ה-S-300 בדרך לסוריה? רקע צבאי וטכני

לאחרונה דווח כי רוסיה מתכוונת להעביר לסוריה מערכות טילים להגנה אווירית מדגם S-300. גם על-רקע חששות אלו ביקר ראש הממשלה נתניהו ביקור בזק ברוסיה.

מערכת ה-S-300 (כינוי מערבי SA-10 Grumble). היא מערכת טילי קרקע-אויר מתקדמת מתוצרת ברית המועצות / רוסיה. פיתוחה החל בשנות ה-70 בעקבות לקחי מלחמת יום הכיפורים ומלחמת וייטנאם, והיא נועדה להיות "מערכת למניעת גישה" (anti access) וככזאת צוידה ביכולות לטווחים ארוכים. המערכת הוכנסה לשימוש זרוע ההגנה האווירית הסובייטית, וכיום היא בשימוש חיל האוויר הרוסי.

בתחילת שנות ה-90 הוכנסו שיפורים ניכרים במערכת, שזכתה לציון S-300PMU-1 ובהמשך S-300PMU-2 (מערכות אלו זכו לכינויי נאטו נפרד - SA-20 Gargoyle). השיפורים כללו שינוים בכל הרכיבים - מכ"מים, מערכות בקרה, וטילים מיירטים. כיום, למערכת יכולות טובות עד לטווחים של כ-200 ק"מ, וכן יש לה יכולות טובות גם נגד מטוסים מנמיכי טוס, ובדגמים החדשים - גם נגד טילי קרקע-קרקע. כיום היא נמצאת בשירות הכוחות הרוסיים (כ-1900 משגרים) ובשירות צבא סין.

סוללת S-300 כוללת בדרך כלל את הרכיבים הבאים: מכ"ם העסקה, מכ"ם גילוי לטווחים ארוכים, מכ"ם גילוי לגבהים נמוכים, מרכז פיקוד, ומספר משגרים (עד 8 משגרים). כל אחד מרכיבים אלה מותקן על רכב גלגלי. עבור המערכת פותחו מספר טילי יירוט.

רצונה של סוריה לרכוש מערכות טילי נ"מ לטווחים ארוכים אינו חדש. כבר בסוף שנות ה-80, לאחר מבצע "שלום הגליל", ביקשה סוריה לרכוש מערכות הגנה אווירית לטווח ארוך. היא קיבלה אז, את מערכות ה-S-200 (כינוי מערבי - SA-5 Gammon) שהן מערכות נייחות, כבדות, לטווחים גדולים, אולם מיושנות.

בשנת 2007 דווח רבות על עסקות נשק גדולות, בהיקפים של עד חמישה מיליארד דולר לסוריה - ובמקביל גם לאירן. עסקות אלו היו אמורות לכלול מטוסי קרב, מערכות טילי נ"ט, ומערכות טילי קרקע-אוויר מסוגים שונים, כולל S-300. לא נמסרו פרטים ולמעשה, לא התברר בוודאות אם עסקות אלו נחתמו בכלל. אולם כבר אז פנה ראש ממשלת ישראל דאז, אהוד אולמרט ישירות לממשלת רוסיה עם בקשה להימנע ממכירת מערכות S-300 לסוריה. נראה כי רוסיה נענתה לבקשות שכן המערכת לא סופקה, אם כי מערכות הגנה אווירית אחרות - כגון מערכת ה-Pantsyr-S1 (מערכת הגנה אווירית קצרת טווח וניידת, להגנת כוחות ניידים ומטרות נקודה) - סופקו כבר ב-2009.

בניגוד לעסקה עם סוריה, שלא ניתן לה פרסום רשמי, נחתמה עסקה מקבילה למכירת מערכות S-300 לאירן שזכתה לפרסום. כזכור גררה עסקה זו מסע לחצים על רוסיה, ובסופו של דבר, השעו הרוסים את העסקה בשנת 2010, תוך שהם מציינים את הסנקציות שהוטלו על-ידי מועצת הביטחון על אירן כנימוק להשעיית העסקה.

מאז פרוץ המרד בסוריה, באביב 2011, תמכה רוסיה במשטרו של בשאר אסד, וסיפקה לו ציוד צבאי מתקדם. בין השאר, סופקו, עוד במהלך 2011, מערכות "באסטיון" להגנת חופים (המצוידות בטילי "יאחונט"), ומערכות הגנה אווירית ניידות מדגם Buk-M2 (שכינוין במערב SA-17).

דיווחים מהשבוע האחרון, כולל התבטאויות של בכירים רוסים, מצביעים על כך שאכן היה חוזה להספקת מערכות S-300 (על-פי עיתונות זרה מדובר ב-6 משגרים ו-144 טילים), ושכיום מובעת נכונות מצד רוסיה לספק את המערכת.

שלוש שאלות עולות בהקשר לאספקה אפשרית של מערכות אלה לסוריה. הראשונה - מדוע זקוק משטרו של אסד למערכות אלו דווקא עכשיו?, השנייה - האם צבא סוריה מסוגל לבצע את המאמץ הלוגיסטי- מבצעי של קליטת המערכת; השלישית - האם הרוסים אכן מוכנים לספק עתה את המערכות?

על המוטיבציה הסורית לרכוש את מערכות S-300: נראה כי התקיפות, שעל-פי פרסומים זרים ביצעה ישראל בסוריה לאחרונה בינואר, ושוב במאי 2013, המחישו לאסד את פגיעותו. אסד הזוכה בימים אילו להישגים במאבק הפנימי מול המורדים זקוק לביטחונות מפני התערבות זרה, דוגמת זו שהפילה את משטר קדאפי בלוב.

גבר הסיכוי לתקיפה זרה

מתחילת האירועים בסוריה באביב 2011 נמנעה ישראל מלפעול בשטח סוריה, כפי שנמנעו גם כל הגורמים חיצוניים אחרים (ארצות הברית, מדינות נאטו, טורקיה) מלפעול. אולם עתה גבר הסיכוי להתערבות זרה בסוריה, נגד המשטר. בקשתה של סוריה למערכות ההגנה האווירית תשדר שבידיה מערכות הגנה טובות בהרבה מהמערכות שהיו בידי הלובים ושרוסיה עומדת מאחורי המשטר ללא היסוס.

האם צבא סוריה מסוגל כעת לקלוט את המערכות? יש מי שמטיל ספק בכך. קליטת מערכת מסוג ה-S-300 מחייבת השקעה משמעותית וממושכת הן בלימוד המערכת, הן בהקמת מתקנים לתפעול ותחזוקה, הן בהקמת היחידות ואימונן. ספק רב עם צבא סוריה במצבו הנוכחי מסוגל להשקיע את כוח האדם והמשאבים לשם כך. יתרה מזו, ספק רב אם יוכל לאבטח את המערכות עם הגעתן, מפני פגיעת המורדים.

עם זאת קיים חשש, גם אם בסבירות נמוכה, שאסד יהיה נכון להעביר את המערכות שיקבל - למקום בטוח יותר ולידיים נאמנות מבחינתו - לידי חיזבאללה. זה האחרון יוכל לשלוח את האנשים לרוסיה ללמוד את המערכת, וכן יוכל למצוא למערכות מקום בטוח מפגיעת המורדים בשטח לבנון. מבחינת ישראל - התפתחות כזו תהיה אכן חמורה ביותר.

בשלב זה קשה לדעת אם רוסיה אכן מתכוונת לממש את העסקה ולמסור את המערכות לידי סוריה (ואולי אף תוך ידיעה שהמערכות יוכלו להיות מועברות לידי חיזבאללה, כפי שהתכוונו הסורים להעביר את מערכות ה-Buk-M2) או שמא כל המהלכים של השבועות האחרונים הם מהלכי סרק, המיועדים להדגיש הצהרתית את נחישותה של רוסיה להמשיך ולתמוך במשטרו של בשאר אסד ולשגר מסר לישראל שיש מחיר כבד להמשך תקיפותיה בסוריה. חשוב לציין כי האופציה היחידה להצבה מיידית ולמבצעיות המערכת בסוריה, היא המודל של שנת 1970
במצרים - הגעת המערכת עם מפעילים רוסיים - קשה להניח שהרוסים ירחיקו לכת ויסכנו חייליהם - גם מפגיעת המורדים וגם בהתמודדות עם צד שלישי.