הטבלה המחזורית

היום אנחנו יודעים שבשנה האחרונה לא רק הליגה הסורית לזכויות אדם העבירה לממשלות המערב נתונים על תקיפות כימיות. פעילים של ארגונים הומניטריים הפועלים בסוריה עברו בחשאי השתלמויות, ובהן למדו איך לאסוף ממצאים בשטח וכיצד לקחת דגימות עור, רוק, דם ושיער כדי לספק הוכחות לתקיפה בנשק כימי. כלומר, עוד לפני הטבח בחוטה הצטבר במערב מידע על שימוש שיטתי בנשק כימי, גם אם בהיקפים שלא היה בהם לזעזע או לגרום לנשיא אובמה או לממשלות אחרות להכריז על חציית קו אדום.

אך כאן בדיוק הטבלה מראה שייתכן שהגישה הזאת הייתה מוטעית מלכתחילה. ככל הנראה הניסיון להתחמק מהכרזה על קו אדום במקרים בסדר גודל קטן גרם לתעוזה גוברת והולכת ולשימוש מורחב בנשק כימי. מה שהכי מטריד בניתוח נתוני הטבלה הוא העובדה שבכל הנוגע לטבח בחוטה הכתובת הייתה על הקיר.

השכונות והפרברים שהותקפו ב-21 באוגוסט הותקפו בחודשים האחרונים בתדירות גוברת במקביל להתגברות הקרבות באזור בין הצבא הסורי למורדים. כוחות המורדים בפרברים הסמוכים לדמשק הלכו והתחזקו בשבועות האחרונים ואיימו על דמשק עצמה. נראה שבתגובה ללחץ גבר השימוש המאוד "מבוקר" בנשק כימי. הסיבה שהמקרים הללו עברו מתחת לראדאר הייתה שברובם מספר ההרוגים היה פחות מעשרה בעוד שמספר הנפגעים נמדד בעשרות. הטכניקה הזאת נועדה לזרוע אימה ושיתוק בשדה הקרב מבלי לחצות קו שיזמין תגובה מערבית.

אולם בשבועיים האחרונים משהו כנראה השתנה או השתבש. מה שצריך היה להדליק אורות אדומים מהבהבים היה מקרה תקיפה שעל-פי טבלת הליגה הסורית לזכויות אדם התרחש בחמישה באוגוסט בדומא - שבועיים בלבד לפני הטבח בחוטה. בדומא אומנם לא היו הרוגים, אך מספר הנפגעים שנחשפו לגז סרין בדרגות חומרה שונות הגיע ל350-.

שאלתי את עבד אל-כרים ריחאווי איך הוא מסביר את הנתונים. מה התרחש בחוטה בזמן האחרון שהוביל לחציית כל הקווים האדומים. אומנם האמריקנים, הבריטים והצרפתים טוענים שהאחראי לטבח הוא המשטר הסורי, אך על פניו היה זה שיגעון מוחלט מצד המשטר הסורי להורות לצבא להפעיל נשק כימי בהיקף נרחב דווקא כשמשלחת פקחים של האו"ם מגיעה לבדוק טענות על שימוש בנשק כזה.

"יש לי השערה, לא יותר מזה", אמר ריחאווי. "ההשערה שלי היא שהטבח בחוטה הוא תגובה לניסיון של המורדים להתנקש בבשאר בעיד אל-פיטר. המורדים ירו על שיירתו בדרכו לתפילה. בשאר עצמו אומנם לא נפגע אך היו הרוגים ופצועים, ביניהם הגנרל ג'מיל חאתם מביטחון חיל האוויר הסורי, שהוא חוד החנית של הצבא. אולי הטבח בחוטה היה נקמה של אנשיו".

אולי. הגרסה שלפיה ההוראה להפעיל נשק כימי הגיעה לא מאסד עצמו אלא מקצינים, שפעלו על דעת עצמם, היא חלק מהתיאוריות שמסתובבות בימים האחרונים. האם הכוונה לקצינים בביטחון חיל האוויר, כפי שחושב ריחאווי, או אולי ביחידה מיוחדת ללחימה כימית שפעלה בהשראתם? את זה נדע רק בהמשך, אם בכלל.

מול תיאורית הנקמה של ריחאווי הצטבר בימים האחרונים מידע אותנטי ומשמעותי משדות הקטל של סוריה, שכאשר בוחנים אותו מקרוב הוא עושה יום כיפור, אבל ממש, לכל הכתבים הצבאיים ולכל הכתבים לענייני ערבים במדינת ישראל. ואולי לא רק להם. כי אולי חלק מן ההסבר למה שקרה בחוטה התרחש ממש מתחת לאף של כולנו, סמוך מאוד למשולש הגבולות ישראל, ירדן וסוריה.

יום לאחר הטבח פרסם העיתון הצרפתי 'לה-פיגארו' כתבה שבה רואיין חוקר בכיר במכון הצרפתי לניתוח אסטרטגי, דויד ריגולט-רוז. לדברי החוקר הצרפתי ארבעה ימים לפני הטבח בחוטה חצו 300 לוחמים של צבא סוריה החופשית את הגבול מירדן לסוריה. לוחמים אלו שעברו סינון קפדני על-ידי אנשי ה- CIAשהו בחודשים האחרונים בבסיס צבא ירדני סגור ועברו אימונים מפרכים, שנועדו להכשירם להיות ראש חץ של הלוחמים שישנו את מאזן הלחימה בשטח לטובת המורדים. העובדה שה-CIA מאמן את כוחות המורדים ידועה כבר חודשים ארוכים. החידוש בדברי החוקר הצרפתי הוא שהפרויקט נועד להקים אזור חיץ בין ירדן לסוריה, שבו יפעל בחופשיות כוח העילית החדש של צבא סוריה החופשית, בחסות סוללות טילי הפטריוט שהציבה ארה"ב בירדן ומטרייה של מטוסי F–16 ירדניים.

אולם על-פי ריגולט-רוז, לא זו בלבד שהצבא הסורי זיהה את החדירה, ייתכן שזה היה הטריגר שגרם להפעלת הנשק הכימי בחוטה. חדירת הכוח פורשה בצבא הסורי כראשיתה של מתקפה זרה על סוריה. יתרה מכך: במהלך הקיץ היה טפטוף של לוחמים שעברו אימונים בירדן והגיעו לפרברי דמשק. האימפקט של נוכחותם, במיוחד באזור חוטה א-שרקייה הורגש היטב על-ידי הצבא הסורי, שבכל החודשים האחרונים לא הצליח להדוף את המורדים ולחסל את האיום על דמשק.

כל זה צריך היה להדליק נורות אדומות גם בישראל, אך שום דבר מכל ההתרחשויות הדרמטיות האלו לא מצא את דרכו לתודעת הציבור הישראלי, שבימים האחרונים נוהר למרכזי חלוקת ערכות המגן.

אולם הדברים לעולם אינם כה פשוטים. מאמר מקביל שפרסם החוקר החשוב יוסף בודנסקי מתייחס גם הוא לאותו אירוע חמקמק של חציית כוח העילית של צבא סוריה החופשית מירדן לסוריה. על-פי בודנסקי הכוח שאף להגיע לדרעא ולהכריז עליה כבירת סוריה החופשית.

אלא שכאן נפרדות דרכיהן של בודנסקי וריגולט-רוז. בעוד שהחוקר הצרפתי מעריך, שחדירת הכוח בן מאות הלוחמים היא שגרמה למצוקה בדמשק שהביאה להפעלת הנשק הכימי, בודנסקי מתאר תמונה שונה לחלוטין. לדעתו כוח העילית של המורדים לא הספיק לעשות הרבה בטרם נתקל בהתנגדות של הצבא הסורי. באופן פרדוקסלי, חברו למלחמה הכוחות הג'יהאדיסטיים המקומיים המכונים בריגדות ירמוך, שהתנגדו גם הם למה שנתפס על ידם כחדירת כוח זר לשטחם. כוח העילית מצא את עצמו מכותר ונאלץ להזעיק סיוע.

לצבא הסורי לא הייתה סיבה לחוש מצוקה גם באזור חוטה, מכיוון שיומיים בלבד לפני המתקפה הכימית, הניחו 50 מורדים באזור חוטה את נשקם וחצו את הקווים. חלקם אף הופיע בטלוויזיה הסורית ותיארו את יחסם הרע של הכוחות הג'יהאדיסטיים לאוכלוסיה המקומית. אפילו המגעים עם כוח הפקחים של האו"ם שהגיע ב-19 באוגוסט לדמשק התנהלו בסך הכול על מי מנוחות. המשטר לשיטתו תפקד היטב, ולא הייתה לסורים שום סיבה לפתוח במתקפה כימית, שבבת אחת תטה את העולם כולו נגדם.

עבור המורדים, לעומת זאת, המצב נראה רע למדי. ההנחה היא שהממשל האמריקני לא יתערב בסוריה אלא אם כן תיווצר מצוקה הומניטרית דרמטית מהסוג המוכר מבוסניה, מקוסובו ומלוב, והדרך היחידה לגרום להתערבות כזו הוא רק בתגובה לביצוע זוועות שאין הדעת סובלת, למשל באמצעות שימוש בנשק כימי. האם ייתכן שבחוטה התרחש משהו, שעד לרגע זה איש אינו מבין, אך המורדים הם שעומדים מאחוריו? לא פשוט לעמוד מאחורי טענה כזו, שמזמינה את כינוי הגנאי הידוע על תיאורי הקונספירציה. העניין הוא שבדרך למתקפה נעלמים הספקות. הזעם הקדוש לא מתיר להם מקום. אבל בניסיון להתמודד בצורה רציונלית עם כל ההוכחות שמציג המערב שכוללות יירוט שיחות של הצבא הסורי וכיוצא באלו, השורה התחתונה היא שאין בכוחן ליישב את חוסר ההיגיון הבסיסי בביצוע הטבח בחוטה על-ידי המשטר הסורי. הדבר הכי חמקמק בפרשת המתקפה הכימית בחוטה הן העובדות.

נחשו מי הגיע בשבוע האחרון לביקור בטהרן? תת-מזכיר האו"ם, ג'פרי פלטמן. האירנים מכירים אותו מקרוב עוד מתקופת שירותו כשגריר ארה"ב בביירות בזמנים הבוערים של מהפכת הארזים, שהביאה ליציאת סוריה מלבנון.

מה שהפך את ביקורו של פלטמן למעניין הוא הצטלבותו עם ביקור נדיר של שליט עומאן, הסולטן קאבוס, בטהרן. במהלך ביקורו חתם הסולטן על הסכם לאספקת גז מאירן בהיקף של 60 מיליארד דולר. אך לא זו הסיבה שבגללה עוררה נוכחותו בטהרן עניין כה רב. קאבוס הוא היחיד מבין שליטי מדינות המפרץ שעדיין מצליח לשמר יחסי קרבה לא רק עם טהרן אלא גם עם וושינגטון. ב-1999 נעזר נשיא ארה"ב ביל קלינטון בשירותיו הטובים כדי להעביר מכתב לנשיא אירן דאז חאתמי, ובשנים האחרונות נעזרו האמריקנים בסולטן כדי לשחרר את שלושת רוכבי האופניים שנעצרו והואשמו על-ידי האירנים בריגול.

אין פלא אפוא ששר החוץ האירני ג'וואד זריף נשאל בשבוע האחרון אם הסולטן קאבוס נושא מסר מוושינגטון לטהרן. אינני יודע, השיב האירני, אך אנו מוכנים לדבר על כל הנושאים שעל סדר היום.

ובראש סדר היום נמצא כמובן המצב בסוריה. לדברי עלי האשם, כתבה הבכיר של רשת 'אל-מיאדין' הלבנונית, המזוהה עם חיזבאללה, פלטמן נחת בטהרן עם שני מסרים הנוגעים לסוריה. המסר הראשון היה שאירן יכולה לשחק תפקיד מרכזי בסיום המשבר הנוכחי בסוריה בשל השפעתה על הנשיא אסד. חלקו השני של המסר התייחס לתרומתה של אירן לוועידת ז'נבה השנייה, שאמורה להיפתח בספטמבר הקרוב.

פלטמן נפגש עם האירנים שלוש פעמים בשבוע, אך רק בפגישה השלישית העלה את שאלת הנשק הכימי בסוריה. האירנים, שבעצמם היו קורבנות של לוחמה כימית במלחמת שמונה השנים עם עירק, הכחישו בתוקף שבן בריתם הסורי השתמש בנשק כימי ויש בידיהם הוכחות בדמות תצלומי לוויין. פלטמן השיב כי ועידת ז'נבה השנייה כבר לא תעסוק בעצם המלחמה בסוריה וכי הצלחתה מותנית ביישום תהליך להשבת מערך הכוחות בסוריה על-כנו כחלק מהמאמץ הכולל להשגת שלום.

וכאן מגיע הפאנץ'-ליין. לדברי המקור האירני של כתב 'אל-מיאדין', בטהרן פירשו את דבריו של פלטמן כקריאה להישאר רגועים גם אם ארה"ב תתקוף את בת בריתם הסורית. תשובתם הייתה שאם פלטמן מתכוון למה שהוא אומר בעניין ועידת ז'נבה השנייה, עליו להגיע לביקור בדמשק.

הדיווחים של עלי הישאם נראים מעניינים. ביום שלישי בלילה שוחחתי על כך עם איש עסקים אירופי העובד צמוד מאוד עם בכירים בצמרת השלטון העירקי. לדבריו, אותם בכירים המקיימים קשרים קרובים עם אנשים במעגל הראשון והשני סביב מקורביו של אסד סיפרו דברים דומים מאוד. יש הבדלים בין הגרסה שלהם לגרסת הכתב, אבל הבסיס דומה: הצטלבות ביקורם של הסולטן קאבוס וג'פרי פלטמן לא הייתה מקרית. על-פי מקורותיו ארה"ב העבירה ביום שני מסר לאירן באמצעות הסולטן קאבוס ומסר נוסף לסוריה ולחיזבאללה באמצעות פוליטיקאי נוצרי חשוב בלבנון. המסר בשני המקרים היה שהתקיפה בסוריה תהיה מוגבלת ותישאר כזו כל עוד יכילו הסורים את המתקפה ויימנעו מתגובה כגון פגיעה בישראל או הפעלת גל טרור מאסיבי. או אז, בתמורה, תלחץ ארה"ב על האופוזיציה, שעד כה הטילה טאבו על ועידת ז'נבה השנייה, להסכים להיכנס לתהליך כל עוד בשאר בשלטון. מהלך כזה יאפשר לארה"ב לפעול במינון מדויק, שמצד אחד יאפשר רמת ענישה הולמת על שבירת הטאבו של הפעלת נשק כימי, אך גם ישמר את מאזן הכוחות בסוריה במידה שלא תאפשר לכוחות הג'יהאדיסטיים להפוך את סוריה לגיהינום נוסח אפגניסטן. זוהי הנקודה שבה האינטרס האמריקני, האירני והסורי נפגשים. גם הרוסים, שדוחפים כל העת לז'נבה שתיים יצאו נשכרים. לוח הזמנים מתאים להם מאוד. בחמישה ובשישה בספטמבר הם צפויים לארח את כנס ה-G8 וה-G20 בסנט-פטרבורג. אם התוכנית המקורית של תקיפה קצרה וכואבת בת 24 – 72 שעות לא תסתבך, יש סיכוי למומנטום חיובי.