בודהה בניו-יורק

חברתי בכפר הִבריקה אליי מבזקון-סקייפ, בשעות שבהן הדממה מזילה דמעות של טל בגלל געגועיה לעולם שמעבר: "מה משותף לחולד, ערצב, ג׳וק וציקדה?"

אני: "שכולם ישנים עכשיו, חוץ מהג'וק ומחגית כהן?"

היא: "הלוואי היו ישנים. כולם מתנות שהביאה לנו החתולה העיוורת ישר למטבח".

אני: "אם זה השלל שהביאה חתולה עיוורת, מה היא הייתה מביאה לוּ הייתה פיקחת - קרנף? ואגב, מה דעתך שאחליף את השם לציקדה כהן?"

היא: "זה עדיף מהרעיון הקודם שלך, סטיגמה כהן".

בדומה לחתולה העיוורת, גם ערוץ 2 מביא לנו בלילות מתנה המורכבת מארבע חיות (מסך): ג'רי, קרמר, ג'ורג' ואיליין. זוהי רביעיית סיינפלד, נזכיר למי שהיה כלוא בעשור האחרון באיזה סדק בין הממדים. וכמו החתולה העיוורת, גם ערוץ 2 גאה בטֶרֶף שהוא מגיש לנו. הרי עוד לא נולדה סיטקום מוצלחת יותר, לפחות לא בקצה הזה של שביל החלב. כפי שאפרודיטה נולדה מקצף הגלים, כך 'סיינפלד' נולדה מהניוון המערבי. לכן אין (לי) בעיה לִצְפות, בפעם השלישית-יודע-כמה, בפרק שבו איליין גרה עם מוסכניק מסוקס בעל שֵכֶל של שסתום תרמוסטט.

אך דומה כי מאחורי הדיאלוגים המבריקים ומאחורי הדמות נהדרת-הטרלול של קרמר, רוחש בסדרה איזה קסם חשאי. החשד שלי הוא שב'סיינפלד' יש איכות חתרנית במיוחד; חתרנית עוד יותר מהעובדה שסדרה זו מצדיעה לניוון המערבי ובו-בזמן לועגת לו, ויותר מהעובדה שהנורמות הבורגניות - קריירה, מסיבות, דייטים, מוצגות כקליפות. נדמה כי הסדרה הולכת רחוק מכך, ומלעיגה על אושיות הקיום האנושי ובראשן הסיבתיות. כל פעולה כמעט שהגיבורים מבצעים מובילה לתוצאות הפוכות או מעוותות. כאשר קרמר אוסף אלפי בקבוקים ריקים בשביל הפיקדון, יוצא שכרו בהפסדו, אך כאשר ג'ורג' אינו נוקף ציפורן, הוא מתנחל בג'וב חלומות. 'סיינפלד' מושכת את השטיח מתחת להנחת היסוד המערבית לפיה חריצות ותכליתיות סופן להניב ביטחון ואושר. הסדרה כמו אומרת: כל מאמציכם שתולים על פלגי אוויר. גם חופש ואקראיות הם רק קוּרים שככל שמושכים בהם יותר, כך מסתבכים בגורל שלא איווינו לעצמנו. מוטב כבר להלך בִּקְטָנוֹת.

למעשה, כאשר מזקקים את 'סיינפלד', מתקבלת תפיסה אנטי-פעלתנית ואנטי-שכלתנית הקרויה 'קוויאטיזם' - גישה דתית הדוגלת בסבילוּת ובהשלמה עם הגורל. ואמנם, ג'רי סיינפלד אדיש לסערות הפוקדות את חבריו, ג'ורג' לא מתאמץ להתחתן או לעבוד, איליין מנותקת רגשית גם בקשר אינטימי, וקרמר בכלל מחוץ לשיטה. הנה כי כן, 'סיינפלד', ספינת הדגל של המערביוּת, מגלמת בקרקעיתה ערכים קלאסיים מהקוטב המזרחי.

ומי שהתיאוריה הזו נשמעת לו קיצונית מדי, יכול להסתפק בתיאוריה שקִסמה של 'סיינפלד' בכך שהיא עושה צחוק מהדימוי התרבותי של אמריקה כפי שהוא נוּסח בידי המינגווי ופיצג'רלד. אמריקה של ג'רי לא בנויה על רומנטיקה, אידיאלים או הרפתקנות, אלא סתם דומה לשטייטל קטנוני.