עושים שוק

המוזיאון כתפאורה

"אהבה בין השורות" - מחזה מקורי, המבוסס על סיפורי אהבה של לוחמות ושל לוחמי חרות ישראל (לח"י). חוויה תיאטרלית ייחודית, שבה השחקנים הם חלק מהקהל, ההצגה אינה על בימה והמוזיאון הוא התפאורה.

שחקני תיאטרון "הכרכרה" מציגים מחזה, המבוסס על מכתבים של אברהם 'יאיר' שטרן לרוני ועל סיפורי אהבה של לוחמים ושל לוחמות במחתרת.

בין השורות חבויים כינויי אהבה, סודות ולבטים, אהבה עצומה לארץ ולאדמה, תקווה וחלום על מדינה חופשית. במכתבים נחשפת תשוקתם של חברי המחתרת לחיות ולאהוב גם בעיצומו של המאבק המסוכן בבריטים, כשכל יום עלול להיות יומם האחרון.

האירוע יתקיים ביום ראשון, ערב ט"ו באב, 21 ביולי, במוזיאון לח"י, רחוב אברהם שטרן 8, תל אביב (טלפונים להזמנות - 03-6820288, 03-6837582). יתקיימו שתי הופעות: ב-18:00וב-20:00.
מחיר הכרטיס: 30 שקלים.

"חלק מהחוויה"

א׳ הקיף את מִקשת אבטיחיו בגדר-תיל תלתלית, שמא תסייע לבלום את הגנבים, העטים עליהם.

בינתיים האבטיחים עדיין ירוקים, לכעסם של הגנבים, שכילו את זעמם בכמה עשרות אבטיחים.

ונדליזם טהור - כנקמה על בזבוז זמנם.

חקלאים מכירים היטב את הגנבים, שבאים לשדוד את יבוליהם - עושים שוק. אנשים נורמטיבויים לחלוטין, שיוצאים לחלקות חקלאיות לא-להם עם שקיות, כדי למלאן בירקות ובפירות גנובים. ואיני מדבר על תפוז, או מלפפון אחד, אלא על כמויות מסחריות. פעם הייתי בטיול מאורגן. המדריך עצר ליד פרדס. חלק מהנוסעים חיפשו מקום מוסתר להתפנות, והמדריך הוליך את השאר לקטיף. כששב לאוטובוס, תמהתי על מעשיו. "זה חלק מהחוויה", אמר המדריך לנודניק.

כאמור, זה נורמטיבי, למרות שזו גניבה. אף גורם אינו פועל נגדה, ויעידו על כך החקלאים, שמתפרנסים די בקושי מיבוליהם, ועליהם לחלוק אותם עם ״עושי השוק״.

ים סוער

למרות התדמית, שאנחנו רוצים ליצור לה, לא היו לנו הרבה ניצחונות בקרבות מלחמת יום הכיפורים, אלא רק שכול וכישלון. בים מפלותינו בתשל"ד בלט מאוד הישגו של חיל הים, שניצח בקרבות הטילים הראשונים בים: אבן-דרך בלוחמה הימית בעולם.

ראוי לזכור זאת כשמטחי הפתיחה של פסטיוול ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים כבר נורו. הישראלים מחפשים בנרות ניצחונות, ומסובבים הכל, כדי שתיראה מראית-עין של ניצחון גם במפלה הקשה, שספגנו באוקטובר 1973.

כמו תמיד, הכישלון יתום, ולהצלחה יש אבות רבים. איני איש חיל הים, אך יש לי מושג מסוים מה אירע, מי אחראי - ובעיקר, מי הניע את התהליך המופלא, שהפך את חיל הים מסרח עודף בשנות החמישים-שישים לחיל משמעותי באמצעות רעיון מבריק להסב את "לוּז", טיל קרקע-קרקע, שחיל התותחנים לא ידע מה לעשות עמו, לטיל ים-ים "גבריאל". הטיל נועד לחמש את המשחתות הישנות, אך מהר מאוד הועבר לפלטפורמה חדשה - כלי-שיט, שתוכנן במיוחד למטרה זו.

כיום השמות שמואל טנקוס, יוחאי בן-נון ושלמה אראל עלומים לגבי רוב הישראלים. אלה מפקדי חיל הים, שהיו אבות הרעיון ומבצעיו - עם מתכנני הסבת ה"לוז" ועם מתכנני ספינות-הטילים.
לפני כשרים שנה יזמתי, כעורך כתב-העת מערכות, את פרסום הסיפור הגדול של קרבות הטילים הראשונים בהיסטוריה הימית. אחר כך, פורסמו דיווחים אחרים, שמטרתם הייתה לפאר מפקדים אחרים וקרבות אחרים.

האמבטיה הקטנה והכמעט סגורה של חיל הים רוגשת כבר עשרות שנים בגלל מתחים בין אלוף (מיל.) זאב אלמוג, שהיה מפקד זירת ים-סוף במלחמה ולאחר מכן מפקד החיל, לבין מתנגדיו. ואלמוג סוחב שובל גדול של מתנגדים עוד מימיו בשייטת 13.

תא"ל (מיל.) אפרים לפיד, שיזם את כנס "צוות" לציון ארבעים שנה למלחמה, הזמין את אלמוג להרצות על החיל במלחמה, ומבלי לדעת חולל צונאמי. עשרות ממתנגדיו של אלמוג, גם הם חברי ארגון "צוות", סערו, והציפו במכתבים את לפיד. הם טענו, כי אלמוג מעוות את מורשת חיל הים, כדי לפאר את עצמו. כמה שבועות נמשכה המהומה, עד שסוכם, כי למען שלום-בית, ירצה אחר על חיל הים במלחמה.

אלוף (מיל.) מיכה רם עלה לסכם את המלחמה ואת הישגי חיל הים בה בכנס "צוות" באולם סמורלש באוניברסיטת תל אביב. עשרות קצינים לשעבר בחיל הים ישבו בקהל, ונהנו. אין כמו שמחה לאיד שמעורבת בשמחת ניצחון. אחרים לא הבינו במיוחד את המהומה, וחלקם אפילו לא ידעו עליה.

כמו במלחמה, זה, כנראה, רק קרב ראשון, ויבואו נוספים, ולא רק בחיל הים, היחיד שרשם לזכותו הצלחות במלחמה אומללה זו.

נעים וחמים

התור היה ארוך למדי בצוהרי יום שישי. החניה מול חומוס פול אחמד סעיד באזור התעשיה תנובות בשרון (טלפון 09-8944898) הייתה צפופה, אך הרבה מקומות היו בין המסעדה לשער הכניסה למושב. לשם שינוי, לא הייתה חניה פרועה. מרכזי הקניות ההומים ושמו של החומוס הטוב במקום הביאו משפחות רבות. חלקן חיכו להזמנותיהם למנות, שיילקחו הבייתה.

לפנינו הגיעה קבוצה של תריסר סועדים במדים, שעיכבו את התור. בינתיים ערמה מלצרית נעימה על שולחננו פיתות חמות; חמוצים, עגבניות מרוסקות, שתובלו ביד קלה; פלחי בצל, עגבניות ופלפל חריף; וקנקן מים קרים, שהיה נחוץ בבוקר שישי הראשון של רמדאן, למרות המיזוג, שלא הקפיא אותנו.

הסודה הגיעה מיד, ובלסנו את התקרובת המתאבנת. מלצרית הגישה צלוחיות עם כדורי פלאלפל, ואחר כך רעננה בהתמדה את החמוצים ואת פלחי הירקות. אחרת עשתה עוד הרבה סיבובים בין שולחנות הסועדים עם כדורי פלאפל.

"משולשת" היא תערובת של חומוס, פול ומסבכה. באה לשולחנו בקערה עמוקה חמימה, נעימה, ומתובלת היטב. יחד עמה הגיעו קערת חומוס גרגרים חמים וקערת סלט ירוק גזור דק-דק עם המון בצל סגול, ששני פלחים גדולים של לימון עיטרוהו.

הרבה מדי אוכל - כולל התקרובות, וביקשנו לארוז את שאריות החומוס והסלט, כדי לאוכלם מאוחר יותר.

ויתרנו על הקפה, ומיהרנו לעמל יומנו ולהכנות לשבת.
אחמד וסעיד אינה מסעדת יוקרה, אלא מסעדת פועלים, שנותנת שירות מכל הלב, ואינה חסה על צלוחיות רסק עגבניות, ירקות, חמוצים וכדורי פלאפל. השירות היעיל והנעים מאוד עושה את המקום לחביב. לפי כמות הפעוטות והילדים, המקום ידידותי למשפחות ברוכות-ילדים.

כלכלה - שתי מנות חומוס, מנת סלט וסודה (קפה על חשבון הבית) - 74 שקל.

השארנו תשר נאה לצוות, ויצאנו לדרכנו שמחים וטובי-לב.

קודחים

"נהוג לקבוע כי על הצבא להיערך למלחמה הבאה ולא למלחמה הקודמת מאידך היות שאין איש יודע כיצד תראה המלחמה העתידית מן הראוי לקחת בחשבון שהיא לא תהיה בהכרח שונה מהמלחמה האחרונה. מן הראוי שנפיק לקחים מהעבר הלא כל כך רחוק שקדם למלחמת לבנון השנייה ולא נחזור על אותן טעויות שנית" - כותב עפר דרורי באתרו.

בניגוד לעפר, איני תולה תקוות גדולות במנהיגותנו הביטחונית. ומי שאינם מאמינים לי - שיטריחו את עצמם לצפות בסרט המדהים, "שומרי הסף", ויבינו עד כמה מצבנו קשה, כיוון שהדג מסריח מאוד מראשו.

כיוון שזיכרוני מסרב להימחק, קשה לי להשתחרר מהרעיון, שאת מערכת ביטחוננו מנהיגה חבורה של נכשלים סדרתיים.

רוב אלה כבר היו מעורבים בקשקוש הקודם של רה-ארגון הצבא כצבא חכם וקטן (בסוף המאה העשרים), שיצר ממנו צבא כושל מאוד ועוד יותר מסואב, שאת נפלאות ביצועיו ראינו בפוגרום של הקלגסים בשחור ביהודי קטיף ובהתרסקותו בלבנון 2.

כיוון שנער הייתי וגם זקנתי, אני תמה - עד מתי יעשו שרלטנים במדים ניסויים בבני-אדם תמימים שהפקירו בידיהם את ביטחון מדינתנו, ללא כל בקרה?! הרי השוטים במדים כורתים ברוב טיפשותם את הענף הדק והשביר, שאנחנו יושבים עליו (או, כפי שמתארת קריקטורה נהדרת: קודחים חורים בדפנות התיבה, המצילה אותנו מהמבול).