1. הכל מדברים על הצד הפוליטי של בחירת
הרבנים הראשיים, אך איש כמעט אינו שם לב לצד הכלכלי. בתפקיד הזה יש הרבה מאוד עוצמה ושליטה על הרבה מאוד כסף, במיוחד בתחום הכשרות - ושני הרבנים הראשיים החדשים זכו לתמיכה מצד מי שיש להם הרבה מה להרוויח מבחירתם.
הרבנות הראשית שולטת על מערך הכשרות, לו יש השפעה על מיליארדי שקלים בשנה. לפי חוק איסור הונאה בכשרות, רק הרבנות הראשית או מי שהוסמך מטעמה יכול לתת הכשרים (לצידם של רבנים מקומיים - שגם על מינוייהם יכולים להשפיע הרבנים הראשיים - ורבני צה"ל). הסמכות הזו חשובה ביותר הן בחיי היום-יום של מפעלים ומסעדות, הן בנוגע למזון מיובא ובמיוחד בשר בקר, והן בנוגע לשנת השמיטה (תזכורת: תשע"ה היא שנת השמיטה הבאה).
משפחתו של הרב
עובדיה יוסף, במיוחד בנו משה וכלתו יהודית, שולטת בהכשר "בית יוסף" שמגלגל הרבה מיליונים. לחרדים האשכנזים יש שורה ארוכה של הכשרים משלהם: בד"ץ העדה החרדית, חוג חת"ם סופר, הרב נסים קרליץ ועוד. לרב יוסף אפרתי, מקורבו של הרב
יוסף שלום אלישיב ז"ל, יש אימפריית כשרות שנכנסת להילוך גבוה סביב השמיטה. אם הרבנות הראשית לא מתירה לכל אלו לפעול, או לפחות לא מעלימה עין ממעשיהם, הם מבצעים עבירה פלילית.
רבנים נוחים יכולים להעניק הרבה מאוד משרות של משגיחים ולאפשר להכשרים הפרטיים הללו להמשיך להתחרות בהכשרים של הרבנות שבראשה הם עומדים. הרב
דוד לאו והרב
יצחק יוסף מצטיירים כרבנים נוחים כאלו, והלוואי שנתבדה.
2. עוד בנושא הכשרות. אני הייתי מציג למועמדים לרב הראשי שתי שאלות: האם אתה אוכל מההכשר עליו תתבקש לחתום והאם אתה אומר "הלל" ביום העצמאות? זה לא נוגע לציונות או לחרדיות, אלא למשהו הרבה יותר בסיסי: האם המועמד מאמין במערכת שבראשה הוא מבקש לעמוד והאם הוא ממלא את הנחיותיה. אני לא בטוח שהרבנים החדשים היו יכולים לענות בחיוב על שתי השאלות.
הכישלון של בנט
3. הן לרב לאו והן לרב יוסף אין תעודות "
ידין ידין" הנחוצות כדי לשמש כדיינים. למרות זאת, החוק קובע שהרבנים הראשיים הופכים אוטומטית לדיינים עם בחירתם. ולא סתם לדיינים: הם משמשים ברוטציה כנשיאי בית הדין הרבני הגדול וכחברים בו. זה בערך כמו למנות מישהו שאיננו עורך דין לנשיא בית המשפט העליון. החוק מאפשר זאת ("משפטאי מובהק"), אבל זה נעשה בדיוק פעם אחת בתולדות המדינה (הרב פרופ' שמחה אסף), והוא לא היה נשיא העליון. ראוי לתקן את החוק, כך שבראש מערכת הדיינות יישב דיין. זה נשמע מובן מאליו, אבל מתברר שאין זה כך.
4. הרב יצחק יוסף קיבל את תעודת הכושר לרב עיר - דרישת מינימום לרב ראשי - בבחינה בעל-פה כאשר אביו, הרב עובדיה יוסף, היה הרב הראשי לישראל. רק בשנת 2006 התברר שהתעודה שלו לא אושרה כחוק בידי מועצת הרבנות הראשית, ואז הוא קיבל אישור בלי בחינה נוספת. אם הרבנים הראשיים היו צריכים לעבור את הוועדה לבדיקת מינויים בכירים, לא בטוח שבנסיבות הללו היא הייתה מאשרת את הרב יוסף.
5. נפתלי בנט נכשל בענק. לקח לו זמן לאחד את הבית היהודי מאחורי הרב דוד סתיו, ולא עושה רושם שהוא ממש נאבק למענו. הטירון הפוליטי קיבל שיעור מהשועלים החרדים הוותיקים, שהוכיחו שלמרות שהם באופוזיציה - הם עדיין מסובבים את הציונות הדתית על האצבע הקטנה. בנט עוד יכול לתקן משהו, אם בתפקידו כשר הדתות ידרוש כעת להגדיל את הגוף הבוחר (כפי שהבטיח שיעשה), כך שלפחות במועצת הרבנות הראשית יהיה רוב ציוני. רוב כזה יוכל למנוע חלק מההתחרדות הנוספת הצפויה במוסד זה.
ההתערבות של וינשטיין
6. הרב דוד לאו ואביו, הרב ישראל מאיר לאו, היו אמורים להיות חברים בגוף הבוחר מכוח תפקידיהם כרבני ערים. היה צורך בהתערבות של היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, כדי להבהיר להם שמדובר בניגוד עניינים משווע. במקרה הזה וינשטיין צדק, וגם היה מקום להתערבותו משום שהיה צורך בהכרעה מעשית מיידית. מה שמטריד אותו הוא הלך המחשבה של האב והבן לבית לאו: הם לא הבינו את זה בעצמם, או שזה לא הפריע להם?
7. מצד שני, וינשטיין לא מנע את השתתפותם בבחירות של ראשי ערים החשודים ואף המואשמים בפלילים. גם כאן הוא צדק, כי החוק אינו אומר דבר על מצב כזה ולכן ראש העיר נותר בתפקידו עם מלוא סמכויותיו. המצב העגום הזה, כמו גם היאחזותו של
צבי בר בקרני המזבח של ראשות עיריית רמת גן, מחייב חשיבה ותיקון.
8. עוד מילה על וינשטיין: אין לעבור לסדר היום על התערבותו הבוטה וחסרת הסמכות בהליך הבחירה, תוך ניסיון לפסול ולאחר מכן לטרפד את מועמדותו של הרב שמואל אליהו. בלי קשר להתבטאויות של הרב אליהו (חלקן פסולות, חלקן מוכחשות, חלקן עמדה הלכתית), נאמר שוב: ליועץ המשפטי אין שום מעמד בבחירה. הוא לא נשאל לדעתו בידי הגוף הבוחר, ואין הוא יכול להתנדב לתת חוות דעת (שהן למעשה פסקי דין) לגוף פוליטי-ציבור. צריך לקרוא אותו לסדר, אבל תהיו בטוחים שזה לא יקרה.
9. רב ראשי אחד מספיק לגמרי. אם בוחרים (לשם שינוי?) רב שהוא גדול אמיתי בתורה, הוא מכיר הן את מנהגי אשכנז והן את מנהגי ספרד. בכל מקרה, שאלות בעלות משמעות מעשית נשאלות בידי הרב בקהילה או בבית הכנסת, שהוא מן הסתם בן אותה עדה. אבל אני בספק אם נזכה לראות רב ראשי אחד, כי איש לא יוותר על הכוח הפוליטי וההשפעה הכספית.
10. ולבסוף:
אריה דרעי בישל את בחירתו של הרב יצחק יוסף,
אהוד אולמרט פעל למען הרב דוד לאו. למרבה הצער, הרבנים הראשיים החדשים נכנסים לתפקידיהם ברוח גבית של שני עבריינים שהורשעו בעבירות שחיתות.
