אני נמנה על אלה שאוהבים את אברי גלעד. לא תמיד אני מסכים איתו, אבל תמיד אני נהנה מהיכולת שלו להשמיע דעה מקורית בהתנסחות ייחודית. כמו רבים, גם אני קראתי את הראיון איתו בידיעות-אחרונות (יום שישי, 13.9.13).
על המו"מ עם הפלשתינים הוא אמר: "לא טוב שאשכנזים מנהלים משאים ומתנים באזור. תרבות הדיון המזרחית מכילה הרבה גוונים ומסרים שהם מעבר למילה, שאשכנזי לא יודע לקרוא בכלל. מחוות, תזמונים, מה אתה אומר למי, ואיך אתה מברך. עולם שלם שלא מוכר לנו, האשכנזים ששולטים בכל - גם בעמדות המפתח במו"מ - לעומת מי שבא מתרבות שגדלה בתוך הערבים במשך שנים. אני הייתי רוצה שאת המו"מ ינהל איזה עירקי חכם, או מרוקאי חכם".
מה שאברי גלעד רצה להגיד זה שכשמדובר בניהול מו"מ עם ערבים, יש למזרחיים יתרון על האשכנזים. הסיסמוגרף שלהם יותר רגיש להבדלי הניואנסים שזרים לאשכנזים. אם מקשיבים לביילין, רון פונדק ו
יוסי שריד - המסר העולה ממה שאמר גלעד מתחזק. המוטיב המרכזי במפגשים בין סוכני אוסלו לעמיתיהם הפלשתינים הוא עסקה אבסורדית: אתם הישראלים תפיצו אשליות שלום, ואנחנו הפלשתינים בתמורה - נתפוצץ מצחוק דקה אחרי שהמפגשים בינינו מסתיימים.
ואם בהבדלים בין אשכנזים למזרחיים עסקינן - גלעד הזכיר לי ראיון שבו גם אפרים קישון מדבר על ההבדל בין אשכנזים למזרחיים. לא הבדל גורף, אבל בכל זאת הבדל. הימים, ימי מבצע "חומת מגן". למי ששכח, בעיצומה של התקפה ישראלית על מעוזי המחבלים, 300 קצינים חתמו על מכתב הסרבנים. "עברתי על הרשימה", אמר קישון למראייניו, "וגיליתי שכולם אשכנזים. לא ראיתי אפילו מזרחי אחד. אתם יודעים למה? הם מכירים ערבים" (פגוש את העיתונות, 9.3.02).
מה שקישון התכוון להגיד, זה שלא כל האשכנזים סרבנים, אבל כל הסרבנים אשכנזים. מי שמעסיק את עצמו בהרהורים מדי פעם (מי לא?) - הנה רעיון להרהורים. שופופו...
