קווים לדמותו של הפרטנר

קרוליין גליק, במאמר שכותרתו "הגיע הזמן להתעמת עם אובמה", מוסרת שאובמה מתכנן וועידת שלום בוושינגטון ביוני השנה, במטרה להתניע מחדש את המו'מ עם הפלשתינים. הוועידה הזאת אמורה להתנהל על בסיס "יוזמת השלום הסעודית" שאח'כ קראו לה "הערבית", שטח-הריגה שיש בו הכל: גבולות '67, חלוקת ירושלים, הכנסת צאצאי הפליטים. גליק מספרת גם על המאמצים המדאיגים, אמריקנים-פלשתינים, להשתלט על אזור C, בין היתר באמצעים כלכליים.

ממשל אובמה מנסה להסיר עוד מכשול העומד בפני 'חזונו' להקים במיידי את המדינה הפלשתינית, הלא הוא הפילוג שבין חמסטאן בעזה ובין פתחס'טאן שברמאללה, שכל עוד הוא קיים, החזון הזה לא יוכל להתממש. בנידון זה, מחדשת ארה"ב את מאמציה להחיות את הסכם דוחה שבין הפת"ח לחמאס.

לא מפריע לאמריקנים ששליט רמאללה, מחמוד עבאס, תוקף כהונתו פג כבר בינואר, 2009, כלומר לפני כמעט 4 וחצי שנים, לא מפריע להם שערביי הרצועה, ערביי התפוצות, ערביי ישראל וגם מרבית ערביי יו"ש, ככל הידוע - מתנגדים לכל הסכם עם ישראל מפני שפירוש הדבר הסכמה ערבית שהקרויים 'פליטים' לא ישובו לעכו, חיפה, יפו, רמלה, לוד, באר שבע ול-500 כפרים בערך שחרבו - לא בששת הימים, כי אם בתש"ח, במלחמת השחרור. ללא לגיטימציה ותמיכה עממית במחמוד עבאס, ובעוד סוריה מתפרקת במלחמת אזרחים, עירק ולוב כבר מפורקות, מצרים על הקרשים, ירדן בחרדה, והכל על-רקע האיום האטומי האירני, אובמה עדיין דבק באובססיה שלו, הדיבוק הפלשתיני אינו מרפה.

כאן המקום לחדול לרגע מן העיסוק הפוליטי באיום הפלשתיני, לטובת היבט הרבה יותר חשוב, ההיבט המוסרי. ובמלים אחרות: מי הם הפלשתינים האלה, שברגע של ליקוי מאורות בחרנו בהם כ-"פרטנרים"? 'שלום עושים עם אויבים', שוטף השמאל את המוחות, ואינו משיב על השאלה, האם לפי הכלל הזה בנות הברית היו עושות שלום גם עם היטלר וגרמניה הנאצית? ואם לאו, אולי הכוונה היא לאויב מובס או לאויב ששינה את טעמו, חדל להיות מסוכן, אינו עוד עוין ומאיים? אם כן, האם עוברים הפלשתינים של שלטון רמאללה (אלה נחשבים כביכול 'מתונים', על האחרים בכלל אין מה לדבר) את המבחן הזה? ובמלים אחרות: היש לנו בכלל עם מי לדבר? האם חבורת הגנגסטרים-הרוצחים שייבאנו לארץ כחלק מן המטען של אוסלו עברה מהפך נפשי, רעיוני, פוליטי ובלשון ציורית, האם הנמר הפך לחתול? במחיר אובדנן של למעלה מ-1500 נפשות וחלקים יקרים מארץ ישראל אנו יודעים היום את התשובה: לא ולא!

בדרך להצלת עצמנו מפני האויב החמוש שהכנסנו אל תוך ביתנו עומדת לנו למכשול המנטאליות של 'מחנה השלום', שמתוך התנשאות הגובלת בגזענות איננו מתייחס ברצינות להגות הערבית-פלשתינית ולביטוייה המילוליים. ובעברית פשוטה - איננו טורח ללמוד ולהבין, מה יש בראש שלהם ומה יש בפיהם. למה? מפני שעל-פי הדימוי המערבי הם פרימיטיבים, 'אינדיאנים' שכאלה, אנשי דמיון מזרחי והגזמות אוריינטאליות, בעלי דם חם וחסרי שכל קר.

המדיניות הישראלית עושה את המישגה הזה שוב ושוב, למרות שכמעט בכל התמודדות דיפלומטית, משפטית, תעמולתית, הסברתית או פוליטית הם מכים אותנו שוק על ירך. ואין אנו שואלים את עצמנו: אם אכן הם כל כך נחותים מאיתנו, כיצד זה הם יוצאים מכל התמודדות שאינה כוחנית וידם על העליונה? באותו האופן ממש זלזלו היהודים והאינטלקטואלים מן השמאל בהיטלר ובפלוגות הסער שלו. בו ראו צעקן היסטרי של קרנות רחוב, ובאנשיו - כנופיות של פרחחים. לא לקחו אותם ברצינות, עד שאיחרו את המועד.

גיליון מרס, 2012, של המבט על התקשורת הפלשתינית של איתמר מרכוס עוסק בנושא החשוב מכל: "הפוליטיקה האידיאולוגית של הרש"פ" והוא מוצא לה ביטוי מתומצת בסרט ווידיאו ששודר בטלוויזיה שלהם. מופיעה שם אישה בלבן, המגלמת את הפלשתינים הקדמונים כביכול, כשהיא מאכילה ציפורים על-רקע של נוף פסטורלי. לפתע מופרת השלווה, הציפורים עפות בבהלה והאישה נמלטת מפני פולשים זרים שונים - חייל רומאי, אח"כ צלבן, אח"כ חייל בריטי ולבסוף יהודי חובש כיפה. הסוף הטוב מופיע בדמות פרש ערבי המושיט לה יד מושיעה ומעלה אותה אל ראש ההר. אמור מעתה, שלא הייתה בארץ אף פעם היסטוריה יהודית והתושבים הקדמונים, המגולמים באישה הלבנה, היו פלשתינים, לא יהודים. היהודים מופיעים רק בזמננו, כמו נפלו מן השמים וללא כל קשר וזיקה אל הארץ. מופיעים ככובשים זרים ועתידים להיעלם כמוהם.
בפרסום מצוטטות עוד התבטאויות ממין זה, וביניהן:

של בעל הטור עבדלרחמן, בעיתון הרשמי 'אל חייאת אל ג'דידה' מדצמבר 2011, שכתב - "העם הפלשתיני הוא אוטנתי, בעוד שהישראלים הם זרים, המציאו אותם וזרעו אותם בארץ לא להם".

אותו המחבר, באותו העיתון, כתב במאי 2011: "על הציונים להכיר בפומבי, קבל עולם, שליהודים אין קשר לאדמה הערבית הפלשתינית, אשר על חורבותיה קמה התוכנית הציונית המתנחלת והמגרשת והמיוצגת ע'י מדינת האפרטהייד הישראלית".

גיליון אחר עוסק בסרט דוקומנטרי של הרשות הפלשתינית על הכותל המערבי, בו נאמר: "הישראלים יודעים בבטחה שהשורשים הפלשתינים שלנו עמוקים מן ההיסטוריה הכוזבת שלהם...אנחנו מציירים את המפות החדשות שלנו. לאחר שהיהודים ייעלמו כפרק נשכח בדפי ההיסטוריה של עירנו..הרובע המוגרבי ייבנה כאן."

בהתאם לכך הם טוענים, ומלמדים את ילדיהם, שכל תולדות היהודים בא'י היו בעצם תולדות הפלשתינים, ולמשל - גוליית הפלשתי נלחם בדוד פלשתיני, משה רבנו היה - "רבם" ו- 'אל מלכ דהוד', וכמובן גם ישו, היו פלשתינים. על ישו אמר ג'בריל רג'וב:"הפלשתיני הגדול ביותר בהיסטוריה מאז ישו הוא יאסר ערפאת". ומושל רמאללה אמר "לכולנו הזכות להתגאות בכך שישו הוא פלשתיני". והוסיף השייך מחמד חסיין, המופתי של ירושלים: "האומה הפלשתינית מושרשת בארץ הזאת מאז הכנענים והיבוסים. הנוכחות הערבית בארץ הזאת - נוצרית ואיסלאמית - לא נפסקה. ישו הוא פלשתיני לעילא".

וגם את מרים, אם ישו, הם חוגגים כאם פלשתינית קדמונית, ונגד החפירות והתגליות בהרודיון הם מחו, מפני שהורדוס היה 'מלך פלשתיני'.

על הרקע הזה ייקל להבין, מדוע הם טוענים שמעולם לא היה מקדש יהודי על הר הבית ולמה הם משמידים בשיטתיות כל ראיה ארכיאולוגית סותרת. מן הצד השני, זה אינו מפריע להם לאמץ לעצמם את נרות החרס ועליהם המנורות, את המחצית-שקלים של המקדש ואת מטבעות בר כוכבא: הכל שלהם!

שתי תובנות:

• אויבים רגילים שואפים להשיג ניצחון ו\או כיבושים. האויב הזה נלחם לגזול מאיתנו גם את זהותנו ולקחתה לעצמו. למיטב ידיעתי, זה חידוש בהיסטוריה האנושית. היטלר רצה שלא יהיו בעולם יהודים כדי שלא תהיה יהדות, אותה תעב. הערבים מרחיקים לכת 'לרצוח' גם את כל הדורות הקודמים של היהודים, למעלה מ-3000 שנים לאחור, ולהפוך אותם, למפרע, למוסלמים. מי שחושב שזה מצחיק, אינו יודע רצינות מוות מה היא.

• עכשיו ברור, מדוע ערביי א'י לא יכירו לעולם במדינת ישראל כמדינה יהודית, כי זה יהרוס להם את כל העולם הרוחני שבנו לעצמם, ישמוט את הקרקע המלאכותית עליה הם ניצבים בדימוי עצמי של "עם".

תזכורת: בהצהרת בלפור ובמסמך המכונן: המנדט של חבר הלאומים על א'י, ניתנה הכרה רק לעם היהודי. ערביי הארץ כונו "עדה דתית" ותו לא. ומדוע? מפני שאותה שעה, שנת 1922, הם בעצמם עוד לא ידעו שהם 'פלשתינים'. הפנטסמאגוריה, שהם הינם כביכול יורשי כל מי שאי פעם היה בארץ הזאת, כולל היהודים, זו התשובה שלהם "לבית הלאומי היהודי", זה הדימוי העצמי שבו השקיעו את כוליותם, שבלעדיו - זו הרגשתם - הם אפס. וכפי שקרה עם ה"מיין קמפף" - חצי עולם מאמין לאבסורד הזה, וחצי עולם מסתכל מן הצד ולא איכפת לו.

על כל פנים, השוטים של השלום מבני עמנו, כדאי שירשמו לפניהם: עם ישראל כמדינה יהודית, לעולם לא יהיה להם פרטנר לחזון התעתועים שלהם.

יש עוד פרק בעברו של אויבנו הערבי הפלשתיני שאנחנו מתעלמים ממנו בשיטתיות, כנראה בגלל בעיה נפשית שלנו, והוא - השורשים הנאציים של התנועה הלאומית שלהם, שפריים מורעל ומרעיל עד היום. אצטט בעניין זה ממאמר חשוב של יורם שפטל ב'מקור ראשון' מיום .4.201129, תחת הכותרת "הנאציזם וה'לאומיות' הערבית". מדברים על הנאצים "ועוזריהם", אומר שפטל, אך מתעלמים מן העוזר הערבי, החל כמובן מן המייסד, ה'הרצל', להבדיל, שלהם, הלא הוא המופתי הירושלמי חג' אמין אל חוסייני, רוצח שידו הייתה כבר בפוגרום של 1920, והוא שהצית את פרעות תרפ'ט. עם עלייתו של היטלר ב-1933 החל המופתי בנאציפיקציה של ערביי א'י ובין היתר הקים תנועת נוער, "הצופים הנאצים", עם צלב הקרס כסמלה. המרד הערבי 1936-1939 ניזון ממימון נאצי. בשנים 1941-1944 שהה המופתי בברלין, נפגש עם היטלר וקיים קשרים הדוקים עם הימלר ואייכמן. ביקר עם הימלר באושוויץ לראות את היהודים נחנקים.

הוא גם ניהל מתוך פרוור של ברלין את כל השידורים הנאצים לעולם הערבי. כשהגנרל רומל הגרמני החל לנצח בצפון אפריקה, הכין חג' אמין את "הפתרון הסופי" גם ליהודי א'י. הקים יחידה של 24 ספציאליסטים לשואה, שהמתינה באתונה לכיבוש הארץ ע'י רומל. המספר הזה של אנשי ס.ס. היו אמור להספיק, כי את כוח האדם העיקרי להשמדה הבטיח המופתי לספק מבין ערביי א'י. יחידת ההשמדה כבר הגיעה לטוברוק שבלוב, כאשר צבאו של רומל הובס באל-אלמיין. עוד מספר שפטל על "מבצע אטלס" משנת 1944, תוכנית להרעלת המים של גוש דן ע"י צנחנים גרמנים וערבים שהוצנחו באזור יריחו, שסוכלה ע"י הבריטים. המופתי התערב אישית למנוע החלפת 20,000 שבויים גרמנים ב-5000 יהודים וכן סיכל את שחרורם של 900 ילדים יהודים ו-ווידא שנשלחו לאושוויץ. גם דיוויזיה של רוצחי ס.ס. הקים המופתי בבוסניה, שביצעה מעשי זוועה. על כל אלה העניק לו הימלר דרגה של גנרל בס.ס.

המופתי לא היה יוצא מן הכלל. כל העולם הערבי העריץ (ומעריץ עד היום) את היטלר וייחל לניצחונו. אחד מהם היה קצין מצרי בשם אנוואר א-סאדאת. הספר המכונן של הנאציזם "מיין קמפף" ("מאבקי") הוא עד היום רב-מכר בכל העולם הערבי. דוגמה מן הזמן האחרון: המגזין הפלשתיני 'זייזפונה', הממומן ע"י הרשות הפלשתינית, הציג את היטלר כסמל לחיקוי ע"י הנוער הפלשתיני. עד כדי כך, שאפילו הארגון האו'מי האנטי-ישראלי אונסקו הביע הלם ותיעוב מן הפרסום הזה, ביחד עם צער וגינוי.

(יהיה המשך).