"היה קשה לי להאמין שאני רואה יהודים חרדים עם רצח בעיניים. אין לי ספק שאם לא היו שוטרים נחלצים לעזרתי, לא הייתי יוצא משם חי", כך העיד חייל חרדי לבוש מדים, שנקלע לידיה של חבורת בריונים עטורי זקנים ופיאות, שהשתוללה בשולי הפגנת העדה החרדית.

אחד מיסודות האידיאולוגיה עליה מושתת אורח החיים היהודי, הוא שהתורה היא סוד קיומנו כעם. לפיכך, התורה מצדיקה התמסרות בלעדית ללימודה. אך מדובר במחצית האמת. שכן לפי דברי חז"ל, התורה לבדה אינה מספקת.

בית המקדש השני חרב משנאת חינם למרות שרבים עסקו בתורה בשקידה גדולה יותר מאשר בישיבות פוניבז', חברון ומיר גם יחד. תלמידי רבי עקיבא - כל אחד מהם גדול מכל גדולי דורנו גם יחד - נספו כולם, בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה. לצערנו הרב, ראינו שוב ושוב בהיסטוריה כיצד חרבו מרכזי תורה גדולים כאשר פשתה מחלוקת ושנאה.

ולהפך: חז"ל קבעו כי חילו של אחאב הרשע היה מנצח בקרבות, שכן מעוטר היה במידות טובות. הרי שמידות טובות חשובות וחיוניות יותר לשמירה על עם ישראל - מאשר לימוד התורה ללא מידות טובות.

אם נגזרה גזירה חלילה, ויום יבוא ומרכזי התורה של ירושלים ובני-ברק יבואו לכלל סכנה. אל תחפשו אשמים. האשמים היו מולכם. מול האף. אותם אלפים שקיימו יחד הפגנת חוליגנים, שלא ברור מה הופגן שם חוץ משנאה ומחלוקת.

בשולי ההפגנה הוכו חיילים חרדים, הוכו שוטרים לא חרדים, והם ידעו ושתקו. ידעו ולא מיחו.

אם יבוא יום ואת החרדים יכנו "חרקים"; אם יבוא יום וקירות ירושלים יעוטרו באיורים המציגים את החרדים כג'וקים שיש למעוך ברגל; אם יושמעו קריאות 'לנקות את האוויר הטהור והקדוש מהזיהום החרדי'; אם חרדים יוכו ברחובות והם יסולקו ממרכזי הערים - אם וכאשר זה יגיע, אל תחזרו להרגל למצוא את האשמים באחרים - בפלוני ואלמוני.

השתיקו את לבלריכם שינסו לערוך השוואות עם התעמולה השטירמרית, תחסכו מהם את החיטוט בנאומי היטלר. לא, אין צורך להרחיק: זה כאן מול האף. עכשיו על הקירות מול הבית שלכם.

ואתם ששתקתם, אתם שנתתם למסע הזוועה נגד החיילים החרדים להשתולל, אתם שלא מחיתם - ממיטים את החורבן הבא עלינו.

לאחר ההפגנה, נשאלת השאלה: האם בכלל יש זכות קיום לישיבות המגדלות עדר חוליגנים מוסת, שטוף במחלוקת ושנאת חינם כפי שראינו? האם בכלל מוצדק למסור את הנפש עבור ישיבות שבהן לומדים(?), אנשי דמים ומחלוקת? שמחללים שם שמיים בפרהסיה?

האם בכלל ראויה אדמת ארץ ישראל להחזיק על אדמתה תלמודי תורה המגדלים ילדים המסוגלים לפזר פשקווילים המאיירים את אחיהם כחרק?

אחרי ההפגנה התברר שהסכנה הגדולה החמורה ביותר לציבור החרדי, אינה הגיוס לצבא. ולא חורבן הישיבות חלילה, לא חורבן תלמודי התורה חלילה - יש ישיבות שכבר חרבו, חינוכנו כבר כושל.

הסכנה הגדולה והחמורה ביותר לקיום היהדות הוא מי שמייצר יהדות מכוערת, גדושה בשנאה, בשחצנות, ברוע ואטימות לב, שכפסע בינו לבין שפיכות דמים.

יהדות כזו אינה יכולה לשרוד. יהדות של בריונים מביאה רק חורבן.

ההפגנה - אני רוצה להתנחם - אינה מייצגת את רובו של הציבור החרדי. היהדות הרי היא מאירת פנים, אוהבת שלום, ומקרבת את הבריות לתורה. אך איפה היא היהדות האחרת של הרוב השותק, שיקום ויעקור את הבריונות מקירבה, לפני שיהיה מאוחר מדי?!