|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
מתמודדי האח הגדול משפילים את עצמם לעיני כל. 30% הרייטינג של התוכנית הירודה הזו הם תעודת עניות לחברה בישראל, אבל למתמודדים בתוכנית לפחות יש מטרה, פרסום אישי + סיכוי יחסית גבוה לזכות בפרס יקר ערך. אבל הציבור, מתמודד בתוכנית האח הגדול הרבה יותר גדולה, חלולה, מקוממת ומסוכנת – ובנוסף האח הגדול שלנו גם מרושש אותנו
|
|
תוכנית האח הגדול. ריקנות וחלילות [צילום: מן הטלוויזיה]
|
|
|
|
|
החלילות השתלטה עלינו. החלילות בעיתונות, החלילות במדיה, החלילות בשלטון, החלילות בכל מקום. הערוץ הראשון אשר לא מתעסק או כמעט לא מתעסק בתוכניות הריאליטי החלולות והמזיקות, זוכה לאחוזי צפייה מאד נמוכים, ואילו הערוצים האחרים ובייחוד התוכן החלול שלהם זוכה לתשומת הלב של חלק מכריע של הצופים. תשומת ליבנו מיתרגמת מיידית לכסף (פרסום) והפרסום מניע מערכות כלכליות שלמות עד כי החלילות הזו הופכת להיות חלק בלתי נפרד מחיינו ומקיומנו. ממש כמו אותם לוחמים בקולוסאום אשר הציבור לא הגיע על סיפוקו אלא כאשר דמם ניקז והם נפחו את נשמתם (כחצי מיליון איש נפחו נשמתם בקולוסאום של רומא – לקול תשואות הקהל ה"מתורבת" וצמא הדם).
ציבור חלול זקוק למנהיגים חלולים
היום כמו אז, יושבים עשרות/מאות אלפי אנשים מול הרחבה/המרקע ורואים את האכזריות בהתגלמותה, נהנים בסיבלותם של אחרים, תחת התירוץ החלול שהקרבנות פועלים מרצונם החופשי. ואת החלילות המתמשכת הזו לאורך שנים מזהים גורמים חלולים, ומסיקים שציבור חלול זקוק למנהיגים חלולים, חוש הביקורת של הציבור החלול משובש ולכן הוא לא יזהה את חלילות מנהיגיו אלא להפך הציבור ראוה בחליליות יתרון, הציבור הוא עבד של החלילות היא מוזרקת לו ערב ערב הישר לווריד, ולכן אחת לארבע שנים ודאי ישים פתק חלול בקלפי. זה מגיע לנו, והשאלה היא אם נדע לעצור בזמן, האם תמיד נמשיך לחפש את האשמה בתרבויות של המיעוטים (כפי שקורה בכל מקום ומוביל לאסונות) או שנחפש בראש ובראשונה את האשם בתרבות שלנו? האם אנו רוצים להמשיך להיות חלולים ולהמליך עלינו הנהגה חלולה או שמא חפצי חיים אנו, חיים של תוכן עם הנהגה ראויה לעם של תוכן. מתמודדי האח הגדול משפילים את עצמם לעיני כל. 30% הרייטינג של התוכנית הירודה הזו הם תעודת עניות לחברה בישראל, אבל למתמודדים בתוכנית לפחות יש מטרה, פרסום אישי + סיכוי יחסית גבוה לזכות בפרס יקר ערך, אבל אנו, הציבור, מתמודדים בתוכנית האח הגדול הרבה יותר גדולה, חלולה, מקוממת ומסוכנת – ובנוסף האח הגדול שלנו גם מרושש אותנו. |
| תאריך:
|
24/07/2013
|
|
|
עודכן:
|
24/07/2013
|
|
אפרים הלפרין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
צנחן
|
24/07/13 13:48
|
|
|
|
2
|
|
שלמה שכטר
|
24/07/13 19:28
|
|
|
|
3
|
|
מילות שבח לתוכנית
|
25/07/13 08:39
|
|
לא מעט נכתב ודובר על שלטי החוצות ושלטי פרסום גדולים המציפים את רחובות וכבישי ערינו, ועל כך שהם מכערים את הסביבה ואם לא דיי בכך גם מהווים סכנה לבטיחות הנוסעים בכבישים.
|
|
|
|
|
במאמר מיליטנטי למדי וראוי לציון בעבור האומץ לומר את האמת, המתפרסם באתר ynet, העיתונאי החרדי פיני רוזנברג מבהיר לכל מי שרוצה לשמוע: לא יהיה גיוס חרדים, לא יהיה שוויון בנטל, לא יצליחו החילוניים לכפות, רחמנא לצלן, שום תרבות "מופקרת" על כלל החברה החרדית. והוא צודק. מי שאיננו מבין שהבעיה של החרדים אינה האומץ להתגייס לצה"ל אלא האמונה הצרופה שגיוס משמעותו התבוללות וחיסול החברה הדתית, כי אז ראוי לפשפש בתולדות היהודים בתקופה המודרנית, מאז האמנציפציה באירופה ועד היום. אם נבין זאת, כי אז אפשר לגשת לפתרון ריאלי ולא מתלהם, לא פופוליסטי ופוליטי, כאחד.
|
|
|
|
|
זאת תעודה עניות למיליון תושבי ירושלים כאשר מצניחים לעיר, את משה ליאון תושב עיר אחרת (גבעתיים) כדי לרוץ לראשות עירית ירושלים. בכך אנחנו יוצרים תקדים מביש, לפיו תושב שגר בעיר אחרת יוכל לנהל עיר אחרת , מבלי להיות קודם לכן תושב קבע בעיר, מבלי לגור כאן לפחות כמה שנים ולהגיע לירושלים ,כפי שמשה ליאון עושה על תקן של "אורח נוטה ללון".
|
|
|
|
|
יותר מדי מאוחר עולה על סדר היום הציבורי שלנו ההכרח להירתם לפתרון של שתי מדינות לשני העמים. שתי מדינות לשני עמים אומרים בנימין נתניהו ודב חנין, נשיאי ארצות הברית לשעבר וכיום, ראשי ממשלה בישראל בעבר וכיום. אך לא כולם מוכנים לאימוץ הפתרון שיעשה צדק לעם הנמצא במציאות של עם נשלט על-ידי עם אחר.
|
|
|
|
|
באחרונה עסקתי פעמיים בדוד המלך, בשני פוסטים בבלוג הזה: האחד על ספרו של שׂטפן היים והשני פוסט אורח באותו נושא מאת ידידי, שמעיה קידר, כאשר הדברים נכתבו, כבר ידעתי שאני יוצא למפגש משפחתי באומבריה, איטליה, אבל באותו מועד לא חשבתי על פגישה מחודשת עם דוד המלך, האחד, היחיד והאלמותי - פסל דוד מאת מיכלאנג'לו, המוצג באקדמיה בפירנצה.
|
|
|
|
|
