כמה מילים בנימה אישית: חלק מקוראיי הקבועים לא אוהבים - וזה בלשון המעטה - את הפצת סלידתי הפטריוטית [ראה רשימות משמאל] מהישראלי הכי אהוב בעולם. אחד מהם הוא חברי הטוב, המשפטן אלי בר, שאומר על הנשיא פרס שהוא: "נשק הסברה מהליגה של פצצות אטום". שורות אלה הן תגובה לאלי בר, שהיחס שלי לפרס כל-כך הכעיס אותו, עד כי כל הניסיונות שלי לגבות את סלידתי בעובדות - התבררו כחומר דליק.
זה התחיל מתוצאות אוסלו! בזכות המחלוקת בינינו, גיליתי שהאיש החכם הזה, אלי בר, לוקה בשליטה רופפת בווליום. מאחר שהתקשיתי להשחיל מסר שלם, החלטתי להשקיע יותר. אלי אחי, אמת איננה מילה גסה, והערצה אסור שתבטל אותה. הבעיה שלי עם פרס - אין לה קשר לרבין, שגם אותו, לא מי יודע מה הערכתי. ההתחמקות של הצלופח פרס מהאחריות לתוצאות אוסלו מקוממת אותי. אני חוזר: תוצאות אוסלו! מנקודת מבט רציונלית - תוצאות אוסלו מחרידות. זאת האמת ואין בלתה.
התקשורת שיווקה את פרס כאיש שלום וכמנהיג עם חזון. שקר! המציאות קבעה באופן נחרץ (!!!) שאוסלו הביא לשפך דם אינסופי, ומה שהתקשורת מגדירה "חזון", המציאות מגדירה "הזיות".
שמעון פרס הוא איש הוזה. בניגוד גמור לאחרים שסובלים מהזיות, פרס נהנה מהזיות. הוא ידע שערפאת משקר לו. התגובה? - הוא שיקר לעצמו ולנו...
אילו הבאת ערפאת וכנופייתו מתוניס הייתה מסתיימת בשלום (של אמיצים), הייתי מסיר בפניו את הכובע. אלי, אחי! זה נגמר ב-1,400 "קורבנות (שלום)". 1,400 לוויות. 1,400 מצבות. 1,400 משפחות שכולות, ועל זה תוסיף קרוב ל-5,000 כיסאות גלגלים שעלותם לתקציב הביטחון מיליארדי שקלים.
יש לי דעה לא טובה על אנשים שהמצפון שלהם יכול לשאת עומס כזה. מזל שיש ארכיון... אם תתייחס אל הסרטונים כאל מראה, אולי, אולי, אולי, החריץ בתודעתך יתרחב טיפה והאסימון ייפול.
לפניך, אלי, שישה סרטונים:
בסרטון הראשון פרס מגלה: ערפאת שיקר לי.
בסרטון השני
כרמי גילון מגלה: ערפאת שיקר לי ולרבין.
בסרטון השלישי פרס יודע שערפאת עובד עליו.
הסרטון הרביעי מציג: מקבץ הזיות שלום של פרס (יש מלא!).
בסרטון החמישי
אהוד יערי מתרגם את הנוכל אבו-מאזן.
בסרטון השישי פרס מתעקש: אין סיכוי שאגיד שטעיתי באוסלו.
(בקרוב, סרטונים נוספים.)
