השנה-וחצי של האינתיפאדה הנוכחית, הוכיחו שצה"ל נלחם לא את המלחמה הנוכחית אלא עדיין את מלחמת ששת הימים. יש לו אנשי הנדסה קרבית מצוינים לפרק שדה מוקשים לדוגמא, אך לא לשמור במחסומים.
כדי להתאים את צה"ל למלחמה הנוכחית לא די בשינויים, אלא יש לחולל בו מהפכה. שום ראשי ארגון אינם מחוללים ברצון וביודעין מהפכה בתוך הארגון שלהם. לפיכך ראוי עכשיו ללמוד כיצד התחוללה בצה"ל מהפכת ה-101.
פעולות הטרור של הפלשתינים בשנים הראשונות אחרי מלחמת העצמאות, מצאו את צה"ל בלתי מוכן ללוחמת טרור. בארבע השנים שבין 1949 ל-1953 נכשל צה"ל בכל מבצעיו. גדול הכשלונות היה קרב תל מותילה בעמק כורזים מצפון לכינרת, שבו נאלצה כל חטיבת גולני בפיקודו של מאיר עמית להילחם שבוע ימים נגד 60 חיילים סורים שהקימו מוצב בשטח ישראל. שלושת גדודי החטיבה שלמו בגלל תיפקודם הלקוי בעשרות הרוגים עד שהסורים נסוגו.
במחצית השניה של 1953 התחוללה בצה"ל מהפכה שהחזירה לו יכולת הלחימה. היתה זאת מהפכת 101, המהפכה היחידה בתולדות צה"ל, מהפכה שהיוותה מוטציה בסדר הנורמלי של תפקוד צה"ל.
במרכזה של אותה מהפכה-מוטציה עמד רב סרן במילואים אריאל שרון, שלמד אז היסטוריה ומזרח תיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא התבקש על-ידי מפקד חטיבת המילואים של ירושלים, מישאל שחם, לארגן פשיטה נגד מחבלים בכפר נבי סמואל מצפון לבירה.
אותה פעולה נכשלה. שרון כתב דווח, ניתח את גורמי הכישלון והציע להקים בצה"ל יחידה מקצועית מיוחדת לפשיטות. מפקד החטיבה מישאל שחם הצטרף להמלצה, ומסר את הדוח אישית לראש הממשלה ולשר הביטחון דוד בן-גוריון. הרמטכ"ל מרדכי מקלף וראש אגם משה דיין התנגדו להקמת היחידה. בן-גוריון כפה עליהם את הקמתה. בכך מילא בן-גוריון את תפקידו במהפכה: הוא לא בלם אותה. ליותר מזה שום ראש ממשלה ושום ראש ארגון אינו מסוגל.
מחוץ לבן-גוריון, שלושה אנשים חוללו את המהפכה: אריק שרון העניק לה את המנהיגות המבצעית, סגנו שלמה באום נתן את החשיבה המבצעית, ובכיר לוחמיה, מאיר הר-ציון, תרם את החיילות המעולה שהיתה למודל בצה"ל עד היום.
יחידה 101 פעלה במשך ארבעה חודשים בלבד. בתקופה זאת היא ביצעה בהצלחה את כל משימותיה וחוללה מהפך בתחומים אלה:
1) היא הקנתה לצה"ל את עקרון ביצוע המשימה בכל מחיר;
2) היא יצרה נורמות של שליטה מקצועית בנשק;
3) היא יצרה נורמות של מקצוענות הכרת שטח הפעולה;
4) היא יצרה נורמות של כושר סבל גבוה מאוד.
מהפכת ה-101 חוללה צבא לוחם, אך לא צבא חכם, שמפקדיו מבינים את הוויית הצבא והמלחמה, מפיקים לקחים, ומסוגלים להתאים את עצמם ואת הצבא לנסיבות המשתנות תדיר. החולשה בתובנות של ראשי צה"ל לא גבתה מחיר בלתי נסבל עד אחרי מלחמת ששת הימים.
מאז אותה מלחמה הולך תיפקודו של צה"ל ונעשה גרוע ממלחמה למלחמה: הוא הותש במלחמת ההתשה בסוף שנות ה-60' ובתחילת שנות השבעים, הוא כשל במלחמת יום הכיפורים, הוא בוזה במלחמת לבנון, הוא לא גיבה מטרות לאומיות באינתיפאדה הראשונה, הוא ברח מדרום לבנון, והוא לא מגבה מטרות לאומיות עכשיו.
כמו בשנים הראשונות, אחרי הקמת המדינה, צה"ל זקוק היום ובדחיפות למהפכה ואותה הוא לא מסוגל לחולל בעצמו, כי אם היה מסוגל היה עושה זאת מזמן. את המהפכה מסוגלים לחולל אנשים הנמצאים היום בשולי מערכת הביטחון, האריק שרונים, השלמה באומים והמאיר הר ציונים של שנת 2002.
תפקידו של אריק שרון כראש ממשלה איננו לחולל את המהפכה, אלא לעודד אותה כפי שנהג בן גוריון. ההבדל בין ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל לבין ראש הממשלה הנוכחי, בתחום זה, הוא שבן-גוריון הבין שאין הוא מבין את הוויית הצבא והמלחמה וחיפש אנשים כאריק שרון שיבצעו את השינוי. ראש הממשלה הנוכחי, לעומת זאת, ואיתו גם שר הביטחון פואד בן-אליעזר והרמטכ"ל שאול מופז סבורים בטעות שהם מבינים מה יש לעשות כדי שצה"ל יוכל לגבות לאומיות. עד שהם לא יגיעו לדרגה הגבוהה של בן-גוריון, הוא הרף שהציב סוקרטס לפני אלפיים וחמש מאות שנים, וידעו שאין הם יודעים, לא תתחולל שום המפכה בצה"ל.
