א. פסטיוול נוֹאָל
קצת לפני ראש-השנה פצחו בפסטיבל ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים, וכל השבוע כבר נסבול ממנו ואולי עוד יותר.
הממסד, הצבא והתקשורת ממשיכים את המיתוס השקרי, שפמפמו ראשי הצבא, מאז שכשל במלחמה - חברה', ניצחנו!
למרות כל סיפורי הכזב, לכל היותר היה לנו בתשרי ה'תשל"ד עוד ניצחון פירוס - עוד ניצחון כזה ואבדנו.
מעניין שאחרי ארבעים שנה עוד לא התחילו ללמוד את המלחמה, ובינתיים צבאנו המסואב בודה ראיות ומשמיד הוכחות, שאינן נוחות לראשי הכישלון ולממשיכי דרכם.
וכדאי להתנחם בעובדה, שאנחנו עם של מסורת, וגם צבאנו האדיר והמוסרי ביותר בעולם עאלק ממשיך במסורתו להפסיד במלחמות, לברוח ולשקר לגבי תבוסתו. מה שהיה הוא שיהיה.
כמובן, הוא דבק במסורתו לא ללמוד לקחים מניצחונותיו ומכישלונותיו. אינו מפלה לרעה שום דבר: אנחנו הטובים ביותר ואין כמונו - כאילו לא הובסנו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים גם בגלל גאוותנו היתירה (היבריס).
אחרי מלחמת יום הכיפורים ייבא הממסד בייבוא אישי את מוטה גור, שהצליח לצבור במהלך שירותו הרבה כישלונות קולוסאליים, שלא עצרו משום-מה את קידומו, והורחק לוושינגטון עקב כישלונו כאלוף פיקוד הצפון. הכוכב הודיע קבל-עם ועדה, שאין צורך ללמוד מה קרה במלחמה, ופיזר את מחלקת היסטוריה, שהתארגנה לחקור את המלחמה.
אותו הדבר קרה כשמינו את שלמה גזית לראש אמ"ן. עד היום לא נחקרו מחדלי המודיעין במלחמה, שעלו דם רב מדי; ואין כוונתי רק ל"סבירות נמוכה".
מאז כל ממזר ושל שקרן מלך, וכל המרבה לספר סיפורי פוגי - הרי זה משובח.
ב. קשקשן
כדרכו בקודש,
ברק אובמה הוכיח, שהוא תת-נמושה, שכוחו בלשונו ותו לאו.
האכזבה הנשיאותית בנתה דרמה, כדי לשקשק מול המצלמות ומול המיקרופונים, ולהעביר את התפוח הלוהט אל יריביו המרים מהקונגרס.
מעניין מה יחנטרשו כעת כל מעריציו המטורפים בארץ ציון וירושלים, וכיצד יסבירו את החבלה (המכוּונת?) באמינותה של ארצות-הברית.
ג. מת להיות שאהיד
מיג'ור נידל חסן, הרוצח ההמוני מבסיס פורט הוד בטקסס, נורה במהלך ההשתלטות עליו, והנו משותק. עתה הוא גם נידון למוות, ולפי החוק הצבאי האמריקני, עוד נכונו לו הרבה דיונים משפטיים עד שיוצא להורג, אם בכלל.
האמריקנים, הכופרים-לדעתו, מרחמים על הטינופת, שלא ריחם על עשרות, ואפילו ירה בחיילת מעוברת, והרגהּ בדם קר - הכל בשם הטירוף, שהוא קורא לו, דתו.
מומחים סבורים, כי חסן, פסיכיאטר צבאי, ייחל לגזר-דין מוות, שיהפכו בעיני רוחו המעוותת לשאהיד - החל מסירובו להתגלח, למרות שהוא עדיין חייל בצבא האמריקני, המשך בהצהרתו בפתח משפטו, שבה הודה, שירה בחבריו ליחידה, וכלה באי-חקירת העדים.
העיוות הגדול בדמוקרטיה, שהיא מאפשרת לאויביה ליהנות מזכויות כשהם מנסים לחבל בה בכל מאודם. גם אצלנו מתאבדת הדמוקרטיה בשם הזכויות, שהיא מפזרת לבלתי-ראויים בעליל ולמנסים לחסלה.
והקורבנות? אולי עכשיו יכירו בהם כקרבנות אירוע טרור, כדי שיקבלו תוספת תגמולים.
צירי קונגרס מטקסס מקדמים חקיקה, שתכיר בנפגעים, ותיתן להם מעמד שווה לנפגעים באירועי הטרור באחד-עשר בספטמבר 2001.
חברים אחרים בקוטנגרס מרוגזים כיוון שלא נשללו דרגותיו של חסן ומשכורתו. חקיקה בקונגרס מנסה לשלול ממנו את המשכורות - כולל הטבות קיבל רטרואקטיווית.
לפני תחילת המשפט, סברו אנשי הממשל, כי הענקת עיטור לב הארגמן לנפגעים בפיגוע בפורט הוד תהווה התערבות במהלך המשפט, ותשפיע על המושבעים. עתה, כשניתן גזר-הדין טוענים נציגי הנפגעים, אין מניעה להכיר בהם כנפגעי טרור.
ד. אבודים בחניון
בחניון התת-קרקעי הענק של בית-החולים איכילוב בתל אביב מקומות החנייה אינם ממוספרים.
על חוויית החניה באתר מספר ד"ר בני הרטמן:
"חנינו שם פעמיים בתקופה האחרונה,וזאת הייתה טראומה. למרות שאני מקפיד לרשום את מספר הקומה ואת הצבע, ואני מעיד על עצמי שכרופא עיניים חדות ראייתי 6/6 עם משקפיים וכושר ראיית הצבעים תקין.
"התקשיתי מאוד למצוא את מכוניתי. בקיץ שורר במרתף הענק חום נורא, ומאוד מחניק שם למטה. ביקשתי מבני משפחתי לצאת לאוויר הצח, ובדי עמל הצלחתי לבסוף למצוא את מכוניתי.
"אני מציע להנהלת החניון למספר את מקומות החניה.
"בנוסף, שילמתי 88 ש"ח עבור חניה של מספר שעות, וכשסוף-סוף זכיתי להגיע ליציאה, דרש ממני האוטומט עוד שמונה ש"ח עבור ארבעים הדקות, שבהן חיפשתי את מכוניתי.
"שומר נפשו ירחק משם ...".
כיוון שעברתי חוויה מדהימה כזו לפני כמה חודשים, אני מבין את ד"ר הרטמן.
ה. אנקור קטן
"מילה אינה אנקור. אי-אפשר לצוד אותה" - אומר פתגם רוסי. ומה קורה, כשהרוסים צדים שיגור של טיל "אנקור" ישראלי?
ארבעים שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, ולא למדו אצלנו דבר - בתחילה הכחיש דובר צה"ל, שהיה שיגור - כאילו בימי שגרה אין רואים כל דבר שזז, ואין קולטים כל פיפס שמשודר. "אנחנו לא מודעים, בשלב זה, שאירוע כזה התרחש",
נמסר, אולם בהמשך, דיווחו גורמים רשמיים בישראל כי מדובר בתרגיל משותף עם האמריקנים - כשהמתיחות באזור גואה.
כנראה, לרגל יום השנה למלחמה, החליטה מערכת ביטחוננו לשכתב את הערך, בלי שום-שכל.
ו. עריצות
זה אומנם חומר אמריקני, אך נכון לכל מקום - גם למדינה במזרח התיכון, שמשסה את מופרעי המשטרע עם אקדחים חשמליים באזרחיה.
תומאס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארצות-הברית (לפני יותר ממאתיים שנה), אמר: "כשהם ירא מהממשלה - זו עריצות. כשהממשלה יראה מהעם - זו חירות".
