בין דמוקרטיה ושלטון ללא מצרים

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמשמש גם כיו"ר מפלגת הליכוד, שולט ביד רמה במפלגתו. אולי רמה מדי. עד שנבחר נתניהו לראשות הליכוד, היה מקובל להפעיל את מוסדות התנועה לפי רוח החוקה. אולם, בתקופת היו"ר הנוכחי, נוטרלו בהדרגה כמעט כל המוסדות הדמוקרטיים של הליכוד. כך למשל, מרכז הליכוד עבר מעין "סירוס" כאשר הוחלט ליטול ממנו את סמכויותיו לבחירות נציגי הליכוד לכנסת – החלטה טובה לכשעצמה – אך הוא לא כונס לאורך תקופות ארוכות ורציפות, מה שהוציא את "העוקץ" שלו לחלוטין.

דוגמה נוספת לרוח האנטי-דמוקרטית שנושבת במסדרונות הליכוד, ניתן למצוא בתקופת הממשלה הקודמת, בה כיהן גם כן נתניהו כראש ממשלה, אז נכנסה מפלגת "העבודה" לקואליציה וחתמה על הסכם עם הליכוד. אותו הסכם אימץ למעשה הסכמים קודמים של ממשלות השמאל (כגון "הצהרת אנאפוליס" ו"מפת הדרכים"), ועמד בסתירה מהותית לסעיף 1ב' לחוקת הליכוד הקובע כי "הליכוד יפעל לשמירת זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, כזכות נצחית שאינה ניתנת לערעור, ולהתמדה ביישובם ובפיתוחם של כל חלקי ארץ-ישראל והחלת ריבונות המדינה עליהם". יש לציין כי על-פי סעיף 50 לחוקת הליכוד, מרכז הליכוד הינו המוסד העליון של התנועה והוא רשאי להחליט בכל ענייני התנועה. סעיף 147 לחוקת התנועה, קובע כי כל גוף של התנועה יזומן על-ידי היו"ר שלו.

ההסכם עם מפלגת "העבודה", בוצע באופן לא תקין בעליל ושלא על-פי חוקת הליכוד, תוך שהוא עובר כהרף עין וללא שום התנגודת משמעותית בקרב חברי התנועה.

יש לציין כי לאחר דרישה של חברי הוועידה לקיים בחירות חשאיות לראשות המוסדות, פוזרה הוועידה האחרונה עם הבטחה לקיים את הבחירות בתוך מספר ימים, אולם עד היום טרם נתכנסה הוועידה ולא נבחרו מוסדות. התוצאה - מפלגת השלטון נותרה עם מוסדות שחבריהם נבחרו לפני כעשר שנים ובלי בית דין.

מעבר למרכז הליכוד, ישנה את לשכת התנועה בליכוד, שהיא הגוף שנועד להכריע בנושאים אידיאולוגיים ובעלי עקרונות. בנימין נתניהו נוהג לדלג מעל לשכה זו באלגנטיות ומתעלם ממנה, בעיקר בעת שצצות שאלות ערכיות וחשובות ביותר לליכוד, כגון הקפאת בנייה וההכרזה על הסכמת הליכוד להקמת מדינה פלשתינית בשטחי ארץ ישראל. לצורך השוואה, יש להזכיר כי מנחם בגין הביא לאישור הלשכה את הסכם השלום עם מצרים לפני שהציגו בכנסת ואילו יצחק שמיר הביא לאישור הלשכה את הנושא של ועידת מדריד ונושאים אחרים.

על לשכת מנכ"ל התנועה, גדי אריאל, מוטלת האחריות לארגן את הלוגיסטיקה לכינוס הלשכה ולזמן את חבריה לפגישה מדי חודשיים. דבר זה לא נעשה כבר שנים.

זאת ועוד, מאז התפטר מתפקידו לפני כמה שנים היו"ר הנבחר האחרון של הלשכה, דני נוה, קיימת הלשכה רק "על הנייר". לא נבחר אף אדם ולא מונה שום יורש, מלבד מנהלת לשכה זמנית. מיותר לציין כי חברי הלשכה לא זומנו לשום דיון ולא עודכנו במאומה. גם מצע הליכוד לבחירות האחרונות לא הובא לאישורם, כפי שעשו כל ראשי התנועה וראשי הממשלה מהליכוד, עד לתקופת נתניהו.

לשליטה על מנגנוני הכח במפלגה יש יתרונות וחסרונות. היתרון מתבטא בכך שלמפלגת הליכוד יש שקט תעשייתי ובכך הקברניט יכול לנווט כרצונו ולהורות לפעיליו מה לעשות ומתי, תוך תיאום מושלם וכך למנוע מבוכה כלפי פנים וכלפי חוץ. מאידך-גיסא, השקט התעשייתי יכול שיביא עמו ניוון מערכתי, שהרי מה יותר חשוב מפלורליזם ואקטיביזם בתחום הפוליטי?

מוסדות הליכוד משותקים לחלוטין, הפעילים מיואשים וחברי המרכז מרגישים שהם לא חלק ממערך מפלגתי. כאשר זו התוצאה, בל יתפלא נתניהו כשהליכוד סופג מהלומה בבחירות הכלליות. כשאתה עולה לפסגה ובדרך דורך על פעילים, אל תתפלא שאלה לא יהיו בשבילך כשאתה זקוק להם.

מוסדותיה של מפלגה היא נשמת אפה של תנועה פוליטית ושל הדמוקרטיה בכלל וכמוה גם האקטיביזם של פעיליה, התכנסויותיה ודיוניה. כוחו של בנימין נתניהו מספיק רב בתנועות הליכוד אין טעם לטפח שום חשש מפגיעה במעמדו.

טוב יעשה יו"ר הליכוד, נתניהו, אם יכריז כמה שיותר מהר על כינוס חברי המרכז לצורך השלמת דיונים (בין היתר על שינוי שיטת הבחירות בליכוד ופסילת הפריימריז המפוקפקים), שינויים מסוימים הנדרשים בחוקת - הליכוד תוך הסכמה מלאה ושקופה עם חברי המרכז - והזרמת דם חדש למוסדות התנועה.