פושעי ההינתקות לדין (ההיסטוריה)

אני פותח עיתון וקורא שמאות משפחות ממפוני גוש קטיף עדיין מחכות לבית. שמונה שנים מאז נעקרו, ועדיין אין למשפחות רבות בית. בושה! למי ששכח - בטרם עקירה, נחשפו אזרחי ישראל לתשדיר השקרי "פתרון לכל מתיישב". אני מודה - עקירת יהודי גוש קטיף וצפון השומרון בלי הסכם, מציתה אותי. הידיעה בעיתון שלחה אותי לארכיון...

קרה כאן דבר מדהים.

האליטה שמגדירה את עצמה דמוקרטית, נתנה גיבוי לראש ממשלה מושחת, לבצע מהלך בלתי דמוקרטי בעליל. יודגש! - אילו עמרם מצנע היה מנצח את שרון, הייתה לו לגיטימציה דמוקרטית לבצע פינוי חד-צדדי. הוא הפסיד בהפרש כפול. מכל הטיעונים שהושמעו בעד העקירה, לא היה אפילו אחד שהצדיק אותה במילים "הבוחר אמר את דברו", שהרי הבוחר אמר לא (!!!) לתוכנית של מצנע.

למי ששכח - הימים שלפני העקירה היו רוויי מתח. גורמים בשב"כ הזהירו ממעשה נמהר של קיצוני מימין (פגיעה במסגד אל-אקצה), שירצה לסכל את העקירה. החשש הזה הביא את פרופסור שלמה אבינרי לאולפן, שהזהיר מהסכנה הנשקפת לדמוקרטיה כש"מיעוט מסרב לקבל הכרעת רוב". כדי לתת חיזוק למסר, הוא הזכיר לנו ש"ההינתקות עברה ברוב קבוע, בכנסת ובממשלה".

עם כל הכבוד (ויש כבוד), פרופסור אבינרי טעה. רוב בכנסת ובממשלה, לא מוכיח שההליך דמוקרטי. גם בדיקטטורה יש פרלמנט וממשלה. מי שלא כיבד הכרעת הרוב, אלה נבחרי הציבור שעשו פרסה אידיאולוגית. בדמוקרטיה יש רק מקום אחד שבו נקבע מי רוב, ומי מיעוט: בקלפי! ושם היה למתנגדים רוב מכריע.

הדמוקרטיה דוחקת באזרחיה להצביע באמצעות הסיסמה: "רוצה להשפיע - תצביע!". ההינתקות הייתה פשע נגד אזרחים ששיחקו את המשחק הדמוקרטי ללא דופי. הם רצו להשפיע, הצביעו, וניצחו בקלפי (פעמיים).

רק בדמוקרטיה של פרופסור אבינרי המנצחים בקלפי (להלן הרוב) בכו ברחובות, והמפסידים (להלן המיעוט) רקדו בכיכרות... וכאילו כל זה לא מספיק, אנחנו מדווחים ששמונה שנים אחרי העקירה, ומאות משפחות עדיין לא זכו לבית קבוע. ניצחו, נעקרו, והוזנחו. בושה. הלכתי לארכיון...