים פנטזיה קומית על שלום. פנטזיה, כי זה השלום מבושש לבוא ומתוך אווירת ייאוש, "אין עם מי לדבר" ומאידך רצון לתרום למימוש החלום, מבקשים היוצרים לומר לכולנו, השלום הוא צורך קיומי. כמו המין. כמו אז, ביוון.
את המחזה המקורי כתב אריסטופנס, לאחר שמלחמת אתונה בספרטה ארכה כבר שני עשורים. מתוך רצון להשפיע ולשנות, בחר המחזאי להעלות סאטירה פוליטית, תוך שימוש בוטה בשמות איברי מין, שבמחוזותינו הייתה נתקלת בוודאי בהתנגדות ובהאשמות. בגידה לשמה. כך, או כך, המלחמה בין שתי הערים ארכה לסירוגין עוד כשבעה עשורים ובסיומה הותירה אחריה הריסות וחורבן. כל שנותר לאלכסנדר מוקדון היה לכבוש בקלות את יוון. לגבי השימוש בשמות איברי הרבייה, כיאה לתיאטרון לאומי גאה ונקי, בחר אלי ביז'אווי אשר על הנוסח העברי והפזמונים, לעדן ולרמוז. לאריסטופנס נשבר הזין מהמלחמה. ל"הבימה" נשבר מהמלחמה.
סיפור המסגרת בגרסת בן משה - ביז'אווי הוא כי על שבעה גנרלים (
שמעון כהן, תומר שרון, עמי סמולרצ'יק, אלון נוימן, אורי הוכמן, קובי מאור ואורי בנאי) הוטל בפקודה להציג את המחזה "ליזיסטרטה". החבורה שמרבה לדבר בקול אחד, כמחווה למקהלה היוונית, אך בעיקר כלעג לאחידות מחשבתית, קיבעון ו"כעקיצה לאוטומציה המתלהמת ולחד מימדיות המחשבתית של נציגי המיליטריזם", לדברי אלי ביז'אווי. כך שוחקו דמויות הגנרלים, באופן דומה, מאצ'ואיסטי, שוביניסטי ואפילו די מטומטם ומוגבל.
בכך נדמה כי עשו היוצרים עוול מסוים לחברי המטכ"ל ופגמו הן באותנטיות, אותה ביקשו לקיים והן באתגור עצמם, כיוצרים שואפי שינוי ושלום. הפוסל במומו פוסל והשימוש בסטיגמות היה לנחלת היוצרים. בהמשך, ככל שהתקדם המחזה, כך ניתן היה לזהות שינוי ותנועה בגנרלים, במי שמשחק דמויות נשיות ועיסוק בחומרים זרים להם, תיאטרון ושלום, מביאם קרובים אצל עצמם וכמי שנפתחים לגלות עצמם במקומות מפתיעים וחדשים, שכוסו במסכה ובמדים.
ליזיסטרטה (ליליאן ברטו), מחוללת שביתת המין, עד להפסקת המלחמה ולכינון שלום (יחסים תמורת יחסים), עומדת על המשמר כנגד חולשת חברותיה, כמו גם משמשת כבמאית ההצגה וכמי שמופקדת על השחקנים החובבים, אלופי הצבא.
זהו מחזה קומי קליל, משכנע את המשוכנעים ומבדר, את מי שלא נעלב למראה דמויות אלופי צה"ל היוצאות מארונות אלה ואחרים.
ליזיסטרטה, ב"הבימה" 2013, מאת אודי בן משה ואלי ביז'אווי, על-פי אריסטופנס. בימוי: אודי בן משה. נוסח עברי ופזמונים: אלי ביז'אווי. תפאורה: לילי בן נחשון. תלבושות: עפרה קונפינו. מוזיקה: קרן פלס. מנהל מוזיקלי: טל בלכרוביץ. תאורה: קרן גרנק. הדרכה קולית: רחל הוכמן.
