"לפני שנתיים עוד דיברנו על החזון ומדובר במעבר מהיר מאוד מחלום למציאות, אני פה כדי לחשוף את הטכנולוגיות הישראליות המסייעות להגנת הסביבה, בטר פלייס היא אחת מהן, ויש עוד רבות". הציטוט הזה שייך ללא אחר מאשר נשיא המדינה
שמעון פרס, שבדצמבר 2009 חזה למיזם הרכב החשמלי גלולות ונצורות.
אבל אצל פרס, כמו שרק אצל פרס, חזון לחוד ומציאות לחוד. כל קשר בין העובדות למציאות מקרי בהחלט. כבר אז, ראו אנשים מפוכחים את המהלכים השגויים של החברה והתריעו בפניהם. אבל פרס לא נתן לתעתע בו והמשיך להמליץ ולדבר בשבחו של המודל העסקי הכושל.
כמו במודל העסקי, כך גם המודל הפנימי שהוא מפמפם יום-יום. בלי קשר לעמדות פוליטיות, עצם הניסיון לקדם מודל מדיני המנוגד לעמדות הממשלה, ולא משנה מה יהיו דעותיה, נדון לכישלון.
אי-אפשר לדלג מעל ראשי העם בלי לעבור דרך הממשלה שלו. אם תשאלו את שמעון פרס, מבחינתו עדיין יש סיכוי לרכב החשמלי ועדיין יש סיכוי לשלום כפי שהוא רואה בראייתו האוטופית.
השאיפה שלו ל"בטר פלייס", לאותו מקום "טוב יותר", אליו הוא מייחל מונעת ממנו להחליף דיסקט ולראות את המציאות בעין נכוחה. פרס אלוף בלקדם מודלים כושלים. בטרחנותו הוא מנסה ליצור ממשלת צללים ולנהל את המדינה במקום האנשים שנבחרו לנהל אותה.
רק ההתייחסות אליו, הנעשית מתוך כבוד לזקנותו ולרום מעלתו הייצוגית, היא שמעודדת אותו להמשיך בטרחנותו. שנתעלם?
