"העבודה בשניים אפשרה לגביזון ולמדן להגיע להסכמות מרחיקות לכת ואמיצות בכל הנושאים השנויים במחלוקת. על החיסרון של 'העדר ייצוג' לקבוצות אחרות, חיפו מחברי האמנה באמצעות הבאת פרטי ההסכמות בפני קבוצת ביקורת של אנשי ציבור, לצורך קבלת היזון חוזר. חלק מהשגות קבוצת הביקורת שולבו בנוסח האמנה".
כך כותבים הרב יעקב מדן ופרופ'
רות גביזון על האמנה הנושאת את שמותיהם, אותה ניסחו לפני עשור במטרה להגיע להסכמות בנושאי דת ומדינה. יוזמה וולונטרית ברוכה, אשר במודע גובשה בידי שני אנשים בלבד, בנימוק שפורומים רחבים מגיעים למכנה משותף עמום. אבל היו שם שני אנשים והם קיבלו היזון חוזר מרבים אחרים.
את ההגדרה של ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" מתבקשת גביזון לקבוע לבדה. אדם אחד, ברוך-כשרונות ככל שיהיה, אמור למצוא את הניסוח שיקבע במידה רבה את אופיה של המדינה. הניסוח שיכריע בשאלות כמו תחבורה ציבורית בשבת, נישואין וגירושין, גיור ואפילו זכותו של העם היהודי על ארצו. אדם אחד.
זהו מצב בלתי מתקבל על הדעת, בלשון המעטה. באחריות לו נושאות
ציפי לבני שהטילה את המשימה וגביזון שהסכימה לקבל אותה. על לבני אני לא מתפלא: פוליטיקאית שרוצה כותרות. אבל גביזון נחשבת לאישה רצינית ביותר, כלת פרס ישראל, מועמדת לבית המשפט העליון; איך היא מוכנה ליטול על גבה הבודד משימה כזו? מדוע לא דרשה שימנו עוד מישהו לצידה? מדוע לא הודיעה שהיא תקים צוות שיעבוד איתה? כל מה שאמרה היה: כאשר אסיים, אשמח לשמוע תגובות.
האמת היא, שאת התגובה הראשונה היא קיבלה שעה קלה לאחר פרסום ההודעה על מינויה. לשכתה של לבני נאלצה להבהיר, כי ראש הממשלה ידע על המינוי - אך לא הסכים לו, כפי שנאמר בהודעה המקורית.
בנימין נתניהו למעשה אומר ללבני ולגביזון: תשחקו כמה שאתן רוצות; זה לא מחייב אותי ובוודאי שלא מחייב את הממשלה. יש כאן מינוי של שרת המשפטים, שלכל היותר תצטרך להחליט האם ההגדרות של גביזון נראות לה - הא ותו לא.
בעצם, כל שר יכול עכשיו למנות מישהו מטעמו שיעשה עבודה מקבילה.
יאיר לפיד יאמר: אני ראש הסיעה השנייה בגודלה בקואליציה, גם אני רוצה לחוות דעה.
נפתלי בנט יאמר: כשר הדתות יש לי נגיעה ישירה לנושא, גם אני צריך עצה. משה יעלון יאמר: מישהו צריך לדבר אתי על מצב בו חלילה חיילים יעדיפו את הרב על פני המפקד.
יעל גרמן תשאל: ומה עושים כאשר פיקוח נפש מתנגש עם סירובו של חולה לקבל טיפול רפואי?
שי פירון יטען, שמדובר בנושא שחייבים לדון בו בבתי הספר ולכן גם הוא ימנה פרופסור שייעץ לו.
יצחק אהרונוביץ יתהה כיצד ליישב זכויות אסירים עם חובותיהם.
שלא לדבר על מפלגות האופוזיציה. המפלגות הערביות יבקשו חוות דעת לפיה המילה "דמוקרטית" גוברת על המילה "יהודית". המפלגות החרדיות יזמינו מומחה שיאמר בדיוק את ההפך. ומובן שגם ל
שלי יחימוביץ' יש זכות ואף חובה להביע את דעתה.
בקיצור: מדובר במהלך סרק לצורכי תקשורת בלבד. ניסיון אמיתי למצוא הגדרה ל"מדינה יהודית ודמוקרטית" מחייב עבודה רצינית ומקיפה. הוא מחייב הקמת גוף רחב, שאפילו אם יגיע להגדרה עמומה - לפחות יהיה זה משהו שרוב הציבור יוכל לחיות איתו. הוא אינו יכול להיעשות במינוי של אדם אחד, שלכל היותר ייצג את העמדה של עצמו. זה לא יהודי וזה בטח לא דמוקרטי.
