התמונה מתבהרת

כדור השלג בפרשת הרפז מתגלגל בביטחה. ככל שחולף הזמן, כך נחשפות ידיעות המובילות למסקנה אחת עיקרית: היה גם היה ניסיון פוטש של חבורת קצינים כנגד הדרג המדיני. נכון שהוא לא הצליח לגמרי, היינו הדחתו של שר הביטחון, אך הוא בהחלט הצליח חלקית: הדחת רמטכ"ל נבחר, הלא הוא יואב גלנט.

מובן מאליו שהכל לכאורה עד שתסתיים חקירת המשטרה והפרקליטות. אמרנו מייד עם התפוצצות הפרשה הנושאת את שמו של אחד השחקנים המרכזיים בקשירת הקשר לפוטש, לכאורה, בועז הרפז. הוא היה איש האיסוף, הביצוע בשטח, אך להערכתנו, לא היחידי ולא הבכיר ביותר. מי שניהל את כל הפרשה, לפי הפרסומים בתקשורת, היה הרמטכ"ל דאז אשכנזי. נעז ונאמר שגם קצינים בכירים מאוד אחרים היו בסוד העניין, ולא רק אל"מ וינר, עוזרו של הרמטכ"ל.

עיתון הארץ יודע לספר על שני תצהירים חשובים ביותר שנחשפו בתקשורת, מהם ניתן להבין את מימדי הפרשה ואת הסכנות האיומות למשטר הדמוקרטי בישראל. וכך בתצהיר של שר הביטחון לשעבר, ברק: "קבוצת קצינים, אשר עימה נמנו עוזר הרמטכ"ל לשעבר ארז וינר, סגן אלוף (מיל.) בועז הרפז ודובר צה"ל לשעבר תת-אלוף (מיל.) אבי בניהו, "פעלה בהנחייתו ובהובלתו של הרמטכ"ל דאז אשכנזי ולהבנתי מתוך מטרה לסכל תהליך חוקי של מינוי רמטכ"ל לצה"ל... ולפגוע בסמכויות הדרג המדיני".

בתצהיר כלולה הטענה שלבועז הרפז היה חלק מרכזי באיסוף חומר מכפיש על שר הביטחון וכי הוא הביא אותו בפני אשכנזי, הן במישרין והן בעקיפין - באמצעות רעייתו רונית אשכנזי ועוזרו ארז וינר. לא מן הנמנע ששר הביטחון לשעבר, שומר לעצמו את הקלפים קרוב לחזה, לכן לא הוזכרו קצינים בכירים אחרים. אנו משערים שמעבר לקבוצה המוזכרת לעיל, היו קצינים בכירים נוספים שהיו בסד העניין, כולל אלופים למיניהם, בין אם שירות פעיל ובין אם במיל.. קשר מסוג זה מחייב היערכות יותר רחבה מאשר שלושה או ארבעה קצינים בכירים. לא סביר שכדי לסכל בחירת רמטכ"ל, מספיקה הקבוצה המוזכרת לעיל.

באותו התצהיר, ברק מייחס לקושרים עבירות חמורות ביותר, לכאורה: "זיוף מסמך; שימוש במסמך מזויף; איסוף מידע מכפיש על הדרג המדיני ועל קצינים בכירים בצה"ל; ושיבוש הליכי חקירה - והכל בניגוד לקוד הפלילי, לחוק יסוד הצבא, לנורמות הפיקוד ולרוח צה"ל". עובדות אלה היו, ככל הנראה, ידועות לפרקליט הצבאי הראשי הקודם, מנדלבליט, אך הוא נמנע מלהורות על חקירה מאומצת, לכן התנהגותו תמוהה עד מאוד.

גם היועץ המשפטי לממשלה לא שש כדי להורות על פתיחת חקירה משטרתית מקיפה, אלא הסתפק בחקירת הזיוף של "מסמך הרפז". זהו כשל חמור ביותר. טענותיו של ברק וודאי היו מוכרות לראשי מערכת אכיפת החוק, הן בצבא והן במחוצה לו. המעשים המיוחסים להרפז, שהיה השליח ולא בלבד, חמורים ביותר הגובלים בהפקרה ביטחונית טוטאלית. כך שר הביטחון בתצהיר הנ"ל: "עצם היחשפותו ומעורבותו של הרפז, שהינו גורם פרטי, עם פוטנציאל של אינטרסים זרים כולל עסקיים, בעניינים רגישים ומעודכנים הנוגעים למערכת הביטחון באופן בלתי מורשה ובניגוד לפקודות הצבא, סיכן את בטחון המדינה והפועלים בשמה ובשירותה".

על הקשרים הללו בין עסקים פרטיים בהם מעורבים, בין היתר, אשת הרמטכ"ל לשעבר ובנו (ראה התייחסות לסוגיה זו בספרם של ברגמן ומרגלית), יש בהם די כדי לעורר חשדות כבדים ביותר לגבי התנהלות לשכת הרמטכ"ל ואגפים בכירים ביותר במטכ"ל. מעשים אלה היו צריכים, מלכתחילה להדליק נורות אזהרה אדומות ולחקור אותם כפי שדרש, חזור ודרוש, מבקר המדינה לשעבר, מיכה לינדנשטראוס.

לכאורה, פרשת הרפז היא ניסיון פוטש לפי כל ההגדרות. פוליטיקאים ובכירים במערכות הביטחון למיניהם, התגייסו (איך לא?) משפטנים וכדומה כדי להכשיר את השרץ הזה. זהו מעשה מבזה, מבחיל ומעורר תהיות לגבי התנהלות כוללת של המערכות החשובות ביותר במדינת ישראל.