בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר מאסר עולם ועוד 10 שנות מאסר על אברהם לוי, בן 41, שהורשע ברצח תושב באר שבע ובניסיון לרצוח אדם נוסף.
על-פי כתב האישום, ב-7 בינואר 2004 דקר לוי למוות את דני בן סימון ושלושה ימים לאחר מכן ניסה לרצוח את אברהם ויצמן, גם הפעם בדקירות סכין. בשני המקרים אף שדד הנאשם את קורבנותיו. התברר כי הנאשם היה נרקומן במשך שנים רבות ובשני המקרים הגיע לבתיהם של סוחרי סמים על-מנת שיספקו לו סם. הוא קנה מהקורבנות את הסמים, השתמש עימם, ולאחר מכן דקר ושדד אותם.
בחקירה עלה כי לוי הגיע אל ביתו של המנוח בשעת לילה, השתמש עימו בהרואין וקוקאין שסיפק לו, ולאחר מכן דקר את המנוח בסכין - שלוש דקירות בחזה ושתי דקירות בגב ובמותן, וחתך אותו בצווארו, בזרועו ובאצבעותיו. הקורבן מת כתוצאה מאובדן דם. בגזר הדין נכתב כי "לאחר שהנאשם המית את המנוח, מתוך כוונה תחילה ולאחר שהחליט להמיתו בדם קר ומבלי שקדמה התגרות למעשה, הוא אף שדד אותו ונטל מדירתו תכשיטים של בת זוגו, אותם הפקיד אצלו תמורת סמים שלקח בעבר, וכסף".
באישום נוסף הורשע הנאשם בכך שב-9 בינואר, בשעות הערב, הגיע לדירה בה שהה אברהם ויצמן בבאר שבע, שם עסק בסחר בסמים. הנאשם הגיע לדירה כשסכין יפנית בכיסו, רכש סמים מוויצמן והשתמש בהם עימו. בשלב מסויים נגמר "מלאי" הסמים של ויצמן, והנאשם, אשר כבר שילם לכמות סמים נוספת, המתין יחד עם ויצמן בדירה ל"ספק" של ויצמן.
לאחר שוויצמן קיבל את הסמים התעורר ויכוח בינו לבין הנאשם בנוגע לכמות הסמים שייתן לנאשם, ואז שלף הנאשם את הסכין שנשא בכיסו ודרש את כל הסמים לעצמו. הוא איים על ויצמן ש"יעשה לו מה שעשה לדני" (המנוח), ונטל ממנו את הסמים. אחר כך חתך את ויצמן בגרונו וניסה לנעול אותו בתוך הדירה, כדי שלא יוכל להזעיק עזרה וידמם למוות. למזלו של ויצמן, נבהל הנאשם ונמלט בלי לנעול את הדירה. כתוצאה מהדקירות נפצע ויצמן באורח קשה בצווארו, אושפז ונותח, והוא סובל עד היום מכאבים ומשיתוק חלקי בצווארו.
באישום זה הורשע הנאשם בעבירות של ניסיון לרצח.
בטיעוניה לעונש עמדה התובעת על חומרת מעשי הנאשם וביקשה לגזור עליו עונש נפרד ומצטבר בגין כל עבירה בה הורשע. התובעת הדגישה את האכזריות במעשי הנאשם, את התכיפות בביצוע שני האישומים ואת הסכנה הרבה הנשקפת ממנו.
הסניגוריה ביקשה להקל בעונשו בטענה שמגיל צעיר סבל ממצוקה כלכלית וסוציאלית, נשלח למוסדות והדרדר לסמים. לטענת הסניגוריה הפסיק הנאשם להשתמש בסמים מאז מעצרו (דהיינו מינואר 2004), והוא מטופל במתאדון, ואף החל להפחית כמויות השימוש בתחליף סם זה. לדבריה, שהייתו של הנאשם בכלא קשה יותר משל עצורים אחרים, שכן הוא נתון בהפרדה אך חרף זאת הצליח לסיים 12 שנות לימוד בכלא, והוא אף עוזר לאחרים להשלים את לימודיהם. בסיום דבריה ביקשה הסניגורית לנהוג בנאשם רחמים ולהסתפק בעונש של מאסר עולם. הנאשם הביע חרטה על מעשיו.
בית המשפט קבע שמדובר בשני אישומים חמורים ונפרדים, אשר בוצעו כלפי שני קורבנות שונים, במועדים שונים (אם כי סמוכים), וכי האינטרס הציבורי מחייב ענישה נפרדת ומצטברת בגין כל אחד מהאישומים. כאשר מדובר במעשי אלימות כלפי קורבנות נפרדים, קיים לכל אחד מן הקורבנות אינטרס עצמאי לשלמות גופו ויש להתייחס בנפרד לכל מעשה פגיעה על-ידי ענישה נפרדת, ומצטברת, בגין כל פגיעה ופגיעה.
"קיומן הנפרד והעצמאי של עבירות הרצח מחד והניסיון לרצח מאידך, קור הרוח המצמרר והאכזריות בה בוצעו העבירות, מצדיקים, מבחינת האינטרס הציבורי, את צבירת העונש בגין כל מעשה בנפרד. כל התיחסות אחרת יהיה בה משום מיזעור הזוועה שבמעשי הנאשם. זוועה זו מכתיבה מתן ביטוי עונשי נפרד לכל אישום, כשאין כל הצדקה למהילת העונשים בגין האישומים השונים באופן שלא יינתן ביטוי עונשי נפרד לחומרתם, לאופיים האלים והאכזרי ולברוטליות שבביצועם".
