אורן זריף מאיים מדי פעם על מי שמעז לתבוע אותו. הוא אפילו לא מסתיר את האיומים; הם נכללים במפורש בכתבי הגנה שהוא מגיש לבתי המשפט. לפעמים הם מפורשים, לפעמים הם מרומזים, אך ניתן להניח שרוב התובעים - אנשים מן השורה שאינם מתמצאים בחוק - לוקחים אותם במלוא הרצינות.
כך נאמר בכתב ההגנה של זריף בתביעתה של פנינה אלמוג: הוא "שומר לעצמו את הזכות להגיש תביעת דיבה ותביעת לשון הרע כנגד התובעת, בגין דבריה החמורים עליו ועל חברת תת מודע בע"מ, בזמן ובמקום שייראו לו ולפעול בכל האמצעים העומדים לרשותו על-פי כל דין". אותן מילים בדיוק הופיעו בכתב ההגנה בתביעתה של דבורה כהן.
מותר לשער שאלמוג וכהן לא ידעו שמדובר באיום סרק, שכן החוק מעניק הגנה מוחלטת לטענות המועלות במסגרת הליכים משפטיים. סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע, כי בין הפרסומים שלא ישמשו עילה למשפט אזרחי או פלילי לפי חוק זה, מצויים "פרסום על-ידי בעל דין, בא-כוחו של בעל דין או עד" שנעשה תוך כדי דיון משפטי.
בכתבי הגנה מאוחרים יותר הפסיק זריף את האיום הישיר אבל הותיר לו רמז. באלו הוא טען, שוב ושוב באותו ניסוח, כי "המדובר בסיפורים מופרכים והמהווים כשלעצמם 'לשון הרע' ופגיעה במוניטין של התובע - אורן זריף והחברה תת מודע בע"מ". מותר לשער, כי היו בין התובעים - שכאמור אינם מכירים את דקויות החוק - מי שנבהלו מן האיום המרומז. ככלות הכל, כל אדם מן היישוב יודע שעל לשון הרע אפשר לתבוע.
עם זאת, בכתב הגנה אחד בשנת 2010 שוב חזר זריף לאיומים מפורשים. כאשר תבע אותו דוד חננאל, הגיב זריף בין היתר: "תביעה קנטרנית, הצגת מצג שווא וסחיטה. תביעה שאין לה כל אחיזה במציאות היא כשלעצמה עילה לתביעת לשון הרע, סחיטה ופגיעה במוניטין בסכום של לפחות מיליון
שקל".
לא מכיר - אבל יודע
על טכניקה נוספת של זריף עלה עו"ד יצחק אברהם, שהעניק ייעוץ משפטי לאחד התובעים. אברהם שם לב לכך שזריף טוען באופן קבוע שהתשלום הוא תמורת תכשירים ומוצרים ולא תמורת הטיפולים. משמעות הדבר היא: זריף יכול לטעון שלקוחותיו כלל לא שילמו תמורת טיפולים, ולכן לא יכולים לתבוע אותו בטענה שלא קיבלו אותם. לקוחו של אברהם, אריה רוטשטיין, ייחס לזריף טכניקה זו בתביעה שהגיש נגדו, וזריף לא הכחיש אותה בכתב ההגנה שהגיש.
התיקים שנבדקו בידי News1 מאוששים טענה זו. כך למשל נטען בכתב ההגנה בתביעתה של דבורה כהן: "התשלום של התובעת לתת מודע בע"מ נעשה בגין רכישת מוצרים בלבד". בנוגע לישראל וסרמן נכתב: "הסכום המלא ששולם על-ידי התובע שולם בגין מצרכים שרכש התובע עבור עצמו אצל חברת תת מודע בע"מ, ונשארו בחזקתו (של התובע) אשר צרך אותם והשתמש בהם". כאמור, הטענה חוזרת גם בכתבי הגנה רבים אחרים.
אפילו כאשר אמר שכלל אינו מכיר את התובעת, טען זריף שהיא רכשה ממנו רק מוצרים - כפי שכתב בנוגע לפנינה אלמוג: "התובעת אינה מוכרת לנתבע על סמך שמה. אם תואיל התובעת להמציא חשבונית מס אשר מעידה על תשלום שנעשה בגין רכישת מוצרים, נוכל להתייחס באופן ענייני לדרישת החוב שלה אם קיימת".
"20 שניות בדיוק"
הטענה הזו עולה גם בבית המשפט. כך למשל טענה נציגתו של זריף בבית המשפט באשדוד, בתביעתו של סמיון רויטר: "התובע שילם עבור החומרים בלבד והוא צרך אותם. הוא לא סיים לשלם, הוא פשוט נעלם. אורן אמר לו שכל הטיפול הוא ללא תשלום". אותה נציגה טענה בבית המשפט בכפר סבא, בתביעתו של אהוד דמבין: "אפשר להסתכל בחשבונית, אנחנו רושמים שכל הטיפולים ללא עלות נוספת. כל הטיפולים ללא תשלום". התיק הזה הסתיים בפשרה לפיה שילמה תת מודע לדמבין 1,650 שקל.
לטיעון זה של זריף יש חשיבות מיוחדת, משום שחלק ניכר מן התובעים חוזרים על אותה טענה: הטיפול של זריף היה סמלי בלבד, אם בכלל. אריה רוטשטיין: "טיפולים ישירים ברגליו של התובע לא נעשו כלל". ישראל וסרמן: "הטיפול ארך כשתי דקות, דגדוג בגב ובראש". גבי אלימלך: "כל ביקור ארך 20 שניות בדיוק בהם הוא העביר את אצבעותי על פני". סעדה חדד: "היה עושה בידיים שלו על הראש שלי". אהוד דמבין: "הוא מעמיד אותי ועושה תנועות עם הידיים סביב הראש, משהו מאוד מוזר".
אז מה אם יש מסמכים
יש לזריף עוד טענת הגנה החוזרת, מילה במילה, בתגובתו לכל התביעות נגדו: התובעים אמרו לו בזמן אמת שהם מרגישים שיפור לאחר שהרפואה הקונבנציונלית לא סייעה להם. הטענה הזו מועלית גם כאשר לתביעות מצורפים מסמכים רפואיים המלמדים, כי דווקא אחרי הביקורים אצל זריף פנו התובעים לרופאים.
מנויה מסרט טופלה בידי זריף בשנת 2009, וכעבור שלוש שנים פנתה לטיפול רפואי לאחר שלטענתה מצבה לא השתפר. זריף הגיב בכתב ההגנה: "לאחר תקופה קצרה אמרה הנתבעת לתובע כי היא מרגישה טוב יותר וכן כי היא רואה שיפור רב במצבם של הוריה, וזאת לאחר שטופלו ברפואה הקונבנציונלית שלא עזרה להם".
בתגובה לתביעתו של גבי אלימלך טען זריף: "לאחר תקופה קצרה אמר התובע לאורן זריף כי הוא מרגיש טוב יותר, וזאת לאחר שטופל ברפואה הקונבנציונלית שלא עזרה לו". אלא שאלימלך צירף לתביעתו תיעוד, לפיו באפריל 2010 - חודשיים בלבד לאחר שביקר אצל זריף - נאלץ לעבור ניתוח כדי לפתור את אותה בעיה עצמה.
רינה בן-עבו טענה, כי הטיפול שנתן לה זריף בשנת 2009 רק החמיר את מצבה, וכי בדיקת דם גילתה שרמת הכולסטרול שלה עלתה במידה ניכרת. למרות שלתביעה צורפו תוצאות הבדיקה, הגיב זריף: "הטיפולים בתת-המודע עזרו לה באופן מוחלט וברור, ומצבה הפיסי השתפר פלאים".
