מחר (16.11.05) ייכנס לתוקפו "חוק התשלומים לפדויי שבי" שהתקבל בכנסת בחודש יולי השנה, זאת לאחר מאבק עיקש בן 10 שנים של קבוצת לוחמים, פדויי שבי ממלחמת יום הכיפורים, שהתאגדו בשנת 1998 לעמותה בשם "ערים בלילה".
במסגרת החקיקה ההיסטורית מכירה ישראל לראשונה בחובה כלפי פדויי השבי, במעמדם הייחודי ובבעיותיהן הייחודיות, הן בהיבט הרפואי והן בהיבט הנפשי.
"חוק זה מטרתו לבטא, באמצעות הכרה במעמד ומתן תשלום חודשי, את החוב שחבה מדינת ישראל כלפי מי שנפל בשבי האויב תוך כדי שירותו בצבא הגנה לישראל, או תוך כדי שירותו במשטרת ישראל, בשירות הביטחון הכללי או במוסד למודיעין... מתוך הכרה כי מי שנפל בשבי כאמור סובל מבעיות רפואיות ונפשיות ייחודיות הנובעות מהטראומה של הנפילה בשבי האויב ומהשהייה בשבי, המקשות עליו לחזור ולתפקד לאחר שחרורו מהשבי..." נכתב בדברי ההסבר לחוק.
על-פי החוק שנכנס לתוקפו תוקם ועדה (בהרכב של שלושה), אשר תקבע האם מבקש הינו פדוי שבי, זאת על-פי ארבעה קריטריונים:
א. המבקש נפל בשבי בעת שרות צבאי או בעת שירות בכוחות הביטחון. לעניין זה "שירות צבאי" כולל גם את השירות בארגוני ההגנה, האצ"ל והלח"י בתקופת טרום הקמת המדינה מיום 1.5.47 עד 31.12.48.
ב. המבקש שהה בשבי לפחות 14 ימים. לעניין זה לוועדה שיקול דעת להכיר באדם כפדוי שבי גם אם שהה בשבי פחות זמן.
ג. ארגון הצלב האדום אישר נאת פילתו בשבי של המבקש או שקיימת הוכחה אחרת.
ד. ובתנאי שהמבקש לא נפל בשבי עקב "התנהגות הרעה מאוד" או בעת עריקה מהשירות הצבאי.
על-פי החוק החדש, כל מי שהוכר כפדוי שבי, יהיה זכאי לתשלום של 1,000 ש"ח לחודש בצמוד למדד בסיסי בחודש ינואר 2004.
כל מי שנפל בשבי לפני יום תחילת החוק (16.11.05) יהיה זכאי לתשלום רטרואקטיבי בסך 1,000 ש"ח עבור כל חודש החל מינואר 2004 ועד החודש שבו הוכר כפדוי שבי.
יש לציין כי במידה ונפטר פדוי שבי, יהיה בן זוגו זכאי, בשעת פטירתו, לתגמול החודשי לתקופה של שנה מיום הפטירה.
עוד קובע החוק, כי התגמול החודשי לא יחשב כהכנסה, לא יוטל עליו מס הכנסה, לא יחשב להכנסה על-פי חוק הנכים ולא ניתן יהיה להעביר או לעקל את הזכות לתשלום.
הזכות להגיש בקשה להכרה על-פי החוק תתישן בתוך שנתיים מיום השחרור מהשבי ולכל מי שנפל בשבי לפני תחילת החוק - שנתיים מיום קבלתו (16.11.05).
בעמותת "ערים בלילה" מציינים, כי תחילת מאבקם התבצע מול מוסד אטום וחסר ידע מקצועי, כהגדרתם, אשר כלל לא רצה לטפל במאות פדויי שבי שחוו על בשרם טראומה כפולה של קרבות עקובים מדם וחווית שבי מענה ומשפילה.
עוד מציינים בעמותה שני אירועים אשר סימנו את תחילת השינוי בגישה לשבויים. הראשון, הוא פרסום מחקרם של פרופ' זהבה סולומון וד"ר יובל נריה בשנת 1995 על מצבם החמור של פדויי השבי ממלחמת יום הכיפורים. השני, הוא סרטו של הבמאי והמפיק יואב בן דוד, פדויי השבי הסורי, על מצבם של השבויים בשנת 1966.
