אחת השאלות המרכזיות המונחות לפתח המנהיגות הפוליטית החדשה של תנועת שס היא שאלת הבחירות לרבנות הראשית. אם נודה על האמת, העניין שמעוררים שני הדיירים בבית יהב בקרב הציבור הכללי דומה לעניין שמעוררים דיירים אחרים בבית אחר.

כדי לבחון את ההתמודדות, נכון יהיה להסתכל מנקודת מבט של צרכני הקצה, הציבור. הנחת המוצא הראשונה שאני מבקש להניח היא שעל-פי תפישת רוב הציבור, הרבנות הראשית ככלל והרבנות בפרט הן שוות ערך לחרדיות. אם נציג סקר בקרב מדגם מייצג ונשאל מי הן הדמויות המזוהות עם העולם הרבני, לבטח נקבל רשימה שבה דמויות חרדיות בשיעור גבוה במידה ניכרת מאשר דמויות ציוניות דתיות.

הנחת מוצא שנייה היא שהמפגש של הציבור עם הרבנות הראשית הוא מפגש טכני ולא מהותי: האם לאולם החתונות יש תעודת כשרות, פתיחת תיק נישואין, איתור מקווה הכלים הקרוב ובירור על העירוב בערב שבת. כאשר מאן דהוא מבקש לקיים שאלת רב הוא יבקש לשאול את הרב שהוא חש אליו קרבה (וזאת אחרי השאלה ל׳רב גוגל׳), וכלל לא משנה עבורו אם רב מסוים חבר לשכת הרבנות בעירו או לא.

שתי ההנחות הנזכרות מדגישות את הממד התדמיתי בבחירות. לאור זאת ראוי שנבחן את המועמדים למשרה הרמה. נתחיל ברב האשכנזי. הדמות הראשונה היא הרב דוד סתיו, יו״ר ארגון רבני צוהר ורב היישוב שוהם. הרב סתיו הוא היחיד שנמצא בעיצומו של קמפיין. הוא הוציא את ההתמודדות מהמרתפים למרכז השיח. בין אם ייכנס הרב סתיו ללשכת הרב הראשי לישראל ובין אם לא (כדאי להפנות את השאלה למנהיג הציונות הדתית נפתלי בנט שטרם הכריע), הוא הרב הראשי הלא פורמלי של ישראל. הוא עוסק בשאלות קשות מדי יום: בירור יהדות, נישואין, טקסי ברית מילה, ומעל הכול - הבאת היהדות האורתודוקסית עם חיוך לכל בית בישראל. הרב סתיו צמוד להלכה, אבל צמוד גם לציבור. כך הוא נתפס בקרב הציבור בישראל.

המועמד המוביל השני הוא הרב דוד לאו, רב העיר מודיעין. יש מי שמכנה אותו "נציג המחנה החרדי", כינוי שמסב לו יותר נזק מתועלת בעת הזאת. הרב לאו שירת בצבא, והוא מנהיג ציבור ציוני דתי רב בעיר מודיעין. הוא ידוע בקרבתו הרבה לחניכי בני עקיבא בעירו, ועם מעילו הארוך הוא עולה על בימת יום העצמאות וקורא את התפילה לשלום המדינה. הרב לאו, ממשיכו הישיר של אביו, הצליח להפוך את המגבעת השחורה שלו לשקופה בעיני הציבור הדתי לאומי והציבור שאינו דתי.

וכעת למתמודדים על משרת הרב הספרדי. אחד המועמדים המשויך למחנה הציוני דתי הוא הרב שמואל אליהו (שטרם הציג מועמדותו באופן רשמי), רבה של העיר צפת ובנו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ״ל. כיפתו הסרוגה של הרב אליהו נחבאת לעתים מתחת למגבעת שחורה (בדומה לרב יעקב אריאל ובשונה לחלוטין מהרב דוד סתיו), והציבור לא ממש מבין את ההבדל בין כיפה סרוגה המסתתרת מתחת למגבעת לכיפה שחורה החבויה אף היא מתחת למגבעת.

הציבור זוכר כי בשנת 2006 נחקר הרב בחשד להסתה לגזענות ולאחר שהבהיר את דבריו נמצא שאין בחשד ממש. הציבור גם זוכר את פסק ההלכה של הרב אליהו בעניין איסור מכירה והשכרה של דירות לערבים.

מועמד מוביל נוסף שמדובר בו הוא הרב אברהם יוסף, רבה של העיר חולון ובנו של מנהיגה הרוחני של תנועת שס הרב עובדיה יוסף (גם הרב יוסף טרם הציג רשמית את מועמדותו). בשנת 2010 פסק הרב יוסף כי אין לצרף שופטים למניין ואין למנות אותם שליחי ציבור אם אינם פוסקים על-פי ההלכה. באחרונה גם שודר תחקיר בתוכנית 'המקור' ובו נטען כנגד הרב יוסף כי פעל לטובת מערך הכשרות הפרטי שבנשיאות אביו מתוך משרדי הרבנות.