הירי שהתבצע על מכוניתו של יו"ר המועצה המחוקקת הפלשתינית אבו-עלא על-ידי חיילי צה"ל במחסום מצפון לירושלים, הוא רק סימפטום ליד הקלה על ההדק במחסומי צה"ל בימים האחרונים.
הסיבה לכך נעוצה בעיקר, בתקרית במחסום אל-עריק ליד רמאללה בשבוע שעבר, בה נהרגו שישה מהלוחמים כאשר המחבלים המתקרבים למחסום באופן תמים יחסי תוך ניצול מזג האוויר הערפילי.
בעצם מאותו רגע שבו שמו הפלשתינים את מחסומי צה"ל כיעד, הם בעצם הכתיבו את תנאי המשחק האלה. אכן, מביך הדבר כאשר יורים על רכבו של אבו-עלא, קשה הדבר כאשר פוצעים באש אישה פלשתינית הרה, ובוודאי כאשר פוגעים ופוצעים קשה יהודים המזוהים בטעות כמחבלים, מצפון לחברון.
אגב, באשר לאבו-עלא, אין זו הפעם הראשונה שבה יש תקרית בין מחסום לבין רכבי יו"ר הפרלמנט הפלשתיני. כבר בתקופה בה הייתי מתאם הפעולות הממשלה בשטחים בשנת 1995, כאשר ניהלנו שיחות עם הפלשתינים בזכרון יעקב ואבו-עלא עמד בראש המשלחת הפלשתינית, היתה התקלות קשה במחסום ארז בין אבו-עלא לבין אנשי מג"ב אשר רצו לבדוק את רכבו כאשר אשתו היתה ברכב.
אבו-עלא התנגד ואומנם לא היה הירי, אך נוצרה תקרית לא נעימה שהעיבה גם על השיחות בהמשך.
גם על שיירתו של מוחמד דחלאן ירו בעבר סמוך למחסום ארז כאשר חזר משיחות עמנו. ובכלל, לא מעט עימותים ותקריות אירעו סביב המפגש בין הפלשתינים לבין מחסומי צה"ל. לגופו של עניין, צה"ל ומג"ב חייבים לתדרך ובעיקר לאמן היטב את חיילי צה"ל במחסומים, ובעיקר צריך שהכוחות היותר איכותיים ברמת אימון והמוכנות הגבוהים ביותר יהיו במחסומים.
לא ניתן לפעול ללא מחסומים, אבל צריך לשנות את מיקומם מדי פעם, ולא לפעול בשבלונה קבועה בפעילות של מחסום.
צריך לצייד את המחסומים במיטב הציוד בתצפיות יום ולילה. לעיתים כדאי למקם את המוצב המגבה את המחסום על גבעה או שטח השולט על המחסום ולא ממש בצמוד לו בשטח הנחות.
אבל מעבר לכך צריך להיות ברור לפלשתינים, שתקיפת מחסומים אינה משתלמת ושהם אלו שמשלמים את עיקר הנזק. ככל שתפחת תקיפת המחסומים כן יש סיכוי שהיד על ההדק שוב לא תהיה קלה - כפי שהיא היום. לכן, תקיפת מחסומים מבחינת האינטרס הפלשתיני, היא בעצם ירי עצמי ברגליים - וכדאי שיהיו ערים לכך.
