הנה גם "סאלק" שלנו הולך בדרכו האחרונה.
עוד אחד מעמודי התווך של
מעריב בזמנו - הוא מבכירי העורכים במערכת בתל אביב, ובירושלים הלך בשבוע שעבר אחד מבכירי הפרשנים - יוסף חריף ז"ל. שיתוף הפעולה בין השניים הניב עיתונות במיטבה! מעריב בשיאו!
רק השבוע הזכרתי פעמיים את סאלק שלנו.
אתמול, כאשר הרציתי באוניברסיטה העברית, על ראש הממשלה
יצחק שמיר ז"ל, הזכרתי את ספר הנאומים שלו - "נאום ראש הממשלה" - שיזמתי במלאות לשמיר 75 שנה. אני קיבצתי 75 נאומים. סאלק - מי אם לא הוא, יחד עם יוסף כרוסט ז"ל - ערך את הקובץ החשוב הזה.
ובתחילת השבוע העלה מכון ז'בוטינסקי, שסאלק היה ידידו הנאמן ומבאי אירועיו, בוויקיפדיה - זו האנציקלופדיה באינטרנט - את הערך על עיתון "היום", היומון שנתקיים רק שלוש שנים. שמו של סאלק נזכר בערך הוויקיפדי, כעורך החדשות של העיתון הזה.
שם, במערכת "היום" במצודת זאב, פגשתי בו בראשונה. שם גם הכרתיו, כאשר הצטרפתי למערכת ופתחתי בכך את דרכי העיתונאית. שם ראשיתה של ידידות אמת, שנמשכה מאז כל השנים.
אני חב לסאלק חלק נכבד מיכולתי, להיות עיתונאי ועורך בעצמי. אני ועוד רבים אחרים במקצוע.
אני חב לסאלק את הדרכתו והשראתו בראשית דרכי בתקשורת. כמוני- כמו רבים אחרים, במערכות העיתונים "היום", מעריב ובשבועון גח"ל "בארץ ישראל".
מאז ראשית היכרותי עימו עברו 47 שנים - ואינני זוכר עוד עורך קפדן, רציני, ידען, דייקן, כמוהו.
סאלק - כשהוא במערכת, רכון בחדרו על כתבי היד, או מתרוצץ במסדרונות לאתר כתב זה או אחר שלא השיגו בטלפון, היה מסור כל כולו לעבודת העריכה, להכשרת העמוד לדפוס, והכל אך ורק לטובת הקורא, ולא לטובת הכתב.
דבר לא הסיח את דעתו, בעת שהיה רכון על דפי הנייר, מוחק בעטו את הבלה-בלה, משנה, משפר, נותן כותרת, מכתיר את המישנה, ומוריד לדפוס - כפי שהתבטאו אז בימי דפוס הבלט והעופרת - ובטרם חדר או ירד האינטרנט לחיינו. העברית שלו הייתה לעילא ולעילא.
ואחר-כך בשעות הקטנות של הלילה, או בשעות השחר של הבוקר - העמידה הממושכת בדפוס, במסדרה, אל מול הסדר, המעמד, לקבוע בלחץ הזמן את מיקום הידיעות, את הכותרת הראשית, את סדר הדברים בעמוד, ושוב - אם יש צורך, לקצץ ביריעות ההגהה, לקצר, ואם יש צורך להוסיף עידכונים של הרגע האחרון, והכל בתזזית, בריכוז בלתי רגיל, לבל תצא חס וחלילה שגגה מתחת ידו.
מעט סמול-טוק, בלי שום אגו, כמעט באנונימיות, אבל עם מקצוענות עיתונאית לעילא ולעילא. כמעט בלי יכולת להתווכח אתו ולערער על שיפוטו. ותמיד, אני יכול להעיד, בסופו של דבר - גם כשניסית לערער, הצדק היה עימו. הכרעתו היתה, ברובם המכריע של המקרים, מקצועית ונכונה. סמכותו כעורך הייתה ללא עוררין.
הכתב, ששמו התנוסס בגאון על הידיעה או הסיפור, יכול היה להיות מרוצה מהטיפול בחומר על-ידי העורך הפרפקציוניסט. גם הקורא.
שמו של העורך, שמו של סאלק - תמיד הנשאר באנונימיות. כך גם היה טוב לו.
לא רק בעריכת חדשות וכתבות בעיתונים שלח סאלק ידו.
כחבר נאמן לתנועת ז'בוטינסקי, היה סאלק עורכם של מיטב ספרי ההנצחה של לוחמי האצ"ל, של אנשי התנועה הלאומית, ושל פרקי הזכרונות של אנשיה.
כבר הזכרתי את הספר "הנאום ראש הממשלה", שהשתתף בעריכתו,
על כך יש להוסיף הספר 'ראשוני האצ"ל 1931 - 1940'. אשר במבוא לו ציין הסופר יהושע אופיר המנוח, את הרע שלמה אוקון, שגם סייע בידיו "בידע הרב שרכש על תולדות האצ"ל".
או הספר שערך יחד עם עמיתו יוסף כרוסט המנוח, 'ה"קונצרט במחתרת" - על רשמיו של חבר בית"ר והאצ"ל משה שטיין ז"ל, קריין "קול ציון הלוחמת", תחנת השידור של האצ"ל.
סאלק היה גם העורך הראשי של ספר הביוגרפיות של "גולי קניה' - סיפורם של לוחמי המחתרת בגלות אריתריאה, סודן וקניה". ועוד ועוד - ספרים וחוברות.
כך דאג סאלק שלנו לשמר את הזיכרון ההיסטורי של בני דורו, חבריו לאצ"ל, לבית"ר, לתנועת ז'בוטינסקי, ולהנחיל מורשת של גבורת ישראל לדורות הבאים.
על כולם ידע סאלק לספר - רק לא על עצמו.
כמעט לא פתח את סגור ליבו, לספר על אשר עבר עליו בימי השואה הקטסטרופלית וסיפור הינצלותו.
סאלק היה למיטב ידיעתי שריד מגטו ורשה, שם עברו עליו שנות האימה, עליו, על בני ביתו ועל בני עמו. הוא נשא על זרועו את המספר, שהטביעו בה הפושעים הנאצים.
תמיד תיקן כשכתבו - נאצים. תיקן ל-גרמנים-נאצים. כן, כן - ג ר מ נ י ם. בלי הנחות. בלי טיוח. ובלי "גרמניה האחרת".
סאלק - לא שכח, ולא סלח!
פה ושם ניסה להסביר לבני הדור שלא ידעו את אותה תקופה אפלה, מה עבר על עמנו ועל עצמו, בידיעה כי אלה אירועים שלא ניתן כלל להסבירם למי שזכה, למי ששפר עליו גורלו, נולד וחי בארץ.
סאלק דיבר על ראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי בהערצה, וכן על בית"ר ועל הרעיון הציוני, שנגע בנימי נפשם של מאות אלפי יהודים ובני נוער טרם עלה הכורת על בית ישראל באירופה ובגלויות אחרות.
גאה היה, הוא בן דור השואה, להיות בן דור התקומה, יליד פולין ובן ארץ-ישראל, אשר זכה לחיות את חיי המדינה היהודית, העצמאית, ב-65 שנותיה הראשונות, ולהקים משפחה לתפארת.
סאלק, מורי ורבי בשדה העריכה, מדריך ומופת. איש השלמות והרצינות, וגם האיש עם הצחוק המתגלגל.
היית חבר נהדר. איש נימוסין והדר.
אזכור אותך לעד בחום, באהבה, בהערכה גדולה.
