טל הרמתי, בוגרת תואר שני בחינוך בשלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל, תציג בחודש פברואר הקרוב מחקר-כולל בנושא היחס והחינוך לו זוכה אוכלוסיית הלבקנים ("אלביניזם") בארץ ובארה"ב - בפני הנשיא ג'ורג' בוש בבית הלבן.
את המחקר הכולל עשתה הרמתי באוניברסיטת וושינגטון בה היא משלימה את הדוקטורט שלה שביצועו התאפשר גם תודות למלגה שקיבלה מאוניברסיטת דרבי. את המחקר הראשוני בתחום ביצעה הרמתי במסגרת לימודיה בדרבי.
הרמתי, לבקנית שנולדה לאמא ממוצא מצרי ולאבא ממוצא טוניסאי, שלא סבלו מלבקנות, יש אח ואחות שניהם לבקנים. הרמתי שנולדה בשנת 1966 בבאר שבע, היתה התינוקת הלבקנית הראשונה בבית החולים המקומי והרופאים לא האמינו שתישאר בחיים.
בעבודתה היא מציינת, כי שלושת הילדים סבלו מראייה ירודה ורגישות עצומה לכוויות שמש. אלה לדבריה, שתי הבעיות הבולטות בקרב לבקנים כאשר בארץ ובחו"ל בשל חוסר ידע, נוטים לחשוב שהלבקנים סובלים מפיגור שכלי קל או מבעיות מוטוריות, דבר שאינו קיים כלל.
במסגרת "סיפור חיי הלבקנית" היא מספרת, כי לצה"ל סירבו לגייס אותה בגלל הלבקנות ורק לאחר שהיא ואחיה חתמו על מסמך שמונע הגשת תביעה נגד צה"ל במידה ותיפגע בשל הלבקנות (כוויות, פגיעה מהשמש) הם גויסו והיו לחיילים מצטיינים. לאחר הצבא היא פנתה להוראה ולימודים בדרבי.
המחקר שנערך באישור משרד החינוך בדרום הארץ בשבעה בתי ספר, התמקד במנהלי בתי ספר, פסיכולוגים, מחנכות, 3 מורות משלבות, 5 משפחות, שישה ילדים לבקנים ועוד גורמים נלווים ובסה"כ הקיף כ- 50 איש רובם, כאמור, משפחות וילדיהם שהם לבקנים וזאת, על-פי רשימה שקיבלה הרמתי ממשרד החינוך.
המחקר ובעיקר המעקב אחר הילדים ומשפחותיהם נמשך שנה שלמה וכלל: שיחות, תצפיות, שאלונים וראיונות. בנוסף, ביקשה החוקרת אישורים וקיימה פגישות ושיחות עם: המדריכה המחוזית - על עיוורים וליקויי למידה, מנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך והמפקחת הארצית המחוזית לחינוך מיוחד, המפקחת הארצית לעיוורים ולקויי ראייה והממונה על חינוך מיוחד לילדים עיוורים ולקויי ראייה במשרד החינוך.
מהמחקר עולה, כי במקרים רבים מערכת החינוך התייחסה לילדים לבקנים כבעלי צורך בחינוך מיוחד וזאת מבלי לבצע אבחונים מוקדמים כנדרש על-פי החוק. ילד לבקן בכיתה רגילה נזקק לאמצעי עזר כמו זכוכית מגדלת (בגלל בעיות הראייה המיוחדות) וישיבה סמוך ככל שניתן ללוח ומרוחק ומוגן עד כמה שאפשר מאור מסנוור. ברוב המקרים שנבדקו, תנאים כאלה לא התקיימו והלבקנים סבלו מאי טיפול מספק לבעיותיהם.
זאת למרות שמרבית בתי הספר ניסו לסייע ולהקל על הלבקנים. הרמתי ציפתה שבמסגרת לימודי "כישורי חיים", במיוחד בכיתות עם ילד לבקן, ילמדו על הנושא כדי לתת לילדים האחרים כלים להבין את בעיותיהם של הלבקנים, אך במציאות הנושא לא זכה לטיפול חינוכי מקצועי הולם.
על-פי התרשמותה של החוקרת וד"ר חנה בר-ישי מדרבי שהנחתה אותה בעבודתה, מורים המחנכים ילדים לבקנים חייבים לעבור הכשרה מקצועית לעבודה עם לבקנים ולא לקטלגם כקבוצה השייכת לעיוורים או לקויי ראייה. המורים שמגלים עניין בנושא מתקשים למצוא חומר על אלבניזם מההיבטים הרפואיים, סוציאליים ופסיכולוגים במערכת החינוך.
לדעת החוקרת, ההורים ללבקנים חייבים להתאגד עם צוותי בתי הספר ולמצוא דרכים לקבלת אמצעי עזר, שיחות עם פסיכולוגים ורופאים שיתנו כלים להתמודדות עם הבעיות שקיימות אצל הנוער הלבקני וזאת במטרה לאפשר לו להתפתח כיאות בחברה ובחיים. בעבודתה בארה"ב במסגרת הדוקטורט מצאה החוקרת הבנה רבה יחסית לצורכי הלבקנים. את בעיותיהם ותפיסת הקהילה כלפיהם היא תציג, כאמור, בפני הנשיא בוש וצמרת החינוך בוושינגטון בעוד כחודש לערך.
מנכ"ל שלוחת אוניברסיטת דרבי, אבי ביתן וד"ר חנה בר-ישי הנמצאים בקשר עם הרמתי, רואים בהצלחתה אפשרות להתקדמות ביחס מבחינת החברה בישראל בכל הקשור ללבקנות בפרט, ולבעיות בריאות אחרות שמונעות מסטודנטים ללמוד ולהתקדם בחיים - בכלל. לאחר השלמת הדוקטורט יוצע להרמתי לחזור וללמד בארץ במידה ותרצה. בימים אלה מונחות בפניה הצעות לעבודה ולימודים במערכת החינוך האמריקנית ובאוניברסיטאות.
