לאחר שנתיים ברור כי התהליך אשר כונה "האביב הערבי" לא מביא בשורות טובות לעמי ערב מחד, ולמדינת ישראל מאידך. הדוגמאות הטובות לכך הינן: מצרים וסוריה.
בסוריה נאבקים מזה כשנתיים כוחות אופוזיציה מצד אחד, ואנשיו של הנשיא באשר אל-אסד מצד שני. נכון לעכשיו אנו נמצאים במצב של שוויון כאשר המורדים שולטים בערי השדה,ואנשיו של אסד שולטים בערי החוף.
הדילמה הבינלאומית
בניגוד למה שמצטייר היום מבינות מרבית המדינות המובילות באירופה (להוציא את רוסיה) כי אסור לתת לטבח להמשך, אך הן מתלבטות בנוגע לאופי הפעולה.
- הן לא מוכנות לפעול ללא תמיכתה ופעולתה של ארצות-הברית, אשר עדיין נחשבת כמעצמה עולמית חרף מצבה הכלכלי הקשה.
- הן לא רוצות לשלוח חיילים למלחמה בלי תוחלת.
הדילמה האמריקנית
ההתלבטות של הנשיא אובמה באם לפעול אם לאו נובעת ככול הנראה משני דברים עיקריים: המצב בארצות-הברית כיום, ועמדות האישית בנוגע לסכסוכים בינלאומיים.
- רוב סקרי הקהל מראים שהעם האמריקני לא מעוניין שחייליו ייהרגו בסוריה במלחמה שלא ברורות תוצאותיה (כמו שקרה בעירק ובאפגניסטן).
- אובמה הוא אדם הומניסט שמאמין בתקיפות מהירות מהאוויר באמצעות מזלטי"ם ,או מהים באמצעות טילי שיוט ולא בפעולה כירורגית רחבה אשר עשויה להוביל להרג מאסיבי של חיילים אמריקנים.
זו כנראה תהיה מהותה של הפעולה האמריקנית: הפגזות נקודתיות של אתרים מסוימים,ולהמנע עד כמה שניתן מפעולה קרקעית.
כמובן שכדי לקבל לגיטימציה מהאו"ם אנשיהם של קרי והייגל יצטרכו להציג בפני העצרת הכללית הוכחות לשימוש בנשק כימי של מי משתי הקבוצות.
הזווית הישראלית
מצב זה מחזיר אותנו למציאות של מלחמת המפרץ הראשונה אשר פרצה כזכור,בינואר 1991. גם אז הנשיא בוש האב גייס קואוליציה רחבה כדי להפיל את משטרו האכזר של
סדאם חוסיין אחרי שהשתמש בנשק כימי נגד העם הכווייתי ובני עמו.
מי ששלמה את המחיר הייתה ישראל אשר לא שותפה בקואוליציה, אך נפלו בשטחה (קרי: באזור המרכז) מספר לא מבוטל של טילי סקאד.
כזכור, ראש-הממשלה דאז המנוח
יצחק שמיר החליט שלא להגיב ולתת לאמריקה ושותפתיה לגמור את העבודה.
למרות שרוב הפרשנים מעריכים כי הסיכוי שאסד יתקוף את ישראל בטילים הינה נמוכה, די ברור שבסיטואציה דומה, ישראל תגיב ובעוצמה רבה לאו-דווקא נגד אסד כי אם נגד אנשי הג'יהאד העולמי אשר מאיימים על ישראל לא פחות מחיזבאללה, אחים מוסלמים, ארגונים סלאפים.
מה שבטוח יהיה מעניין בתקופת החגים הבאה עלינו לטובה.
