"באותו היום שבו התפרסם העניין זוּמן השופט בדימוס ישעיה לפגישה עם מנהל בתי המשפט, בסיומה הוא הודיע על פרישתו לאלתר מתפקידו כיושב-ראש ועדת הערר לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. חשוב לציין כי בכל מקרה בו עולה חשש להתנהגות שאינה הולמת מעמדו של שופט, אנו בוחנים את העניין בקפידה, על-פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה".
שני משפטים בעמדה שהגיש נשיא בית המשפט העליון,
אשר גרוניס, לוועדת הכנסת לקידום מעמד האישה (יום ב', 10.6.13). שני משפטים הסותרים זה את זה. כיצד נעשתה "בחינה קפדנית" של הדברים שאמר
נסים ישעיה, אם הבירור איתו נעשה ביום בו הם פורסמו ואם בו ביום הוא הודיע על פרישתו?
אין מנוס מלומר, שגדבריו של גרוניס מעוררים קושי. אין מנוס מלחזור ולומר, כי גרוניס נהג בצורה פופוליסטית ונסחף אחרי צעקות וזעקות במקום לפעול בשיקול דעת. אין מנוס מלתהות, האם התנהגות כזו מתאימה למי שעומד בראש מערכת המשפט הישראלית.
כבר כתבתי כאן בשבוע שעבר, כי דבריו של ישעיה ("יש בנות שנהנות מאונס") היו מטופשים ביותר ומיותרים לחלוטין - לא פחות, אבל גם לא יותר. זו הייתה התבטאות שנגעה להיבט הנזיקין של הנאנסת ולאחריותה של המדינה לאונס אם יוכר כפעולת איבה. התבטאות שהמילים "בלתי מוצלחת" רחוקות מלתאר אותה. אבל מכאן ועד לזובור הפומבי שנעשה בישעיה - הדרך רחוקה מאוד.
אני לא מתפלא על אמצעי התקשורת ועל הפוליטיקאיות ובוודאי שלא על
ציפי לבני. לאלו יש תגובה פבלובית: שומעים וקופצים. בחיי היום-יום, פוליטיקאים ועיתונאים מרבים ללגלג זה על אמינותו של זה. אך יש מקרים בהם לפתע הפוליטיקאים מאמינים ללא סייג לכל מילה של העיתונאים, ואילו העיתונאים מקבלים לפתע כתורה מסיני כל התבטאות של הפוליטיקאים.
המקרה של ישעיה הוא דוגמה מובהקת לכך. הידיעה שודרה בגלי צה"ל, ובלי בכלל לשמוע את ישעיה - נשמעו הקולות שדרשו להדיח אותו. אמצעי תקשורת אחרים חזרו על הידיעה כלשונה, למרות שכמה מן העיתונאים שכתבו על הנושא, אפילו לא ידעו ולא טרחו לבדוק מהו תפקידו המדויק של ישעיה. כאשר זכה ישעיה לזכות להגיב, כבר היה מאוחר מדי. לבני וגרוניס החליטו להעלות אותו לגרדום כדי לרצות את מולך התקשורת ואת עגל(ת) הזהב של הפוליטיקאיות.
ההיגיון מחייב את המסקנה: שום "בחינה קפדנית" לא יכלה להיערך בשעות הספורות שחלפו מאז פרסום הידיעה ועד ל"פרישתו" (קרי: הדחתו) של ישעיה. בהנחה שגם נשיא בית המשפט העליון וגם שרת המשפטים לא פינו את יומניהם מכל מטלה אחרת, ובהנחה שהם בודקים בעצמם לפני שהם חורצים את גורלו של שופט, הם לא יכלו להספיק לבחון את עברו של ישעיה, לבדוק את קיומם של תקדימים, להתייעץ עם עוזריהם, לקרוא את פרוטוקול הדיון, לשמוע את מי שהשתתף בו. לכן, השימוש במילים "בחינה קפדנית" בהקשר זה הוא לכל הפחות סתירה, ומפאת כבודו של גרוניס נסתפק בלכל הפחות.
לא אחזור כאן על התמיהה מדוע ישעיה נשלח הביתה, בעוד הזייפנית
ורדה אלשיך ממשיכה לכהן כאילו כלום לא קרה. במקום זאת, אתמה לגבי העתיד: אם שופט שאומר "יש בנות שנהנות מאונס" מודח בצורה משפילה כאחרון המועלים, מה ייעשה לשופט שיתבטא בצורה גזענית? במילים אחרות: אם העונש החמור ביותר מופעל על שטות, מה יהיה העונש במקרה רציני? גם את זה היה כדאי להביא בחשבון במסגרת "הבחינה הקפדנית" - שלא הייתה ולא נבראה.
