ידיעה קטנה בעיתון "הארץ" סיפרה שח"כ חזן, יו"ר ועדת הסמים בכנסת ("הועדה למאבק בנגע הסמים", כתוארה הנכון) השתולל מזעם כשגילה שתיקון שעשתה הוועדה שלו, תיקון שמכניס את "חגיגת" לרשימה הסמים האסורה למכירה, בכלל אינו בתוקף ולכן גם אינו נאכף על-ידי המשטרה.
ולמה האיסור לא בתוקף? - כי הוא לא פורסם עדין ב"רשומות" ("ילקוט הפרסומים"). יוזכר, שכל עוד לא פורסמו חוק או תקנה ב"רשומות" - אין להן כל תוקף משפטי מחייב. ולמה לא פורסמה התקנה הזו? - כי למדפיס הממשלתי, המופקד על הדפסת חוברות "רשומות", נגמר הנייר... טוב. בטח סוף השנה, או ששכחו להזמין, או שנגמר התקציב, או שהתעכב המכרז לבחירת ספק נייר, לך ותדע: נפלאות המנגנון הממשלתי.
לפני כחודש נתפרסם באתר זה מכתבי לשר המשפטים טומי לפיד, בו הערתי לו על שיטת ההדפסה המיושנת והפרימיטיבית של תקנות וחוקים בישראל והצעתי לו לפרסם את "ילקוט הפרסומים" באינטרנט. זה פרסום שאינו דורש נייר, אינו עולה כסף (אפילו למשרד המשפטים יש, תודה לאל, אתר אינטרנט), זה פרסום מהיר, יעיל וגם נגיש לכל המעונין.
מובן שטומי לפיד לא ענה ולא התייחס (וכי חשבתם אחרת?). אז עכשיו יש למדינת ישראל חוקים ותקנות שאינם מתפרסמים ולכן אין להם שום תוקף מחייב. למה? כי למדפיס הממשלתי נגמר הנייר...
אבל לפני שמתנגדי הנסיגה מעלים רעיונות יצירתיים בראשם (מספיק שיחסר נייר למדפיס הממשלתי - ולהחלטת הממשלה על פינוי גוש קטיף לא יהא תוקף...), אספר כי ח"כ חזן הודיע למדפיס הממשלתי שהוא מוכן להעביר אליו נייר מהכנסת ובכך לפתור את הבעיה. אבל זוהי בדיוק צורת הפתרון הכי-פחות אינטליגנטית (ולכן גם הכי נפוצה בישראל): מאלתרים פתרון. לא מסירים את המכשול לעתיד ולא מתמודדים עם הבעיה היסודית, אלא עוקפים את הבעיה באלתור זמני. טלאי על טלאי, אילתור על אילתור. נראה שלשלוח משאית נייר מהכנסת למדפיס הממשלתי זה חכם יותר מאשר להעלות לאינטרנט את "ילקוט הפרסומים"...
אנו אלופי האלתור וההטלאה במערכת המימשל הציבורי. לכן אנו גם נראים ככה:
ככה אנו מקימים כל 3-4 שנים "ועדה ציבורית" חדשה שתדון שוב ברפורמה בחינוך. מאחר ואין ממשלה בישראל שמוכנה להתמודד עם האתגר של קביעת שכר אטרקטיבי לגיוס מורים ומחנכים טובים (מה שיחייב מהפכה בכל מבנה השכר במשק הציבורי), אז ברור שכל הרפורמות הללו תכשלנה וממילא הן טובות רק ליחסי ציבור ורק עד ליום בו תוקם הועדה הבאה. מאחר וכל שנתיים-שלוש יש גם שר חינוך חדש, זה גם מבטיח שאיש לא יבוא לשר חינוך כלשהו או לממשלתו וידרוש מהם דין-וחשבון על הכשלון ההיסטורי המצטבר במערכת החינוך שלנו.
יוזהר: שום אדם אינו אמור להתייחס יותר ברצינות לועדות הממשלתיות או להמלצותיהן. הרי אפילו המחוקק כבר אינו מתייחס ברצינות לחוקיו. צריכים דוגמאות? בבקשה: איפה חוק "יום לימודים ארוך" - שבוטל וחוסל. איפה מפעל ההזנה בבתי הספר? ולא שלא נתנו כסף לביצוע החוקים הללו. דוקא נתנו ותיקצבו ואפילו הוציאו בהתחלה סכומי עתק. אבל אח"כ הפסיקו, כי היה ברור ומוסכם שאלה חוקים שנועדו רק לצורך תעמולה ודעת קהל ולא לביצוע אמיתי וארוך טווח. גם פקידי האוצר, מנסיונם, כבר יודעים שלא צריך להתייחס ברצינות לחוקים כאלה: ממילא הם הועלו וחוקקו בדיוק בשביל 2 כותרות בעיתון ונאום אחד של הח"כ. אח"כ חוק כזה מת ומתבטל (יחד עם 50 או 100 או 300 מיליון ש"ח שהוצאו כבר על "יישום" החוק). כי הכל אצלנו אילתורים והכל זמני.
לכן עוזי כהן ממרכז הליכוד הוא דמות לאומית חשובה. לא בגלל שהוא מספר לנו מיהם מקבלי ההחלטות שלנו ומה בדיוק מניע אותם, אלא בגלל שהוא באמת מייצג ומסמל אותם.
בגלל זה אפשר למנות את שמעון פרס למ"מ נוסף לראש הממשלה. אז מה אם יש חוק יסוד שקובע שלראש ממשלה יהיה רק מ"מ אחד? מקסימום נבטל גם חוקי יסוד. אם חוקים רגילים אינם מתבצעים אז למה שישמר גם חוק יסוד? הרי מלכתחילה חוקקנו את החוקים הללו בלי התייחסות רצינית לתוכנם, כמו שמעולם לא התייחסנו ברצינות לועדות שהקימנו, כמו שמראש לא האמנו להמלצות שאימצנו וכמו שמעולם לא התכווננו לאכוף וליישם את החוקים שפרסמנו. ככה חוק טל לגיוס חרדים, ככה חוקי מיחזור הפסולת, ככה חוקי השקיפות וחופש המידע, ככה חוקי תכנון ובניה, ככה המלחמה בתאונות דרכים ועוד.
אז אם אפשר מעכשיו שלא לתת, מראש, כל תוקף לחוקי המדינה ולחסוך מעצמנו את המבוכה הצפויה מאי-קיומם, אז מה רע להשתמש בתירוץ ש"נגמר הנייר" למדפיס הממשלתי?
מוקדש בהערצה לטומי לפיד, שר משפטים שתרומתו הבלתי-נשכחת ליעול הבירוקרטיה ולקידום שלטון החוק ירשמו ויודפסו על דברי הימים (אם יהיה נייר).
