אפילו הפוליגרף, אחד מאמצעי החקירה הנפוצים ביותר, לא יכול להם: בגופי המשטרה במערב כבר ידוע שאם הנחקר הוא מוסלמי שיעי, הבדיקה מיותרת. האומדנים הפיזיולוגיים של אדם שמשקר (זיעה, רוק, קצב לב, לחץ דם) אינם גלויים במקרה זה למכשיר.
מהו סודם של השיעים? ה"תקיה", הצורך לשרוד. מאז שנולדה השיעה, באמצע המאה השביעית לספירה, היא הייתה נרדפת בידי הרוב הסוני. כדי לשרוד פיתחו השיעים לאורך השנים את תרבות ה"תקיה", שאפשרה להם לשרוד בסביבה עוינת למרות אמונתם ונטייתם הפוליטית השונות. רכיב בסיסי של ה"תקיה" הוא ה"ח'ודעה" - ההונאה או העמדת הפנים. לאורך 1,350 השנים של הסכסוך עם הסונים, פיתחו השיעים את תרבות ה"תקיה" וה"ח'ודעה" לכלל אמנות. כך הם יודעים לא רק להונות פוליגרף משטרתי, אלא גם את העולם המערבי כולו.
בישראל ובארצות הברית נשמעה השבוע אנחת רווחה. שביעות הרצון מבחירתו של נשיא אירן החדש, השיעי חסן פרידון רוחאני, מובנת על-רקע השנים שבהן כיהן הנשיא היוצא מחמוד
אחמדינג'אד, שלא בחל בפיתוח אמצעי לחימה גרעיניים ואף לא בהכחשת השואה. אבל הסתכלות בזכוכית מגדלת מגלה שאין שום סיבה לצהול משמחה.
שלא כבמדינות אחרות שבהן הנשיא הוא הסמכות העליונה, באירן הנשיא נמצא ברמה הרביעית מלמעלה: בראש הפירמידה יושב המנהיג העליון (כיום אייתוללה ח'אמנאי); מתחתיו - מועצת המומחים; ומתחתיה - המועצה לאבטחת האינטרסים של המשטר. כל שלוש הרשויות הללו נמצאות מעל הנשיא, ומכאן שכל הפעילות ה"דמוקרטית" של אירן מתקיימת ברמה נמוכה מאוד של סמכות.
כתוצאה מכך, תחומי האחריות של הנשיא מוגבלים, והפרט החשוב לענייננו הוא שאינם כוללים את הפרויקט הגרעיני ואת פעילות משמרות המהפכה. שני אלה מצויים תחת אחריותו הישירה של המנהיג העליון.
אין לטפח תקוות גם בעקבות השתתפות הצעירים בבחירות. החברה באירן היא חילונית למדי, וקיימת הערכה שכתשעים אחוזים מאזרחי המדינה אינם מקיימים אורח חיים דתי כלל. החזות הדתית של המרחב הציבורי, ובעיקר לבוש הנשים, הם תוצאה של כפייה שלטונית. רוב האזרחים נולדו לאחר המהפכה האיסלאמית, שהתרחשה בתחילת 1979, ודווקא הכפייה הדתית היא הגורם הדוחף את הצעירים לעזוב את הדת. אלא שהצעירים הללו מכירים את כללי המשחק, ואינם ששים להקריב את חייהם כדי להחליף דיקטטור מהסוג הדתי בדיקטטור מסוג אחר, לאומי למשל, כמו שהשאה פהלווי היה.
האמריקנים - נמר מנייר בבחירות הקודמות, ב-2009, הציבור האירני חש שהתוצאה זויפה בידי שליחיו של ח'אמנאי, ושהמועמד הרפורמיסט שזכה, מיר חוסיין מוסאווי, נזרק לשוליים כדי לאפשר לאחמדינג'אד להיות נשיא. המונים פרצו לרחובות וההפגנות האלימות גבו את חייהם של מאות אנשים. באותם ימים עלה בקרב ראשי השלטון האירני החשש שההפגנות עלולות להוביל למהפכה, ולכן הוכנו בשדה התעופה של טהרן שלושה מטוסים שמטרתם לחלץ את ראשי השלטון במקרה שהמורדים ישתלטו על המדינה.
ח'אמנאי פוחד שתסריט דומה עלול להתרחש, בעיקר על-רקע גל המהפכות בעולם הערבי שהחל בסוף 2010, ולכן החליט הפעם "לזרוק עצם" לרחוב, ולאפשר למועמד שייבחר להיות נשיא, בלי מניפולציות על תוצאת הבחירות.
המשא-ומתן עם מדינות המערב על הפרויקט הגרעיני נמשך כבר כמעט 20 שנה מבלי שמדינות המערב הצליחו לעצור את הפרויקט. רק הפלישה לעירק בשנת 2003 הביאה לעיכוב זמני, שכן האירנים חששו שהם הבאים בתור. משהבינו שהנמר האמריקני עשוי נייר, הם חידשו את פעולות הצנטריפוגות, וכיום הם עומדים על הסף של ייצור פצצה גרעינית. ללא ספק, טקטיקת המשא-ומתן האירנית המבוססת על תרבות ה"תקיה" וה"ח'ודעה" - העמדת הפנים וההונאה - הצליחה מעל למשוער, והביאה אותם אל שערי המועדון הגרעיני בלי ששילמו מחיר בלתי נסבל.
הדיבורים בישראל, בארה"ב ובאירופה על תקיפת הפרויקט הגרעיני האירני שכנעו את ח'אמנאי שיש להציב אל מול עיני העולם דמות נחמדה, מתונה, מודרנית ויודעת שפות, כדי שעייפי הנפש במערב ילכו שולל אחריה ויחשבו שאירן הפכה למדינה נורמלית ורודפת שלום. ייקח זמן עד שיחודש המו"מ עם הנשיא החדש, ושום דבר לא ישתנה. ובינתיים הצנטריפוגות יסתובבו, האורניום יועשר בכמויות צבאיות, ואירן שוב תצליח לעבוד על כולם.
ח'אמנאי מניח שנשיא "נחמד" יוכל להתקבל טוב יותר במערב ולהצטייר כמי שאפשר לדבר איתו גם על המתרחש בסוריה, ועל אסד חביב הממשל. כך תהפוך אירן לחלק מהפתרון ותוכל לכפות על המערב - שאין לו חשק להתערב באופן פעיל - את הפתרון האירני.
באשר לסנקציות הכלכליות, שפגעו באופן ניכר ביציבות הכלכלית ולכן גם הפוליטית של אירן, ח'אמנאי מניח שנשיא בעל חזות מקובלת יקל על אותם אנשים במערב הטוענים שהסנקציות אינן מביאות את התוצאה הרצויה, הסבל מגולגל לעם הפשוט והפרויקט הגרעיני ממשיך ללא הפרעה.
האירנים יודעים היטב שיש במערב - בעיקר באירופה - מנהלי חברות ובעלי הון רבים הלהוטים לחדש את הקשרים הכלכליים עם מדינתם כדי לזכות בחלקים מרווחי הנפט, הגז, התעשיה הפטרוכימית והתשתיות שלה. נשיא אירני שאינו מעורר התנגדויות יסייע לאנשים תאבי בצע אלה ללחוץ על ממשלותיהם לחדש את הקשרים הכלכליים עם אירן, מעל השולחן ומתחתיו.
מבחינת המנהיג העליון, הנשיא החדש אמור לפתוח דף חדש ביחסים עם העולם, כדי שאירן תמשיך להיות מה שהיא - מדינה חשוכה וקיצונית, הנשלטת בידי קבוצת אייתוללות צרי אופקים המאיימים על שלום העולם בנשק יום הדין האמור לדחוף את האנושות לבלגן חסר שליטה שיחייב את המהדי - האימאם הנעלם - לשוב כדי להשליט את הדת השיעית על העולם האיסלאמי-הסוני בשלב הראשון, ועל כל שאר חלקי העולם בשלב האחרון.
הסונים פוחדים כל הנאמר גלוי לשליטי העולם הערבי, במיוחד בסעודיה ובאמירויות. הציבור השיעי בכל מדינות חצי האי ערב מאיים על יציבותם מבפנים. אירן השיעית מאיימת על כל מדינות המפרץ הנמצאות בטווח הטילים קצרי הטווח שלה, והיא מאיימת לחסום את תנועת מכליות הנפט במצרי הורמוז - צוואר הבקבוק של ייצוא הנפט מהמפרץ.
הלחץ במדינות המפרץ עולה בימים אלה, בעיקר בגלל חששם של הסונים מנפילה אמריקנית במלכודת האירנית. מאז שאובמה עלה לשלטון הם חוששים שהוא "ישליך אותם אל גלגלי האוטובוס" בניסיונו להציג פנים נחמדות לקיצונים האיסלאמים בכלל והשיעים האירנים בפרט.
הם ראו את הרכרוכיות האמריקנית במו"מ עם האירנים, וראו כיצד האירנים מרוויחים זמן כדי לפתח את ההגמוניה האזורית שלהם. ההשתלטות האירנית על עירק היא ההוכחה עבורם שאירן דוהרת קדימה לעבר שליטה על המפרץ, תוך שהיא מנצלת את הרתיעה האמריקנית מהפעלת כוח אחרי הטרגדיות של אפגניסטן ועירק, שבשתיהן שיחקה אירן תפקיד משמעותי כדי להכשיל את ניסיונות המערב ליצור מערכות שלטון מסודרות.
הבטלנות האמריקנית לנוכח האירנים, שבמפרץ חוששים כי בעידן חסן רוחאני היא עוד תגבר, דוחפת את מדינות המפרץ להתנהג בהיגיון של "רק הציפורן שלך יכולה לגרד לך את הגב" - הגרסה הערבית של "אם אין אני לי, מי לי?"
מדינות המפרץ פועלות נגד אירן באמצעים העומדים לרשותן, בעיקר כסף. הן רוכשות נשק ותחמושת ומבריחות את כלי המלחמה הללו לסוריה כדי לתמוך במורדים באסד, יקירם של האירנים. הן תומכות גם בסונים של עירק, כדי שיערערו את השלטון השיעי של מדינת הנהריים ובכך יפגעו בעוד גרורה אירנית. כסף סוני מהמפרץ מגיע גם ללבנון כדי לחזק את מתנגדי חיזבאללה, וגם חמאסטן שהוקמה ברצועת עזה זכתה לאחרונה בחצי מיליארד פטרודולרים מקטר כדי שלא תיזקק לחסדי האירנים. הדיבורים על חידוש היחסים בין אירן של האייתוללות ומצרים של האחים המוסלמים ומורסי עשו את תפקידם, וסעודיה מיהרה להזריק סיוע כספי לאוצר המצרי המרוקן כדי לאפשר למורסי לשרוד בשלטון מבלי שייאלץ לפשוט את ידו בפני האייתוללות.
כדור הרדמה למערב הסעודים יודעים היטב שהאייתוללות מפנטזים על פירוק הממלכה הסעודית והשתלטות על מכה ומדינה, שני המקומות הקדושים לאיסלאם, כדי להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור ולהשיב את הח'ליפות האיסלאמית למשפחת הנביא מוחמד, לאחר שנגזלה ממנו בידי בית אומייה ובית עבאס.
המערב איננו מודע לתרבות השיעית ואיננו מכיר את המניעים העמוקים המפעילים את אירן. המערב עושה שוב ושוב אותן שגיאות ולא לומד מהן איך להתנהל עם אירן.
הדרך היחידה לעצור באופן אפקטיבי את הפרויקט הגרעיני האירני היא לרכז סביב אירן את כל חילות הים, האוויר והיבשה של נאט"ו ואוסטרליה, ולשלוח לאירנים מסר חד-משמעי בזו הלשון: "ידידינו האירנים, זמנכם תם וסבלנותנו פגה. יש לכם בדיוק שבוע לפרק את כל הפרויקט הגרעיני שלכם, להטעין אותו על אוניות ולשלוח אותו אלינו. בעוד שבוע בדיוק אנחנו מתחילים ליישר אתכם עם האדמה בהפצצות שלא תחדלנה, וכבר התחלנו לחמם את המנועים. אל תתקשרו איתנו ואנחנו לא נדבר עוד איתכם. 'קראו את שפתינו', כי הפעם אנחנו רציניים לחלוטין. אל תבקשו ארכה, כי לא תקבלו. יש לכם שבוע, לא דקה יותר".
ככל שמדינות המערב תהיינה רציניות יותר, כך תתייחס אירן לאיום הזה. זו הדרך היחידה לעצור את הפרויקט הגרעיני האירני. ואם המערב לא ינקוט אותה, העולם יצטרך להשלים עם אירן גרעינית המאיימת על סביבתה ועל העולם כולו בנשק יום הדין.
נשק גרעיני בידי אירן יביא לקריסת המערכת הבינלאומית שהתגבשה אחרי מלחמת העולם השנייה כדי למנוע אסונות גלובליים כמו המלחמה ההיא, והתוצאה עלולה להיות הרת אסון לעולם כולו.
חסן רוחאני הוא האמצעי להרדמת העולם התרבותי, כדי שלא יחוש שהוא מובל אל הקץ שלו כפי שהאייתוללות מתכננים.
