אומרים שהיסטוריה היא שרשרת מאורעות שיכלו גם לא להתקיים - זה לא נכון. אפשר להגיד בביטחון שכל האירועים ההיסטוריים שהתקיימו היו חייבים להתקיים. מהבחינה הזו, לעם ישראל ומדינתו היה מזל גדול: בתקופה גורלית בהיסטוריה של עמנו עמד בראש מדינת ישראל
יצחק שמיר, הטוב בין ראשי הממשלה שהיו לנו. יש שיגידו ומה עם דוד בן-גוריון ומנחם בגין? - הם לא היו טובים ממנו? במבט לאחור אפשר בהחלט לקבוע: לא.
בן-גוריון עמד בראש המדינה בתקופת הקמתה ויש לו זכויות רבות, אבל לולי מאבקו נגד יריבים הפוליטיים בתוכנו (כולל מבצע "אלטלנה" שהיה בשבילו חשוב יותר ממלחמת השחרור נגד מדינות ערב ופילגה את העם בתקופה הקריטית), ישראל הייתה יוצאת ממלחמת השחרור עם ניצחון מכריע וכל החלק המערבי של ארצנו היה משוחרר כבר אז.
עצר את הסחף מנחם בגין, למעשה, היה טוב רק בדבר אחד – בדיבורים. כאשר הוא התיישב על כיסא ראש הממשלה כל פעילותו הייתה מנוגדת להבטחותיו לבוחר. הוא "הצליח" במשך שנתיים-שלוש הראשונות בתפקיד למסמס את כל ההישגים של ניצחוננו במלחמת ששת הימים, לתת למצרים את סיני - שאת חשיבותו האסטרטגית אנו יכולים להעריך גם היום - פתח פתח לוויתורים ביהודה ושומרון, ובעצם הכניס את המדינה לפרוזדור צר המוביל להתאבדותה.
יצחק שמיר, שהיה ראש הממשלה בין השנים 1983 עד 1992, הצליח לעצור את הסחף. למעשה, הוא ניטרל את הבטחת בגין לנסיגות ביהודה ושומרון. הוא גם הצליח לנטרל את פעילות "החתרן בלתי נלאה" (לפי הגדרת
יצחק רבין), שבמקביל באותה התקופה בתור ראש מפלגת העבודה, עשה הכל כדי לקדם פעילות הפוכה: לסגת, לוותר, לגמד את המדינה לממדים שלא נתנו לה כל סיכוי.
העדיף את האינטרסים של המדינה השלטון לא קלקל אותו כנראה בגלל שהוא לא רדף אחריו, לא חשש לאבדו, לא התעניין במה חושבים עליו ובכלל העדיף את האינטרסים של המדינה על פני אלה האישיים.
קבלת פנים קרירה בבית הלבן לא עשתה עליו רושם, הוא היה מסוגל לשגע כל נשיא אמריקני בעקשנותו בשמירה על כל שעל אדמה שהיה בשבילו יקר יותר מכל מסמך – לא משנה מהו שמו.
ההצלחה הגדולה של יצחק שמיר הייתה בארגון וקבלה של העלייה הגדולה בהיסטוריית עמנו – עליית מיליון יהודים מברית המועצות. עוד יכתבו על זה – אבל העלייה ההיא שינתה מן היסוד את אופי המדינה והרכבה האנושי והמנטלי בלי היכר.
מערכת שטיפת המוחות המשומנת שעבדה עד אז בלי תקלות והובילה את העדר לכיוונים הרצויים לאויבינו ול"ידידינו" מעבר לים, שמכרו אותנו בכל הזדמנות, פתאום הפסיקה להשפיע על החלק הזה של עמנו והצילה את המדינה מאסונות שהיו כבר באופק.
על כל זה ועל דברים רבים נוספים שלא יכולתי להזכיר כאן מגיע לאיש הגדול הזה מקום כבוד בין אלה שתרמו לחיזוקה ולפיתוחה של המדינה היהודית.
יהיה זכרו ברוך! הערה לסיום: בחיפושים אחר החומר המאפיין את פעילותו של יצחק שמיר ראיתי ש"מעצבי דעת הקהל" המכורים ל"עגל הזהב" - לא משנה מהו מקורו - בכל הכוח ניסו להשכיח את האיש שלא היה נוח להם ולמפעיליהם. היו גם "ליצני תקשורת" מסוגו של קובי אריאלי ש
ניסו לעוות את זכרו בכל מיני תרגילים מילוליים. זה לא יעזור להם – הם רק הראו את פרצופיהם האמיתיים.
