בית המשפט הגבוה לצדק דחה (ד', 19.10.05) את עתירתו של חגי עמיר, במסגרתה הלין על כך שאסירים השוהים בתנאי בידוד אינם זוכים לקיצור תקופת מאסרם. לטענתו של אחיו של רוצח ראש הממשלה, המרצה כיום את עונשו בכלא אשמורת, לאור העובדה שתנאי הכליאה בבידוד הינם קשים לאין שיעור מתנאי הכליאה הרגילים, ראוי לקצר את העונש שפסק בית המשפט לאסירים הכלואים בבידוד.
עיקר טענתו של עמיר כוונה לאותם מקרים בהם מוחזקים אסירים בבידוד במשך זמן רב ושלא בשל התנהגותם או עקב ביצוע עבירות משמעת. בנוסף, הצר על כך שהליך קבלת ההחלטה בנוגע להכנסת אסירים לבידוד נעדר שקיפות.
הרכב שופטי בית המשפט, דורית ביניש, אשר גרוניס ומרים נאור, ציין בראשית החלטתו, כי למרות שעמיר עשה שימוש במונח "בידוד" במסגרת עתירתו, כוונתו היא, ככל הנראה, להפרדה. בידוד, נקבע, הוא אמצעי עונשי בו רשאי לנקוט קצין שיפוט כנגד אסיר שעבר על עבירות בית סוהר, ותקופתו מוגבלת ל-14 ימים בלבד.
החזקת אסיר בהפרדה מתייחסת להימצאותו של אסיר בתא כשהוא לבדו, או כשהוא נמצא בתא עם אסיר או אסירים אחרים שאף הם בהפרדה, והיא, להבדיל מבידוד, יכול שתימשך תקופות ארוכות יותר.
בהמשך הדברים, מציין בית המשפט כי ניתן להחזיק אסיר בהפרדה אם הדבר נדרש לצורך ביטחון המדינה, ביטחון בית הסוהר, שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או אסירים האחרים ומניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין בבית הסוהר. כמו-כן, השימוש בהפרדה מותר רק אם לא ניתן להשיג את המטרה בדרך אחרת, ולא ניתן להחזיק אסיר במסגרת זו לתקופה העולה על שישה חודשים, אלא אם בית המשפט הורה לעשות כן.
לאור זאת, השאלה אם אסיר יוחזק בהפרדה אינה נתונה באופן בלעדי בידי שירות בתי הסוהר, ואף ההחלטה אם להחזיק אסיר בהפרדה תקופות קצרות משישה חודשים נתונה לביקורת שיפוטית. מכאן, שאין יסוד לטענה כי ההליך אינו שקוף במידה מספקת.
לגופו של עניין, בחרו השופטים לדחות את העתירה, מכיוון שלא גילתה עילה כלשהי להתערבותו של בג"צ.
נפסק, כי בבוא בית המשפט לגזור את הדין, אין הוא אמור להתחשב בתנאי הכליאה, והעניין נתון בידי שירות בתי הסוהר. לכלל זה יש אומנם חריגים, כגון התחשבות במצבו הרפואי של נאשם - אם מתברר כי צפוי שהלה ירצה את עונשו בבית החולים של שירות בתי הסוהר - אולם, "במקרה רגיל אין בית המשפט הגוזר את הדין יודע אותה שעה מה יהיו תנאי המאסר. לכן, הנושא של תנאי המאסר יתעורר, אם בכלל, רק לאחר שבית המשפט אמר את דברו באשר לעונש ולאחר שהנידון יחל לרצות את עונשו".
הרכב השופטים אף הוסיף, כי ההסדר העיקרי, בצד חנינה או הקלה בעונש מידי נשיא המדינה, המאפשר קיצור העונש לאחר גזירת הדין, כולל הערעור, מצוי בחוק שחרור על תנאי ממאסר.
"אין שום סיבה שנביע עמדה בשאלה האם ועדות השחרורים לסוגיהן רשאיות להתחשב בתנאי הכליאה, שעה שבאות הן להפעיל את סמכויותיהן על-פי החוק. אם כלל ניתן להתחשב בתנאי הכליאה, ברור שהדבר צריך להתברר על בסיס פרטני בכל מקרה ומקרה".
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
