כתשע שנים חלפו מאז החליט
אריאל שרון על תוכנית ההחנתקות, גירוש כ-10,000 גברים, נשים וטף מחבל עזה וצפון השומרון, הריסת בתיהם, חורבן חלום חייהם וגדיעת מקור פרנסתם.
היה זה פשע מלחמה, מעשה שלא רק מנוגד למציאות הצבאית והפוליטית בסכסוך עם הפלשתינים, ולא בכדי הוכח שנה אחת בלבד לאחר ביצועו, שלא זו בלבד ששלום או אפילו שקט לא יצאו ממנו, אלא חטיפה ורצח של חיילים, העלאת שלטון החמאס בעזה, והפיכתה של הרצועה למרכז טרור עולמי של הגרועים בארגוניו. בצר להם ובגיבוי רוב העם, פנו נבגדי גוש קטיף וצפון השומרון בעתירה אל בית המשפט העליון, בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק של מדינת ישראל (בג"ץ).
יודעים אנו ולא בדיעבד, כי טוב היו עושים העותרים לו מוותרים היו מראש על עתירתם בפני הרכב של אחד עשר שופטים שבראשו עמד
כבודו, נשיא בית המשפט העליון
אהרן ברק, ראש וראשון לחבורת הקושרים שערך מייד עם מינויו לתפקיד, הפיכה אנטי חוקתית (פוטש בלעז) נגד הכנסת נציגת העם, נבחרת העם, הריבון היחיד והבלעדי, לחוקק את חוקי המדינה.
בין יתר הסמכויות שבג"ץ נטל לעצמו מאז, בלא חקיקה של הכנסת, ללא סמכות, ובאופן בלתי חוקי בעליל, הייתה הסמכות לבטל חוקים, וזאת בטענה המופרכת של אהרן ברק, שעם קבלת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ניתנת בידי בית המשפט העליון, סמכות עליונה לפרש כרצונו חוקים בהתאם "לאג'נדה שלו" לאמונותיו ולאידיאולוגיה השמאל ליברלית של שופטיו - כולם בלא יוצא מהכלל נבחרים בידי עצמם, שכן בוועדה למינוי שופטים לשופטי ביהמ"ש העליון רוב מיוחס ביחס ליתר נבחרי הציבור.
כך הגענו למצב שבו עיקרון הפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת ולרשות השופטת, הפך לפארסה נלעגת, שבו חבורת שופטי בית המשפט העליון הפכה עצמה לריבון המחוקק, היא המחליטה אם חוק יתקבל ואם לאו, אם ייושם החוק או יהפוך לפארסה של "ישרא-בלוף".
חברי קליקת בג"ץ אינם פועלים בסתר, יש להם גם בכנסת וגם ברשות המבצעת, ובמיוחד בפרקליטות המדינה, כמו במוסד היועץ המשפטי לממשלה, עושי דברם ומביאי תפיסת עולמם, כגון תפקיד חדש הקרוי "היועץ המשפטי של הכנסת", המשמש בידיהם מחסום ראשון בפני הדמוקרטיה הישראלית וזכות נבחריה לחוקק חוקים של העם, על-ידי העם ולמען העם.
לקליקה הזו יש תומכים רבים בתקשורת ובאקדמיה הישראלית, שהאג'נדה הפוסט מודרניסטית, הפסבדו ליברלית שלה תואמת את השקפות "האג'נדה" של בית המשפט העליון כפי שאהרן ברק קבע אותה, ואף פסל בגינה את בחירתה של שופטת ראויה לכל הדעות, מכיוון שדעותיה לא תאמו את דעתו של מחולל ההפיכה המשפטית והשלטונית של בג"ץ.
חוצפה שאין דומה לה בשום משטר דמוקרטי יש להם, לשופטי בית המשפט העליון, אשר פועלים כוועד עובדים לוחמני ואלים בדיבורו וחסר פשרות, שאיננו טוב בהליכותיו מוועדי הנמלים של ישראל. כל ניסיון של הכנסת להסדיר בחוק או בחוקה את סמכויותיו של בג"ץ או לרסנן בהתאם למתחייב מהחלטותיו השערורייתיות, נתקל הן בזעקות שבר ואיומים נוסח
מישאל חשין, סגן נשיא בית המשפט העליון באמירתו האלמותית:
"זה ביתי. מי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו", והן בזעקות שבר ובהתבכיינות בכל ניסיון של פוליטיקאים לקבוע מי יהיה שופט בעליון ומה יהיו חוקי מדינת ישראל.
יש לומר בריש גליי: הפוליטיקאים הם ורק להם, הסמכות לקבוע מי יהיו השופטים, איך ייבחרו, הם, ובאחריותם הבלעדית לחוקק חוקים ולשאת אחריות למעשיהם בבחירות דמוקרטיות שנערכות כל 4 שנים.
יש לומר לחבורת שופטי העליון: לו באתם כשופטים לבתי הקונגרס של ארצות הברית של אמריקה, הדמוקרטיה הגדולה בעולם, והייתם מעיזים להתערב בסמכותם של המחוקקים לחוקק חוקים, אוי היה לכם ואוי למעמדכם כשופטים.
אמת, לדמוקרטיה של ארה"ב יש חוקה ופסילת חוקים נעשית אך ורק אם הם נוגדים את חוקיה ותיקוניה שנעשו כדין. אבות האומה שייסדו את חוקת ארצות הברית וממשיכי דרכם, פועלים על עקרונותיה וסעיפיה, וכאלה שהיו מנוגדים לזכויות האדם ובראשם העבדות, בטלו מהעולם ואחרים המקבעים את זכויות האדם נחקקו כנדרש.
אתם, שופטים נכבדים של בית המשפט העליון, לא קיבלתם מהכנסת, אין לכם ולא הייתה לכם כל סמכות חוקית כלשהי - להתעלם מחוקי הכנסת, לבטל את חוקיה ולהתערב בחקיקה המובאת אליה - כל אלה הם בסמכות בלעדית של חברי הכנסת - מחוקקיה הנבחרים כחוק.
ומהיכן שואבים אתם את עזות המצח להתערב בחקיקה של מדינת ישראל, לקבוע דה פקטו בלא חקיקה של הכנסת, חוקים ומוסכמות משפטיות שהן לא רק נוגעים בציפור נפשה של מדינת ישראל, אלא בעצם קיומה הפיזי וביכולתה להתקיים לאורך זמן באזור מלחמה וטרור שבו מתקשה ישראל להגן לא רק על חירותה ועקרונותיה הדמוקרטיים, אלא על חיי אזרחיה ממש?
פסיקותיו של אהרן ברק נגד הזכות להגנה עצמית של חיילי צה"ל ואזרחי ישראל כבר עלתה, ולא פעם יחידה בדם אזרחיה, כדמם של ארבעת הילדים שנרצחו בחבל עזה לאחר איסור מפורש של בג"ץ בראשות אהרן ברק, להרוס את הבתים מהם תקפו את בית הילדים - ודמי פסיקתו זו זועקים מן האדמה.
איזו אסימטריה בצדק, בהגינות וביושר אינטלקטואלי מחוללים שופטי בג"ץ בפסיקותיהם כאשר הנשיא הנוכחי, כבוד השופט
אשר גרוניס, מורה להרוס בתים שנבנו, לפחות בעת אישורם על סמך חוקי הקניין והאישורים הנדרשים בחוק, ולאחר אכלוסם, להורסם בטענות בעלות מפוקפקות של ארגונים העוינים את מדינת ישראל ועקרונותיה, ואשר המימון שלהם ושל עתירותיהם בפני בג"ץ, כולו בא מקרנות אויב השואפות, אם לא להורסה, לשנות כנגד רצון תושביה את צביונה ואת אופייה היהודי ציוני כפי שנקבע במגילת העצמאות.
אזרחי מדינת ישראל העומדים היום מול מתקפה חדשה של בג"ץ כנגד שלום תושבי מדינת ישראל, שואלים עצמם: הריסת בתי ערבים המסכנים את שלום אזרחי ישראל - מנוגדת לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אז מדוע חוק יסוד זה, אותו מחשיבים שופטי בג"ץ (ולא בדין!) כיסוד היסודות של חוקת מדינת ישראל, איננו עומד לזכותם של תושבי מיגרון? וחובתי להזכיר את בג"ץ פינוי בינוי!
לפני כשמונה שנים כתבתי מאמר בגינו נחקרתי תוך אזהרה, בהוראת סגן פרקליט המדינה דאז, במשטרת ישראל:
יום היסטורי אחים - משטר מדינת ישראל מת - תחי המדינה שבדרך!!
היום יותר מתמיד הולכת וגוברת עריצותו של בג"ץ אפילו ביחס לדחיית 12 עתירות תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, שעמדה בפני 11 שופטי בג"ץ בתשעה ביוני 2005 אלא שאז, לפחות צדיק אחד בסדום-בג"ץ כבוד השופט
אדמונד לוי, פסק, בודד מול 10 חותמות גומי בראשות אהרן ברק, שההינתקות איננה חוקתית!
ועוד כותב כבוד הנשיא ברק, ומוסיף בפסיקתו חטא על פשע אישור חוק ההינתקות בקובעו, לית דין ולית דיין כי:
"יהודה, שומרון וחבל עזה נתונים לתפיסה לוחמתית והם אינם חלק מהמדינה, כאשר דיני המשפט, השיפוט והמנהל של המדינה אינם חלים בהם". טועה ומטעה הוא השופט אהרן ברק: יהודה, שומרון וחבל עזה, על-פי החוק הבינלאומי האותנטי, ועל-פי הזכויות שניתנו לעם היהודי, בהתאם להסכמים שמתום מלחמות העולם הראשונה והשנייה,
הינם חלק מהבית הלאומי היהודי כפי שנמסר בנאמנות זמנית למנדט של בריטניה ב-1922, ועם פקיעת מנדט זה, מדינת ישראל היא בעלת הזכויות הריבוניות האלה על שטחי א"י המערבית. זאת ועוד, כל הזכויות שניתנו על-ידי חבר הלאומים לכל המנדטים של חבר הלאומים, אושררו בתום מל"ע השנייה על-ידי האומות, ומאז ועד היום נותרו על-כנם ולא שונו בשום מקרה תקדימי.
משמעות הדברים שישראל איננה מחזיקה בשטחים
ככוח לוחמני כובש, כהצהרתו חסרת הבסיס המשפטי של אהרן ברק וחבר שופטיו בבג"ץ. זאת ועוד, למצער, ישראל מחזיקה בשטחים בתפיסה הגנתית, על-פי זכותה להגנה עצמית, שאותם רכשה במלחמת ששת הימים עת הותקפה, והגנה על עצמה בהתאם לזכותה באמנת האו"ם כחברה מן המניין של האומות המאוחדות.
טעה בית הדין הגבוה לצדק בראשות כבוד הנשיא אשר גרוניס בעניין פסילת חוק המסתננים, ויש לומר שפסילה זו לא רק שאיננה חוקתית ודינה להתבטל, אלא שציבורית נחשפה ערוות בג"ץ, שאפילו צדיק אחד בסדום, בהשוואה לאדמונד לוי בפסיקת פינוי-פיצוי, לא קם להגן על החוק שכל מטרתו הגנה על מדינת ישראל, חוקי ההגירה שלה, עקרונותיה וזכותה לשמור על צביונה היהודי והדמוקרטי כנגד הפולשים אליה.
מעניין מה היה פוסק בג"ץ לו בתיאוריה (שאולי לא תהיה בקרוב מופרכת לאור פסיקתו) 50 אלף פולשים מסודן ואריתראה על נשיהם וטפם, חמושים בנשק, היו פולשים למדינה ישראל בהתקפה לוחמתית - האם גם כאן היה בג"ץ פוסל את המלחמה בתוקפים שהיו משתמשים בילדיהם ונשיהם כבמגן אנושי?
בג"ץ הפך עצמו למוסד
שההגנה על "זכויות האדם" לשיטתו, קודמת עדיפה ומכרעת להגנה על זכויות אזרחי ישראל לשמירת ביטחונם וחירותם בהתאם לעקרונות מגילת העצמאות כפי שקבעו מכונני המדינה בה' אייר תש"ח.
פניהם של שופטי בית המשפט העליון אינם מופנים אל צדקת בני עמם, אלא אל ישות זרה וערטילאית של בית המשפט הבינלאומי לזכויות האדם שבחסות גדולי הפושעים נגד האנושות, של ארגונים עוינים לישראל, של מחבלים ושל יהודים עושי דבריהם בשלמוני כסף, של ארגונים המקבלים מעמד מיוחד בבג"ץ בהטיית דין וצדק בכל מה שקרוי "שמירה על זכויות האדם", בפסיקות ההולכות ומחמירות את מצבה של מדינת ישראל, תוך רמיסת כבודם, חירותם, אמונתם וביטחונם של אזרח ישראל.
שופטי בג"ץ של ימינו אינם עוד שופטי צדק, וכס ביהמ"ש העליון איננו היום, נישא ורם, כבימים ההם, בטרם הורמה יד על כנסת ישראל, עת שופטי צדק כאגרנט ולנדוי פסקו בדבר זכויות האדם במידתיות הראויה תוך מתן הגנה ראויה למדינת ישראל ולחירות תושביה.
זוהי עת בו על אזרחי ישראל בלא הבדל השקפה פוליטית זו או אחרת, לדרוש מהכנסת להסדיר בחוקה את מעמדו הפרוע "והפיראטי" של בית המשפט העליון (לטעמו של שופט לשעבר של בית המשפט העליון של ארה"ב) אותו יצר אהרן ברק, להפריד בין הרשויות, ולאסור על שופטי בג"ץ להתערב בחקיקה או להשפיע על חברי כנסת או פקידי מדינה לשנות חקיקה או להתערב במהותה.
על שופטי בג"ץ לקבל את העיקרון
שמי אשר איננו נבחר של העם, על-ידי העם ולמען העם, ייאסר עליו להתערב בחקיקה של העם.
משלב נוכחי זה, בו שופטי בג"ץ הפכו בדרכי פעולתם לפוליטיקאים לכל דבר, אין הם זכאים לשום פריבילגיה או הנחה בביקורת אותה יש להטיח בהם ללא חשך, יומם וליל.
כן, אפילו לקרוא לנשיא בית המשפט העליון, כבודו אשר גרוניס, להתפטר!
על ביקורת זו להיות קשה ככל שתהיה בכללים ראויים על-פי החוק, התרבות והמוסר כפי שנהוג בזירה הפוליטית. אני קורא בקולי הדל לפתוח במערכה ציבורית נגד בית המשפט העליון, בגין פעולותיו נגד עם ישראל, נגד נבחריה ונגד חוקתה, להפגין מולו בכל אשר יפסוק נגד העם, לבקר את שופטיו ואת פסיקותיהם, למחות בכל אמצעי התקשורת כנגד תפיסת עולמם השגויה.
אני קורא לכנסת ישראל - צאו והגנו על העם, בידיכם הכוח לחוקק, לקבוע, תקנות, להגנת העם והמולדת. חוקקו חוקה לישראל.
