יחי ההבדל

המנקרים

לא, לא רק הציפורים מנקרות. על-פי נתוני סקר חדש, שפורסם לאחרונה, מתברר ש21% (!) מנהגי ירושלים 'מנַקרים' - נרדמים בשעת נהיגה. זהו נתון מדאיג ביותר. אז לפני שמפנים אצבע מאשימה לתשתיות הכבישים כגורמות לתאונות, ואחרי עבירות התנועה המוּכרות, דוגמת נסיעה במהירות מופרזת או באור אדום, עקיפה וכד', קַבלו עוד גורם אנושי מובהק לתאונות דרכים - עייפות יתר הגורמת לשינה בנהיגה.

יש להניח שירושלים לא לבד, וכי הבירה משמשת מִדגם מייצג למה שמתרחש גם בערים אחרות ובכבישי הארץ כולה. לאור העובדה שמדובר בשיעור גבוה של נהגים מנקרים, על משרד התחבורה לצאת בקמפיין הסברה להגברת עירנותם של הנהגים ומוּדעותם לכך. זאת בצד אכיפה וענישה מחמירה על שעות נהיגה, מעֵבר לחוק המותר, לנהגים פרטיים, ובמיוחד לחברות מעסיקות החוטאות בכך. ויפה שעה אחת קודם כי בנפשנו הדבר.

הכל פוליטי

ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מריץ קמפיינים בעיתונות נגד משה ליאון, שאינו ראוי לרוץ לראשות הבירה, משום שאינו תושב שלה, על כל הזכויות והחובות הכרוכות בכך.

אז איך זה שרק לפני שנתיים המליץ ברקת בחום על הארכת מינויו של ליאון כיו"ר הרשות לפיתוח ירושלים, לקדנציה נוספת, כמי שתרם רבות להצלחתה ולפיתוחה של העיר, והביע את אמונו המלא בו? מדוע אז העובדה שליאון היה תושב גבעתיים לא הפריעה כלל לברקת, ולא פגעה בתיפקודו המוצלח בבירה? מה השתנה מאז ועד היום - האם רק העובדה שליאון הוא כיום המתחרה לברקת במירוץ לראשות העיר? יחי ההבדל הקטן!

מתברר שהפוליטיקה הלא יפה של ברקת, שמצהיר על עצמו כאישיות לא פוליטית, היא שעושה את ההבדל מלפני שנתיים. טוב יעשה ברקת אם יתמקד בבחירות המוניציפליות בהצבעה על הישגיו במקום בקמפיין נגטטיבי נגד מועמדים אחרים, הפוגע ביושרו ובתדמיתו הציבורית ובמקרה הזה גם מעמיד את עצמו באור מגוחך. סיסמת הדגל - תן להישגים לְדַבֵּר.

הפסד לאוניברסיטה

האוניברסיטה העברית הודיעה על פתיחת קמפוס חרדי. ראוי לברך על צעד זה. אלא שהסתדרות הסטודנטים, כפי שפורסם, מתנגדת לכך ויוצאת נגד ההפרדה בין גברים לנשים.

נראה שההסתדרות מתעלמת מהעובדה שאין מדובר באפליה, אלא כמו בצבא, בהתאמת מסגרת מיוחדת לאורח החיים החרדי. ברור שהחרדים לא יתפשרו על עקרונותיהם - ובכלל זה הפרדה בין המינים - למען הלימודים.

ראוי לציין שהאוניברסיטה אינה הראשונה שיזמה זאת. קדמו לה הטכניון ומכללות חילוניות שונות, המכבדות את עצמן, שקלטו את הפוטנציאל האינטלקטואלי והמקצועי האדיר שטמון במגזר החרדי, והבינו כי פתיחת הקמפוס לחרדים תזרים משאבים כספיים למוסד. לכן אם האוניברסיטה תיכנע להסתדרות, ולא תפתח את הקמפוס, רק היא שתפסיד וחבל.

תופעה מדאיגה

דומני שלא צריך להיות פרויד, או נציגו העיתונאי חנוך דאום עלי אדמות, כדי להשתעשע בתיזות קיצוניות, לפיהן התינוקות שנשכחו ומתו ברכב, הוריהם רצו להתפטר מהם. אך בניגוד לדעת מלומדים הסבורים שזה יכול לקרות לכל אחד, בהצביעם על העובדה שזה קרה להורים נורמטיביים, דומני כי, עם כל הכבוד, מדובר בתופעה בלתי סבירה.

פעוט איננו חפץ - זאת לא קלישאה, אלא מציאוּת. ולכן לא ייתכן שהוא יישכח ברכב. ואם נזקקים לאמצעים טכניים כדי להיזכר בו, ביצור האנושי הקטן, האמור להיות בבת עיניהם של הוריו, זוהי תופעה מדאיגה מאוד האומרת דרשני.

עוגן לעגונות

הלכה וחוק, משפט ויצירתיות, ופעילות עולמית נמרצת עם צניעות הולכים ביחד? התשובה היא כן. תשאלו את עו"ד הרב צוריאל בובליל, שהקים לפני 3 שנים את המרכז הבינלאומי להתרת עגונות. במהלך השנים הללו, הרחק מזרקורי התקשורת, שיחרר לא פחות מ-32 נשים מעגינותן.

אז אחרי שהראשון לציון, הרב יצחק יוסף, הכריז, בעקבות אביו, על הפרויקט הלאומי של התרת עגונות, קַבלו את בובליל, האיש שפועל כאמור במרץ רב בנושא, שהפך למפעל חייו, תוך תיאום בין המוסדות השונים בעולם. נראה שלמדינת ישראל יש עוד הרבה מה ללמוד מהאיש בנושא זה, כמו בתחומי רווחה, דיור, ומיגור עבריינות בכלל, כיצד לפעול בתיאום עם כל הרשויות ביעילות ובצינעה, בלי דיבורים ופחות ביורוקרטיה, להשגת מטרות חברתיות חשובות. ואז ישראל תהיה יפה יותר.