השבוע התנהלו בבריסל דיונים ממושכים של שרי החוץ של הקהיליה האירופית בנושא המשבר הסורי, שבמהלכם הצליחו נציגי בריטניה וצרפת לשכנע את עמיתיהם בדבר הצורך לאשר עקרונית את הסרת האמברגו על משלוחי נשק למורדים בסוריה.
התומכים בקבלת ההחלטה הציגו ראיות לשימוש בנשק כימי על-ידי הצבא הסורי והדגישו את הצורך "להגן על האזרחים". לפיכך שרת החוץ של הקהיליה, קתרין אשטון, מסרה כי ייקבעו כללים מחמירים שיבטיחו כי הנשק שיישלח לא יגיע לידי הגורמים האיסלאמיים הקשורים לאל-קאעידה הנוטלים חלק במלחמה נגד הצבא הסורי, לצד הגורמים הרבים של האופוזיציה המפולגת והמסוכסכת בסוריה.
אשטון הודיעה כי מדינות אירופה ימתינו עד ה-1 באוגוסט הקרוב להסרת האמברגו בציפייה להחלטות של ממש של המפגש הבינלאומי שיתקיים בג'נבה בנושא הסורי ביוזמתן של ארצות-הברית ורוסיה, בהשתתפות מדינות אירופה וייתכן גם שבהשתתפות של נציגי אירן כפי שדורשת רוסיה ממארגני המפגש.
אירן היא סיפור אחר
החלטת שרי החוץ של הקהיליה האירופית זכתה לתגובה מיידית של האופוזיציה בסוריה הדורשת הסרה מיידית של האמברגו מבלי להמתין לחודש אוגוסט. רוסיה מצידה מסרה באמצעות דוברים שונים במוסקבה ובאו"ם כי נשיאה
ולדימיר פוטין החליט לאשר את המשלוח של מערכות טילי 300-S לסוריה. לטענת רוסיה, טילים אלה אינם אמורים ליטול חלק במאבק הפנימי בסוריה, מאחר שהם נועדו בראש וראשונה להגן עליה מפני תקיפות אפשריות מצד חיילות אוויר.
דובר הבית הלבן תבע מרוסיה לעכב את משלוח מערכות ה-300-S, ונשיא ארה"ב
ברק אובמה עודד את נסיעתו של הסנטור ג'ון מקיין לסוריה לפגישה עם כוחות האופוזיציה.
מעבר להצהרות ולהחלטות, נראה כי המוטיבציה של השחקנים במערכה הבינלאומית להתערב בנעשה בסוריה נמוכה בעיקר בשל חששן של ארה"ב ומדינות אירופה שהתדרדרות אפשרית במצב תחייב אותן לשלוח כוחות קרקעיים לסוריה ולפתוח חזית לחימה, כשלא מסתמן עדיין שחקן דומיננטי שיכול להוביל את סוריה בהמשך ולשמור על אחדותה ויציבותה.
העוקבים אחר מדיניותה של ארה"ב ביחס לסוריה טוענים כי אובמה מסתייג מהפעלת כוח צבאי כתגובה לשימוש בנשק כימי אף על-פי שבסוף 2011 הוא הצהיר מפורשות כי שימוש כזה יהווה, מבחינתו, חציית קו אדום וכי אופציית המעורבות הצבאית של ארה"ב בסוריה מונחת על השולחן.
מכאן עולה השאלה, אם חוסר העניין של אובמה להפעיל כוח צבאי בסוריה אחרי שאסד חצה את הקו האדום שהוא שרטט, עלול להצביע על חוסר נכונותה של ארה"ב להתערב צבאית גם באירן, אם וכאשר זו תחצה את הקו האדום.
השאלה הזאת הופכת כיום לאקטואלית נוכח העובדה שתוכניותיה של אירן להעשרת אורניום ולהקמת ערוץ פלוטוניום מתקדמים באיטיות אך בביטחה, כפי שמציין הדוח האחרון שפירסמה ב-22 במאי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ואירן מתקרבת לחציית הקו האדום שהציב אובמה, במידה שהוא דבק בהצהרותיו ביחס לגרעין האירני, כאשר הודיע כי ארצו תנקוט מדיניות של מניעה ולא של הכלה.
הנשיא האמריקני וראשי ממשלו נתנו הצהרות ברורות וחדות, בעוד שבישראל ומחוצה לה נשמעו קולות המביעים ספק לגבי מידת האמון שיש לתת להצהרות בדבר מדיניות המניעה האמריקנית.
החוקרים המומחים לבקרת נשק ד"ר אמילי לנדאו וד"ר אפרים אסכולאי טוענים כי ניתן לפרש את המהלכים האלה בצורה אחרת:
לדעתם, לא יהיה מופרך להניח כי באשר לאירן האופציות הצבאיות מוגדרות ביתר קלות. זאת במיוחד במקרה שמתוכנן שימוש ממוקד בכוח צבאי נגד מתקני גרעין, כאשר הפעלת הכוח תהיה מדויקת וממוקדת ביותר. ואילו בסוריה, גם אם נעשה בה שימוש בנשק כימי, מדובר התערבות במלחמת אזרחים משתוללת, כשלא ברור באיזה סוג כוח להשתמש ונגד אילו מטרות יש לפעול, היות שאין מדובר במלחמה של המורדים "הטובים" נגד השלטון "הרע", כפי שלרבים במערב נוח להציג.
שינוי סדר העדיפויות הנוכחי
לנדאו ואסכולאי טוענים כי בנפרד מסוגיית האמון בכוונותיו של אובמה, ומן הפרשנות שיש לייחס להתפתחויות בסוריה, עדיין קיים בלבול באשר למדיניותה של ארה"ב כלפי אירן המתגרענת, שמתמקד ביכולתו של אובמה לקיים את מדיניות המניעה, גם אם הוא מחוייב לה בתוקף. במאמץ לבסס את מחויבותו לדבוק במדיניות של מניעה ולדחות את מדיניות ההכלה, הצהיר הבית הלבן כי שירותי המודיעין שלו, בגיבוי המידע של פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, יספקו נתונים בעיתוי מדויק שיאפשר לנקוט פעולה ברגע שאירן תגיע לפריצת דרך ותפנה לפיתוח נשק גרעיני. אולם עולות כמה שאלות מטרידות בנוגע למדיניות המניעה הנוכחית. ראשית, קשה להתעלם מכך שהערוץ "הדיפלומטי" לפתרון הבעיה האירנית נכשל, למרות שהממשל האמריקני עדיין לא הודה בכך. שנית, כאשר שוקלים את הצעד הבא, האם ארה"ב באמת יכולה להסתמך על ההנחה כי תשיג מידע אמין אודות החלטתה של אירן לפתח נשק גרעיני? וגם אם כן, האם במקרה כזה, אירן עדיין תהיה במצב שבו השימוש באופציה צבאית נגדה יהיה ריאלי ויאפשר להפוך את מה שכרגע הוא מסלול ודאי לעבר יכולת גרעינית צבאית? והחשוב מכל, האם ארה"ב תהיה מוכנה ברגע האמת להפעיל כוח כדי להתמודד עם אירן?
שאלות אלו עולות ביתר חריפות על-רקע טענות שמעלים מומחים שונים. חלקם ממשיכים לדבוק בטענה שכל הסטה של חומר גרעיני לעבר תוכנית צבאית ללא ספק תתגלה על-ידי פקחי הסוכנות לאנרגיה אטומית. מומחים אחרים ממשיכים לבחון את אופציית ההכלה, בעקבות ספקות מסוימים שיש להם בדבר ההנחה שהחלטה אירנית בהכרח תזוהה, ו/או שיהיה די זמן לעצור את אירן במידה שכן. לא ייתכן ששתי העמדות יתבררו כנכונות, והנימוקים המטילים ספק ביכולתה של ארה"ב לעצור את אירן על סמך מידע שיגיע בעיתוי המדויק, נראים מבוססים למדי.
ההיסטוריה עתירת כשלי מודיעין, וההסתמכות על פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כי יספקו מידע מדויק בזמן עלולה להתגלות כהרת אסון, לא משום איכותם של הפקחים, אלא בשל התנאים המגבילים שבהם הם פועלים. הביקורות הנוכחית במתקני הגרעין באירן אינן מתבצעות על-פי "הפרוטוקול הנוסף" (Additional Protocol) המחמיר יותר, אלא בכפוף להסכמי פיקוח בעלי השם המטעה "המלאים" או "המקיפים", אך שבפועל אינם מקיפים ואינם מלאים. יתירה מכך, אירן יכולה להחליט לקצץ עוד את כנפי הפקחים, או בתרחיש הגרוע ביותר - לגרש אותם, וכך ליצור מצב שאינו בר הגנה. האם זה מה שיגרום לארה"ב לשקול פעולה צבאית? הדבר מוטל בספק. לכל היותר, מועצת הביטחון של האו"ם תשמיע אזהרה נוספת, שרק תספק לאירן זמן נוסף לבצע את פריצת הדרך כשאין עליה פיקוח.
התרחיש המטריד אף יותר שנדון לאחרונה בגלוי הוא שאירן מנהלת במקביל תוכניות סודיות להעשרה ולפיתוח נשק גרעיני. אין לבטל תרחיש זה, נוכח המגבלות שהוטלו על פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, והמגבלות המובנות של איסוף מודיעין.
קולין קאהל שכיהן כיועץ למזרח התיכון במשרד ההגנה האמריקני, שהתבקש להכין יחד עם מומחים נוספים דוח בנושא הגרעין האירני, הגיע למסקנה כי ממשל אובמה מחויב למנוע אירן גרעינית ולא להכילה. אולם מאמצי המניעה, לרבות השימוש בכוח, עלולים להיכשל, ולפיכך ארה"ב תיאלץ לנקוט מדיניות של הכלה ולשנות את סדר העדיפויות הנוכחי של פעולות. לכן, יש סיכוי רב שהכלתה של אירן כשהיא כבר גרעינית, תהפוך למדיניות ברירת-המחדל של ארה"ב, בניגוד להצהרותיו העכשוויות של אובמה.
