ביקור
ג'ון קרי, מזכיר המדינה האמריקני, מבטא את השפעתו הדומיננטית של מכון המחקר הוושינגטוני, "המועצה האטלנטית", המונהג ע"י בכירים לשעבר ברשות המבצעת, על מדיניות החוץ והביטחון של הנשיא אובמה.
מזכירי המדינה, ג'ון קרי והילרי קלינטון הם יקירי "המועצה" ותומכים בבכורתו של האו"ם בזירה הבינלאומית. הם קוראים להידברות עם, ולא להדברת משטרי טרור. עד לשפיכות הדמים בסוריה הם ראו באסד מנהיג חיובי, רפורמטור, נדיב, אמין ופרטנר לשלום. את פרץ האלימות ברחוב הערבי כינו "אביב ערבי", "מהפיכת פייסבוק", התגלמות מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג, מעבר מעריצות לדמוקרטיה.
מזכיר ההגנה, צ'אק הייגל, היה יו"ר "המועצה", קרא למו"מ ולא לעימות עם אירן ורואה באו"ם ציר מרכזי בעיצוב יחסים בינלאומיים.
השגרירה לאו"ם וחברת הקבינט, סוזן רייס, הייתה חברה בוועד המנהל של "המועצה", ויועצת לענייני חוץ של אובמה וקארי במערכות הבחירות לנשיאות ב-2008 ו-2004. מאז לימודיה באוקספורד היא מעלה את האו"ם - מגרש הבית של אויבי הדמוקרטיה - על ראש שמחתה.
יועצו לביטחון לאומי, לשעבר, של אובמה, הגנרל ג'ים ג'ונס היה יו"ר "המועצה" ומכהן היום כיו"ר המרכז לביטחון בינלאומי ב"מועצה".
דוח "המועצה" ממרס 2013 טוען להכלת האיום האירני: "ברור שהשלכות בלתי-צפויות של עימות צבאי [מול אירן] מסוכנות יותר מאירן גרעינית.... ברור שאירן משתמשת בטקטיקה צפון קוריאנית ומרוויחה זמן לפיתוח נשק גרעיני. לכן, על ארה"ב להתכונן לכישלון המאמץ לבלימת אירן.... אירן בלתי-פופולרית תהייה בר-שיח קל יותר לדיון בנושאים גרעיניים". הדוח מזהה "הזדמנות הטמונה בדמוקרטיות הערביות....תימן, לוב, תוניסיה, מצרים ועירק עוברות מדיקטטורה לדמוקרטיה ושואפות לכיבוד זכויות האזרח, אחריות וצדק חברתי..."
יועצו הבכיר של אובמה בהקמת הצוות לביטחון לאומי, ברנט סקאוקרופט, מכהן כיו"ר זמני של "המועצה". הוא הכהן הגדול של עליונות ההסכמה הרב-לאומית על פני פעולה מדינית/צבאית עצמאית וחד-צדדית של ארה"ב. כמו קארי וקלינטון, סקאוקרופט חבר במועדון "פלשתין-תחילה"
[קישור] המטפח את מיתוס המרכזיות הפלשתינית במבוך המזרח תיכוני והמדיניות הבינערבית
[קישור].
אבל, ללא קשר לעניין הפלשתיני - ובניגוד להערכות ג'ון קרי - הרחוב הערבי הופך לאלים, תזזיתי, איסלאמי ואנטי-אמריקני יותר. לדוגמה, אירן דוהרת להתגרענות, מעמיקה אחיזתה בעירק וחתרנותה במדינות הנפט הפרו-אמריקניות במפרץ הפרסי. עירק מהווה זירה מרכזית לטרור האיסלאמי; מלחמות האזרחים בסוריה, תימן, לוב ואלג'יר מחריפות; הרחוב המצרי סוער וסיני הפכה למגרש בייתי של הטרור האיסלאמי; הלבה הסורית מאיימת לשטוף את סוריה, לבנון, ירדן ואולי גם כווית ובחריין; הסלאפים הג'יהאדיסטים מגבירים פעילותם בתוניסיה; וגבול סודן-דרום סודן מתחמם. אכן, הרחוב הערבי מעודד-טרור ודוחה-שלום מאז המאה השביעית.
במאי 2013 אמר נשיא צ'כיה, מילוש זמאן, שאתגר הטרור והעריצות הערבית הוא ארוך-טווח ויש להתמיד במאבק מולו. האם אובמה יאמץ את תפישת העולם המציאותית של זמאן, או את תפישת העולם של ג'ון קרי ו"המועצה האטלנטית" המתרסקת אל צוקי המציאות המזרח תיכונית?!
