אישה עברייה התכונני, היפרדי מהבנים, היפרדי מבעלך. זו תהיה תקופה קשה. בקרוב צווי 8 יחולקו במהרה בבתים. לאחר-מכן יבואו החיבוקים והשפתיים הרועדות והבנים ילחשו באזנה של אמא "די, תפסיקי לדאוג, אני אהיה בסדר". אתן תשבו מול הטלוויזיה כל היום, וכל טלפון קטן יעורר בך רגשות מעורבים של פחד או שמחה. אך הכי גרוע - יהיו הנקישות בדלת. אך אין ספק שזהו קרב ראוי. הרי אמר כבר
נפתלי בנט לפני כמה ימים כי "ידוע לכל שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, למעלה מ-3,000 שנה" ועל מה ששייך לנו נילחם.
עוד הוסיף בנט, שהפלשתינים הם כמו כאב בישבן, שחטף חברו במהלך הקרב. אם זה המצב ואם זאת זכותנו הדתית-היסטורית, נמשיך ונילחם ואת ילדינו נשלח למסעות כיבוש וגאולה נוספים. אם ששת הימים ו-46 השנים שלאחריהם נגמרו עם סך הכל כאב בישבן, למה שלא נוסיף ונסתער כעת על דרום הירמוך? הגדה המזרחית של הירדן שלנו גם כן. הרי הכל כתוב בתורה והיא כעת מכתיבה את ההיגיון של יו"ר סיעת הבית היהודי ושר הכלכלה של ישראל, שמבהיר שמה שניתן לנו בהבטחה אלוקית הוא שלנו ורק שלנו.
אז מה אם זאת המאה ה-21? רק שלא תעזו לקרוא לו "משיחי", שחלילה לא יפגע מורל החיילים עת יישלחו להסתער בשאגות קרב לגאול את האדמות ולהגן על מה ששייך לנו בצו אלוהי גם בירדן, סוריה וגם לבנון. בשנה הראשונה למלחמת "שלום הגליל" אכן קראו בכירים בציונות הדתית להקים התנחלויות גם בדרום לבנון, כי גם זאת ארץ ישראל. אולי בקרב הזה ובשעה הזאת כשלנו, לשיטתו של בנט, אבל מי שמאמין לא מפחד, נכון? יאללה אחים, להסתער!
אומנם צפויה לנו מלחמת גאולה קשה, עם אלפי ארונות קבורה ואולי אף ניתוק מהגויים הידידותיים יותר כלפינו בארה"ב ואירופה, אבל מי מפחד מקצת דם אחרי שהתרגלנו לחיות עם רסיס בישבן? בסופו של יום, כדברי השר בנט "צריך להגיד לעצמנו ולכל העולם שהארץ הזו היא שלנו 3,000 שנה. מעולם לא הייתה כאן מדינה פלשתינית". אם לומר את האמת, גם סוריה וירדן ושאר המדינות שקמו באמצע המאה ה-20 בלב הארץ המובטחת הן לא יותר מאשר המצאה. נשנס מותניים אם כך, נבכה בשקט ונצא למלחמת גאולה 2.0, המלחמה על הבית.
סביר להניח שרובנו לא אומרים כעת לעצמנו, "וואלה נשמע הגיוני, מלחמה עכשיו!". את כל שטחי הארץ המובטחת רובנו מעדיף לשמר כחלום פז מאשר לממש כמציאות מסויטת. במקרה של יהודה, שומרון ועזה, בחלום הכל שם שלנו. במציאות יש שם מיליוני פלשתינים, שלא נוכל או נרצה להכיל במדינת ישראל. הם מצידם יאלצו לוותר על חיפה, יפו ובאר שבע, גם אם מסופר בקוראן כי אלה שייכות רק להם. צפת זה לא פלשתין, אשדוד זה לא פלשתין - שרים ובכירים אחרים באש"פ כבר הצהירו על כך לא פעם. נכון, גם להם יש כל מיני נפתלי בנטים עם כאפייה שקוראים למלחמת קודש על כל שטחי הארץ, אבל שם כמו אצלנו יש רוב מבין שדרך הפשרה טובה בהרבה על דרך המלחמה ושלא בכל מקום שקבורים אבות אבותינו גם חייבים להיקבר ילדינו.
פתרון של שתי מדינות לשני עמים היא הפשרה שרוב מוחלט מהישראלים והפלשתינים מקבלים גם אחרי ששמעו את שיעורי התורה מפי הרב נפתלי בנט או השייח איסמעיל הנייה. נכון - יש ספקות גדולים בקרב שני הצדדים. האם העולם הערבי באמת יקבל אותנו כחלק לגיטימי מהמזרח התיכון, ללא קשר לפשרה הטריטוריאלית שנקבל? גם הפלשתינים שואלים את עצמם אם הישראלים באמת יסכימו לשים קץ לכיבוש, ללא קשר להסדרי הביטחון שייקבעו. אין ספק שהפחד גדול בנוגע ליום שיבוא אחרי ההסכם. פחדי השלום הם רבים, אך פחדי המלחמה והשנאה הגוברת בין העמים הם קשים בהרבה.
בזמן שבנט מתייחס לפלשתינים כרסיס מציק בישבן, הם דווקא יכולים לתקשר איתנו ולמצוא יחד את הדרך מתוך הישבן של בנט ולעבר עצמאותם.
